איגרא רמה חלק א לח

תרומה ולכאורה הא אעפ"כ הוי דין כשותפין דאינו שלו וי"ל משום דהא עכ"פ לענין זה הוי שלו דהוי כמו שאלה דראוי לצאת וא"כ כיון שראוי למוכרו לעני הוי קנין פירות כקנין הגוף כמו דאיתא בב"ב אך י"ל קושיות התוס' משום דהא אם אינו איסור רק מדרבנן שפיר הי' ראוי לצאת מדאורייתא ומדרבנן לח בעינן לכם וממ"נ יצא אך באמת גם מדרבנן לא יצא משום בלא ידיעת הכהן הוי גזולה וגם ביום שני אין יוצא בגזולה. אך הטעם משום מצוה הבאה בעבירה והתוס' כתבו דלא שייך לומר מצוה הבאה בעבירה רק היכא דבלא עבירה לא מצי למיעבד מצוה מ"ה שפיר קאמר הואיל וא"כ אפילו בלא עבירא נמי מצי למיעבד מצוה וא"כ שפיר יצא וא"ל כיון דמדרבנן לא הוי שלו גם מדאורייתא נמי לא יצא או דא"ל דלא ס"ל כהך סברא לענין לכם כמו שמסתפק המל"מ לענין גזילה דרבנן או לענין קני' מדאורייתא ולא מדרבנן או דא"ל היכא דהפסול מגופו כמו איסור הנאה או אכילה שפיר אפילו בדרבנן כגון יום שני יצא אבל משא"כ היכא דהפסול הוא משום לכם דאינו שלו כ"ע מודו היכא דהפסול הוא מדרבנן בודאי יש ליצא בו ממ"נ כמו ביום שני דלכ"ע יוצא בשאול ובזה יש ליישב קושיות התוס' דמאי מקשה מתרומה טמאה הא כתותי מכתת שעורי' הא כתבו התוס' בב"ק דלא אמרינן כל העומד לישרף כשרוף אלא היכא דהוי מצותו בשריפה וא"כ כיון דמדאוריי' ליכא מצוה בשריפה א"כ לא שייך כתותי ושפיר יצא מדאורייתא

ומכאן יש להוכיח דלא כספר יראים דפסק בגזל גוי אף דגזל גוי מותר לא מיקרי לכם א"כ קשה לוקי בטבל ואין יוצא מ"ה משום דלא הוי לכם וא"ל הא ראוי לכהן דהוי לכהן לכם קשה הא אית בי' מעשר שני והוי ממון גבוה לכ"ע בגבולין וא"ל כסברת החולקין דאפילו בגבולין הא הוי ממון גבוה מ"מ אין יכול למכרו כסברת הפ"י א"כ קשה משום תרומה וא"ל דראוי לכהן א"כ לכהן אין יכול למוכרו וא"כ גם לכהן לא הוי לכם כיון דאין הוי קנין ועוד קשה מתרומה גופה דהא לא הוי לכם גבי ישראל וא"ל דמכר לישראל דהא אין יכול למכרו דתרומה טמאה הוי ממון גבוה ולענין קנין כיון דלא הוי קנין מדרבנן לא הוי לכם מדאורייתא ג"כ כמ"ש המל"מ ומאי מקשה הש"ס הרי חזיא להסיקו תחת תבשילו א"ו דלא כספר יראים עי"ל דהא דמאי אין רשאי להפריש ממ"א ואין לו רק אותו האתרוג אך דאותו אתרוג טמאה ופריך שם וחזיא להסיקו וכ"ז דלא חרם לא עומד לשריפה

