איגרא רמה חלק א לז

בא מדרבנן ובאמת הספק הוי מן התורה אסור אע"ג דהוי לאח"כ מדרבנן יעש"ה ביו"ד וא''כ באמת מתורץ דבאמת הא הספק נולד מדאורייתא קודם שקנה והוי מן התורה וא"כ נאסר כספק אע"ג דהוי אח"כ לקוח וא"כ לפ"ז שפיר תקשה אמאי יהא אסור לפני לאכול בביתו ת"ל דהוי ספק מדרבנן דלקוח מדרבנן וא"ל דהוי הספק בדאורייתא דבאמת קודם שלוקח הוי שרי לפני לאכול בביתו של בעה"ב וא"כ הוי רק האיסור אם לקוח וא"כ לקוח הוי מדרבנן וא"כ אמאי הוי הדין דאסיר בביתו של בעה"ב לאכול לעני וע"כ צ"ל כפי התרוץ השני דחז"ל גזרו דלמא יקנה קודם המירוח והנה לפמ"ש דצריך לומר הואיל דהו"ל שותפין והנה הא הדין בדמאי א"צ ליתן ללוי משום דאמר אייתי ראי' אך דהמל"מ כתב דדעת רש"י והרמב"ם דתרומות מעשר הואיל דהוי חייב מיתה חששו חז"ל דלמא אתא לידי תקלה ויאכל וכיון דהוי דבר מועט ציוה ליתן לכהן אפילו בדמאי וכתב הלח"מ אע"ג דבשאר ספיקות הוי הדין דא"צ ליתן לכהן בחום משום דלא חששו לתקלה משא"כ בדמאי דרוב פ"ה מעשרין חששו חז"ל דלמא יבוא לידי תקלה וא"כ ממ"נ דעני דאם רוצה להפריש וקשה למה לו להפריש ת"ל דהוי נולד הספק רק בדרבנן דבבית הבעה"ב שרי לאכול וא"כ הוי עיקר דילמא יקנה קודם המירוח וא"כ ל"ל ליתן תרומת מפשר לכהן דכיון דעיקר החששא דצריך העני ליתן להפריש הוי משום קודם המירוח וממ"נ אם באמת הוי איתרמי פעם אחד דקנה קודם הפירות אזי א"צ ליתן לכהן משום דלא שייך רוב ע"ה מעשרין דהא קודם המירוח אמרינן דליכא רוב ע"ה מעשרין וכמ"ש המל"מ דחזקה דגורן אינו נעקר קודם שמעשר משא"כ קודם המירוח ואפילו בת"ח לא הוי ודאי קודם המירוח והנם באכילת לאחרים איתא בש"ע יו"ד דצריך דוקא מוחזק בכשרות וא"כ כיון דליכא רוב אזי לא שייך דחייש לקלקול וא"כ תו לא שייך דלא פלוג בין קודם מיר ח לאחר מירוח ואזי א"צ ליתן לכהן ומ"ה לא הוי שותף ומתורץ שפיר הואיל ואי בעי מפקיר ומתורץ הפירוש משניות להרמב"ם ומתורץ קו' המהרש"א דבאמת לא מצי לשנויי משום דעומד לשריפה וכתותי מכתת שעורי' משום ק"ל דהוי ספק דרבנן וצ"ל דהוי נולד קודם שלקח ונמצא דמה שקודם שלקח לא הוי הספק רק על טבל ולא על תרומה ותרומה לא שייך קודם שקנה וא"כ לא הוי רק אסור ועל שריפה לא הוי הדין דצריך שריפה וא"כ כיון דאין צריך שריפה ואזי מקשה שפיר לב"ש דפוסל בדמאי וב"ה ג"כ לא שרי רק הואיל דמפקיר ואז ראוי ואמאי הא חזי ליהנות בשריפה דהנה הרמב"ן כתב דהא דפי' דמאי קאי על תרומם דהיינו תרומות דמאי וא"כ משמע דהיינו תרומות דמאי טמאה וא"כ לא שייך שריפה ומקשה שפיר הא חזי להסיקו תחת תבשילו ונתיישב קושיות המהרש"א שפיר