הרמב"ם פסק דמעשר שני חייב בחלה והקשה בספר כפות תמרים נהי דפסק דבעי דין אכילה ולא דין ממון מ"מ עכ"פ בחלה איתא בברייתא דמביא בסוגיא זו דר"מ פטר מחלה ומפרש הש"ס משים דכתיב תרי זימני עריסותיכם. והרמב"ם פסק דאין מקדשין אח האשה במעשר שני רשום דמעשר שני ממון גבוה הוא וא"כ שפר יש לפטור מחלה והנה י"ל משום דהנה לכאורה קשה מאי מקשה מחלה דהא התוס' כתבו בשבת בדף כ"ה בד"ה תתן לו ולא לחודו דלאבא שאול דכיון דכתיב תתן בעינן דיהא כדי נתינה ולאבא שאול הוי פרוטה וכתבו התוס' במנחות בדף ס' ע"א בד"ה מי בעינן שימה דקשה גבי תרומה נבעי עכ"פ לרבנן זית ולאבא שאול פרוטה והנה לפמ"ש המל"מ א"ל דבאמת היכי דהוי שיעור בעינן דיהי' עכ"פ שוה פרוטה ובכאן כיון דלענין ממון שפיר לא שייך נתינה דהא הוי לית בי' דין ממון וא"כ מ"ה פטור מחלה כמו שכתבו התוס' בבכורות בדף י"ב ע"ב בד"ה כיון דאלו מטמא ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה שביעית על זאת ומקיף שתיהן מ"מ דכיון דאי אפשר להפריש מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור והנה אפילו אם נימא דלא כסברת התוס' מ"מ הא כתב המל"מ בהל' מתנות עניים דעכ"פ הוי הכל שיעור נתינה אם איכא כשיעור והנה איתא בחולין גבי דאינו נוהג אלא בצמר רחלים משום דכתיב לעמוד לשרת דצריך ליתן אם יש בו כשיעור כדין שירות וא"כ ה"נ אימעיט דכיון דאם יש בו כשיעור וכאן לא משכחת כשיעור וא"כ א"א להפריש מינה וב' לר' אבא שאול וא"כ דלמא ס"ל לר"מ כאבא שאול וא"כ מ"ה פטור דכיון דא"א להפריש מינה ובי' א"א להפריש ממקום אחר וכמו דכתבו התוס' הנ"ל בדף י"ב ע"ב ומה פריך הש"ס אך י"ל דהנה אם נימא כס' התוס' דתרומה טמאה הוי כמו דק משולחן גבוה קא זכו וח"כ האיך הוי הדין דנוטלין תרומה טמאה ונותן לכהן הא לא הוי דין ממון ועכצ"ל דלא כסברת התוס'

ע"ב לימא מסייע לי' עיסת של מעשר שני ר"מ פוטר מן החלה וחכמי' מחייבין וכו' א"ד שאני דכתיב תרי זימני עריסותיכם והקשה הכ"מ בשם ההר"י קורקס עכ"פ בחלה יש לפטור דניהו פסק הרמב"ם דיוצא באתרוג של מעשר שני משום דס"ל לכם הוי הפי' דין אכילה ולא דין ממון אך לגבי חלה דס"ל לר"מ בהדיא דפטור מחלה והרמב"ם פסק דאין מקדשין את האשה במעשר שני משום דהוי ממון גבוה ואמאי פסק הרמב"ם דמעשר שני חייבת בחלה אך י"ל משום דהנה לכאורה קשה מאי מקשה מהא דפטר ר"ם מחלה דהא י"ל דבאמת הא התוס' כתבו בשבת בדף כ' ע"ב דבודאי בעינן נתינה לכהן שיהי' ש"פ דיליף מנתינה דתרומה ולזה דוקא לאבא שאול דס"ל דבעינן בתרומה נתינה שיש בו ש"פ וא"כ קשה דהא הפ"י כתב בקידושין דמ"ה המקדש בחלקו אינו מקודשת דלא הוי כאילו נתן כלל לאשה דהוי כאילו לא קיבלה האשה לידה פרוטה והנה הא איתא בבכורות דף י' ע"ב דמקשה הש"ס אמאי חייבת עיסה של שביעית בחלה דהא בעינן לאכלה ולא לשריפה וכתבו התוס' אע"ג דאפשר להפריש ממקום אחר מ"מ כיון דאי אפשר להפריש מינה ובי' הוי כאילו הפריש מן החיוב על הפטור וא"כ מ"ה יש לפטור מן החלה דכיון דא"א להפריש מינה ובי' דלא מצי לקיים מצות נתינה דבעינן דיהא שוה פרוטה וא"כ כיון דא"א ליתן מינה ובי' לא הוי