ובזה מיושב הא דכתב הרמב"ם בפירוש המשניות דאכילות אינו ראוי ואזי לא מיקרי פירי משום דהנה קשה הא מם מהני דהוי ראוי לעני ת"ל דהוי אסור לצאת בו דעכ"פ הוי איסור לצאת דהוי ספק מן התורה דאסור לצאת בו ואם חכמים שרו לעני בשביל אכילה אבל לצאת האיך מצי ולצאת אך י"ל דבאמת הוי רק ספק בדרבנן וא"ל דהספק נולד בדאורייתא וכמ"ש לעיל דהא לא נולד מקודם דהא בלא"ה אי אפשר לצאת מקודם שלקח דלא הוי לכם והנם לכאורה תיקשי דהא האיך אפשר שלא לצאת בו דהא הוי עכ''פ ע"ז ספיקא דרבנן דניהו דלענין אכילה הוי אסור דנולד הספק בדאורייתא משא"כ לענין לצאת בו לא הוי נולד הספק מדאורייתא דלא הוי בלא"ה יצא בו דלא הוי לכם בל"ה אינו יוצא בו אך באמת דזה אינו דמשום דכיון דחכמים אסרו בהנאה לא מיקרי לכם דהא הפירוש לכם דראוי שיעשם בו כל צרכו או צרכי אכילה וא"כ דחכמים אסרו ולא הוי לכם דאינו ראוי' שיעשה זאת והוי כמו שאינו ראוי שיעשה בו זאת כלים ולא מיקרי לכם אפילו מן התורה משא"כ לענין פרי לא שייך זאת הסברא ומן התורם ראוי לקרות פרי והוי ספק בדרבנן ונולד רק בדרבנן משא"כ לענין יום השני דבמקדש דהוי מן התורה וכמ"ש הרמב"ן דאפילו ביום שני במקדש לא בעינן לכם וא"כ שפיר הוי מכח פרי והספק נולד בדאורייתא דא"צ לכם ואפ"ה אסור דהוי ספק בדאוריתא דלא הוי פירי והוי יאסור משום דלא הוי פירי וכוונת הרמב"ם על יו"ט שני במקדש דהוי מן התורה ואעפ"כ לא בעינן לכם וכמ"ש הרמב"ן במלחמות דה"פ קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשין ל"ש ביו"ט שני הוי הפי' דיו"ט שני במקדש דהוי מה"ת דביו"ט שני דרבנן עדיין לא איירי ונמצא היוצא לנו מזה דהרמב"ם אמר הטעם משום פרי בשביל יו"ט השני במקדש דהוי מן התורה ולא מסני לכם והך טעמא דפרי שפיר מהני וכמ"ש לעיל והש"ס איירי ביו"ט הראשון דפירי לא מהני ולכם מהני דהוי נולד הספק רק בדרבנן לבתר לקוח ובבית הבע"ב לא נ"מ דבלא"ה א"א לצאת מכח לכם ואזי מהני לכם דכיון דבדרבנן אסור ואזי לא מיקרי לכם דכיון דאי אפשר למיעבד צרכי אכילה או לחד מ"ד לכם לצרכי ממון יע"ש בלשון רש"י לכם שיעשה בו צורך אכילה הראוי לכם לכל צרכי הנאתו וכן י"ל מכח דלשריפה עומדת ה"פ דמשום דלאו דוקא לשריפה וכדכתבו התוס' בסוטה דלאו דוקא שריפה רק דהוי כמו ספרא דהוי אסור בהנאה וא"כ לא שייך הך תירוץ שכתבתי לתרץ קושיות המהרש"א דהא הוי נולד עכ"פ קודם שנקח דהוי עדיין מן התורה והוי אסורה בהנאה אך דה"פ דהוי עכ"פ ספק בדרבנן דהוי לקוח ובקודם לקוח בלא"ה אינו יוצא בו דלא הוי לכם וא"כ שרי לצאת בו אך דלא מיקרי לכם דעכ"פ א"א לעשות בו כל הנאתו והוי אפילו מן התורה כהוי' מאיזו אך לא מצי לעשות והגע בעצמך אם גזלן ואנס לא יכול לסם לעשות בו כל צרכו משא"כ לענין כתותי מכתת שעורי' לא