מצות נתינה לקיים וא"כ לא מצי להפריש ממקום אחר ג"כ דהוי כמו מן החיוב על פטר וס"ל כאבא שאול דבתרומה הוי שיעור נתינה שוה פרוטה אך י"ל דהנה לכאורה קשה מאי פריך לעיל מהא דתרומה טמאה לא יצא ומקשה הש"ס למ"ד דין ממון הא ראוי' להסיקו תחת תבשילו וא"כ הו"ל דין ממון ולכאורה קשה לפמ"ש התוס' בפסקים דף מ"ו ע"ב דהא דתרומה טמאה רשאי ליהנות בשפת שריפה הו"ל משולחן גבוה קא זכה ומש"ה אין שורפין ביו"ט אע"ג דהוי רשאי ליהנות בשעת שריפה מ"ע הוי כמו נדרים ונדבות דמשולחן גבוה קא זכו וא"כ מאי מקשה מתרומה טמאה דהא הוי כמו מעשר שני דאין יוצאת דכיון דמשולחן גבוה קא זכו. אך י"ל דהנה עוד קשה התוס' והרמב"ן כתבו דמש"ה אין יוצאין בטבל רק בדמאי שרי הואיל ומאכילין לעניים וכו' דמאי וכתבו התוס' דהוי כמו שותפין דהוי של כהן ולכאורה קשה דהנה איכא בב"ב אומר אתרוג זה נתון לך ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רבי ורשב"ג דלרשב"ג דאם מכר או אכל אין לשני כלום וא"כ הוי קנין פירות כמי קנין הגוף ויוצא ולרבי אין יוצאין והנה הדין בש"פ דבשאר ימי יו''ט דיוצאין בשאול רשאי ליטול אתרוג של חבירו שלא מדעתו דאמרינן דמסתמא ניחא לי' אבל ביו"ט הראשון לא דהא בעינן דוקא מתנה וכתב הט"ז דהטעם דלא מהני מה דניחא לי' משים דהתורה גזרה דבעי דוקא לשון מתנה יע"ש היטב וא"כ בכאן תיקשי אמאי אין יוצאין בטבל דהא מסתמא ניחא לי' לכל כהנים והוי כמו שאול וא"ל דהא הוי כמו שאול דז"א דבכאן שפיר יוצא דהא הרמב"ם פסק דמתנות כהונה נגזלת ואם מכר לאחר אזי א"צ האחר להחזירו וכן אם אכל פטור וא"כ בכה"ג שפיר מהני הא דנשאל לו כיון דאם מכר הוי מכירה ואם אכל פטור וכמו דאיתא בב"ב הנ"ל וח"כ אמאי אינו יוצא בטבל דהא כל כהנים שפיר מצי ליתן דהא ניחא להו וכמו דאיתא בכה"ג גבי מתנות עניים מליקוטי בתר ליקוטי דמיאש כל עני ומהני אך י"ל דהנה על הקושיא שהקשיתי לעיל מאי פרך מתרומה טמאה דהא הוי ממון גביה י"ל דהנה התוס' כתבו דהא דאמרינן בתרומה טמאה דאי לך מיקרי להסיקו תחת תבשילו היינו משום דלא חזי לאכילה הוי הפי' לכם להנאה דין ממין וא"כ שפיר תיקשי אם נימא דלשריפה בתרומה טמאה משולחן גבוה קא זכו האיך שייך לכם בתרומה טמאה וא"כ האיך ראוי להפריש תרומה טמאה ובהדיא איתא בברייתא במסכת פסחים דהיכא דהו"ל שעת הכושר שפיר מפרישין תרומה טמאה קרינן לך דהא לא הוי לך דכיון דאין בו דין ממון למ"ד דלא מיקרי לכם רק אם הוי דין ממין בשלמא למ"ד היתר אכילה הוי הפי' כמ"ש התוס' דהאיך (ועוד דלפמ"ש הפירוש משניות להרמב"ם הוי הפי' דין אכילה דלא מיקרי פירי וכו' ולכם מיקרי למ"ד אין בו דין אכילה) דלא שייך לאכילה מקרי לכם לכל שאר הנאות שבעולם ודלא כסברת התוס' דהאיך