שייך זאת ולא הוי כתותי מכתת שעורי' וזה דוקא ביו"ט מראשון משא"כ ביו"ט השני אזי שפיר מספיק הך תירץ דהוי לשריפה עומדת דר"ל כמ"ש התוס' בסוטה דהוי איסור הנאה וא"ל דהוי ספק דרבנן קשה הא נולד בדאורייתא ר"ל קודם שלקוח דהא ביו"ט השני שפיר הוי יוצא דהא לא בעינן לכם אי לאו דהוי כתותי מכתת שעורי' והנה אם אמרינן דכיון דהספק הוי בדאורייתא אע"ג דעדיין לא נולד בדאורייתא אך דבאמת הוי הספק במן התורה אע"ג דאח"כ אינו מ"מ אם הוי מפריש התרומה ביד בעה"ב וא"כ הו"ל הדין דהוי אסור מן התורה וא"כ הוי הכל ע"י גלגול בא מן התורה וא"כ לא שייך מ"ש על קושיות המהרש"א הנ"ל וא"כ מש"ה צריך לומר דהך דכ"ע דמידו דבעינן ראוי לאכילה משא"כ ביו"ט השני דלא שייך זאת הסברא דהוי ספק בדרבנן דהא נ"מ בדאורייתא והוי ספק מן התורה דלא בעינן לכם וא"כ שפיר לכם הוי ביו"ט הראשון ולשריפה עומדת הוי הפי' ביום השני במקדש דהוי מן התורה וא"צ לכם ופסול מכח לשריפה עומדת והנה דמיא לספק טריפה שנתערבה בין התרנגולת והוי ג"כ הביצה אסורה אלמא אע"ג דלא נודע ולא נולד הספק רק לאחר שנתערבו מ"מ הא מצי לומר הספק של ביצה בלא התערובות וח"כ לא שייך ליישב על קושיות המהרש"א וכמ"ש אך לפי חד תירץ דאיתא הואיל דלא שייך דלא הוי הספק דק לאחר שנעשה מדרבנן ואפילו הוי ע"י גלגול שפיר אמרינן ספיקא לקולא אזי שפיר שייך לתרץ קושיות המהרש"א וכמ"ש לעיל

והנה י"ל אמאי הרמב"ם חזר מפירש המשניות להרמב"ם בחיבורו ופסק דאפילו ביד העניים רשאי לאכול וי"ל משום דהנה לכאורה קשה לפי מה דאיתא בעירובין דאמר אם ירדו גשמים נהוי וכו' דלא הוי תרומה משום דבעינן שירי' ניכרין לישראל והנה איתא בפסחים אם הוי תרומות חמץ לא הוי שירי' ניכרין לישראל דהוי אסור וכו' וא"כ בהצטרפות הנהו שני הקדמות וא"כ ממ"נ מה הועילו חז"ל בתקנתן דהוי חששו דלמא לא הפריש והנה אם לא הפריש הוי השתא ג"כ עשה ואכל איסור מן התורה דהא לא הוי תרומה דלא הוי שירי' ניכרין דהא בלא"ה מקודם הפרשה הוי נמי מצי לאכול וא"כ כיון דלדידן לא ניכרין והוי כמו בעירובין דלא הוי תרומה אך אם לקוח הוי דרבנן הוי א"ש אך אם אמרינן דלא הוי לקוח מדרבנן או כמ"ש התירץ בס' א"ז דיקנה קודם המירוח דהוי מן התורה וא"כ לכאורה קשה אך י"ל דהוי ניכר למוכר דהוא ידע בעצמו דלא הפריש וא"כ בזה מיושב קושיית המל"מ דהקשה אמאי אמרינן במנחות דאם סברינן דאין רוב ע"ה מפריש אזי מצי להפריש מדמאי על דמאי ואם רוב ע"ה מעשרין אזי אין מפרישין מדמאי על דמאי והקשה המל"מ אמאי תליא זה בזה ועוד הקשה הא הרמב"ם פסק דרוב ע"ה מעשרין ואעפ"כ פסק דאם הפריש מדמאי דהוי תרומה. דהנה באמת הטעם אע"ג דחז"ל אסרו דמאי אע"ג דרוב ע"ה מעשרין. הא ס"ס ורוב דהוי כמו שני רובא אזי לא אסור וא"כ הוי ס"ס דלמא באמת תרם מכבר מעשר ואת"ל דלא מעשר ודילמא גם (חסר)

תוס' ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה וא"ת כו' תרומה טמאה הא מצותו בשריפה ח"ל דהוי מכתת שיעורי' וי"ל משום דהנה קשה מאי פריך הש"ס אמאי הרי מסיקו תחת תבשילו הא כתבו התוס' בפסחים דף מ"ו וכן בשבת דהא דאין שורפין תרומה ביו"ט משים דהוי כמו קדשים קלים דאין רשאי להקריב למ"ד דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט דהוי משולחן גבוה קא זכו ור"י פליג שם והנה לקמן אמרינן במעשר שני אין יוצאין משום דממון גבוה א"כ לא הוי מיקרי ממון לענין תרומה טמאה ומאי פריך הש"ס וי"ל משום דבאמת הא כתב הר"ן דביו"ט שני חסר כשר משום דבודאי אי הוי כתב באורייתא דאין רשאי חסר בודאי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן אך מכח דרש הוא ומסרה הכתוב לחכמים וחכמים אוקמה אמצוה חמורה דהיינו מצוה דאורייתא אבל לא אמצוה שהיא קלה דהא דרבנן קל מדאורייתא והנה הר"ן כתב בשם הרמב"ן דדמאי אתרומה טמאה קאי וא"כ ב"ה מתיר משום דמאכילין לעניים דמאי אבל בודאי בשאר תרומה דרבנן בוודאי אין יוצאין א"כ לכאורה קשה אמאי הא מדאוריית' יוצא דמדאוריי' הוי חולין רק מדרבנן וא"כ כיון שהוא מצוה דרבנן אם בא לשאל לפנינו ואמרינן ל' שרשאי לצאת בדבר שהוא משום לכם פסול דהא התוס' כתבו דמאי דפסול לא פסול משום לכם וא"כ יצא כבר נמי בהך אתרוג דהא הך אתרוג אין הפסול רק משום לכם אך הא התוס' כתבו בפסחים ובכמה דוכתי דכיון דאמרי רבנן דלא שויא מידי ואין בו דין מעילה א"כ ה"נ אפילו מדאורייתא לא יצא משא"כ הש"ס פריך שפיר הא חזיא להסיקו תחת תבשילו וא"כ בהך דנהוי משולחן גבוה קא זכו בודאי לא שייך לומר דמדאו' לא יצא דהא באמת רשאי ליהנות בשעת שריפה וקו' תוס' הא בעינן לכם ואמאי אשרה דישראל יוצא תי' המ"א כיון דאין ראוי לאכילה לא שייך הך דרשא אבל למ"ד בעינן ממון קשה קושיות תוס' וצ"ל כחי' תו' דיוצאין בשני ובכל מצוה דרבנן ועוד הא כתב המהרש"א דצריך לומר דדמאי קאי אטבל רק למ"ד משום ממון ולא משום אכילה הא לא"ה לא ובאמת אם אמרינן דלקוח הוי רק מדרבנן א"כ בטבל שפיר יש לצאת דהא ראוי למוכרו וקו' תוס' ממצה י"ל משום דהא כיון דאם מכרו אינו חייב הוי קנין הגוף כמו דאיתא בב"ב דף קל"ו ושפיר הוי לכם ומתורץ הרמב"ם

אך באמת לפי שיטת הרמב"ם לאחר שנתמרח בכרי לקוח חייב מן התורה א"כ ליכא לתרוצי קושיות התוס' כן אכן אם נימא הטעם כפשוטו משום דאין בו היתר אכילה או דין ממון א"ש דראוי לאכול ארעי מדאורייתא והנה מה שהקשו התוס' לקמן ל"ל הואיל דאי בעי מפקיר הא ראוי לעני כמו תרומה