דלא שייך אכילה הוי דין ממון רק היכא דלא שייך אכילה והוי שאר הנאות וכמ"ש בס' כפית חמרים דלמכור או לקדש אשה מיקרי קצת שלא כדרך אכילתן ומשא"כ שמן להדלקה מיקרי כדרך הנאתן (והנה לפמ"ש הרשב"א דלמ"ד דין אכילה כוונתו כתותי מכתת שיעורי' א"ש למ"ד דין אכילה בפשיטות) או אפשר יין לזילוף דהוי כמו שמן לשריפה להך מ"ד דראוי לקבורה לקבורה גבי משקין ולזילוף חשוב יותר משתי' יעש"ה בפסחים דף כ' ע"ב ונמצא למ"ד לפי שאין בו היתר אכילה הוי זאת הסברא דמשולחן גבוה קא זכה וא"כ ל"ק אמאי אין יוצאין בטבל דהא מסתמא ניחא לי' לכהנים י"ל דהוי משולחן גבוה קא זכו וא"כ אי אפשר לא ליתן ולא למכור וא"כ אפילו ניחא לי' לכהנים א"א לישאל לשום אדם ולמ"ד לפי שאין בו היתר ממון וא"כ פ"כ לא ס"ל כסברת התוס' דמשולחן גבוה קא זכו ל"ק זאת הקושיא דהא משמע דאין יוצא בטבל מדנקט דמאי י"ל דהא דמאי טבל למעשר שני ג"כ דחשודים למעשר שני והוי איסור בשביל שאין בו דין ממון דהא אפילו לא הוי אין יוצא מכח של שותפות מ"מ אין יוצא מכח דלא הוי דין ממון דהא אם יתן מעשר שני לא הוו שלו ומשא"כ לענין אכילה שפיר קשה דהא לא איכפת לי' בדין ממון דק באכילה וראוי להפריש ממקום אחר והוי בי' שפיר ראוי לאכילה ומשא"כ לענין דין ממון דיצרך ליתן ממון אחר ומה לי ממון זה או ממין אחר עכ"פ לא הוי דין ממון שלו ומתורץ שפיר הקושיא הנ"ל מה דקשה דמשמע דאינו יוצא בטבל אליבא דכ"ע לכל חד כפי הסברא שלו ומתורץ שפיר הקושיא הנ"ל דמקשה שפיר לימא מסייע לי' ויצרך לומר משום דכתיב עריסותיכם תרי זימנא וא"ל כמ"ש לעיל דהוי הטעם משים דלא הוי נתינה לכהן דלא הוי דן ממון וא"כ לפי"ז אם נימא דבאמת לכם הוי דין אכילה וא"כ תיקשי קושיא הנ"ל אמאי אין יוצא בטבל דהא מסתמא ניחא לכהנים מ"ה צ"ל כמ"ש לעיל למ"ד דאין בו דין אכילה דתרומה טמאה משולחן גבוה קא זכו וא"כ אי אפשר להשאיל וא"כ תו לא אפשר לומר דלאבא שאול הוי הפי' נתינה שוה פרוטה וא"כ מ"ה דהוי ממון גבוה לא מיקרי דין שום פרוטה וא"כ קשה האיך מפרישין תרומה טמאה היכא דהי' לו שעת הכושר וכדאיתא בפסחים הא לא הוי נתינה לכהן דהא ע"כ ס"ל מ"ד דאין בו דין אכילה דתרומה טמאה שריפה משולחן גבוה קא זכו אלא ע"כ למ"ד דאין בו דין אכילה לא ט"ל דנתינה הוי הפי' שוה פרוטה וא"כ מקשה שפיר ממ"נ מחלה ימש"ה צ"ל דתרי זמנין עריסותיכם והנה המל"מ בהלכות מתנות עניים פרק ו דין ז' כתב דאפי' אם לא נימא כסברת התוס' דבעינן דוקא שוה פרוטה עכ"פ על זה מודה הקרא אם יש לו צריך ליתן לכהן לכל א' שוה פרוטה יע"ש היטב וא"כ שפיר שייך למעוטי וכמו דאיתא בחולין גבי דאין ראשית הגז נוהג רק ברחלים משום דכתיב לעמוד לשרת דצריך ליתן אם יש בו כשיעור כדי לשרת וא''כ שירות