איגרא רמה חלק א לו

מצוה כן י"ל משא"כ בציצית והנה שם בסנהדרין הוי הפלפול רק מן התורה וא''ש. ולפ"ז י"ל קושיות התוס' דה"פ דגרוע ועומד דהנה דיחוי דמעיקרא דפשוט אבל נראה ונדחה לא מפשט וכתבו התוס' אע"ג דבידו וכ"מ מזבחים וכתבו התוס' דצריך לחלק בדברים וא"כ ה"פ דגרוע ועומד ר"ל דאין הפסול מכח דמוסיף ועשה עבירה דהא אפילו אם יסתור האגוד ויטול המין החמישי מ"מ הא הוי פסול מקודם ופסל השלש המינים דהוי נדחה ואפילו בידו וא"כ אין הפסול ע"י דעשה השתא איסור דהא הוי מעיקרא נדחה אפילו אם לא יכוון כדמשמע דבזמנו אפילו אם כוון לאפיך יע"ש בס' פ"י וא"כ יותר יש להסביר דהוי כמו דמוסיף עוד לשלש מינים אחרים ולא לשלש מינים שצותה התורה וא"כ א"ש דממ"נ אם קודם שאגדה הוי גרוע מעיקרא ולבתר דאגדה הוי כמו דאוסיף על מינים האחרים שכתב הר"ן דאם הוסיף על מינים אחרים בודאי אינו עובר וא"כ הכללא דמלתא דבעינן שיהא פעם אחד מעיקרא כשר ואח"כ נפסל בהך שעשה איסור דהיינו מה שעבר ואם יטול השתא האיסור דמוסיף הוי יצא וא"כ שפיר ע"י עבירה דעשה ופסול וגורע ואם הוי נטל לא הוי גורע משא"כ בכאן הוי נדחה ושפיר מתורץ קושיות התוס' הנ"ל. והנה שמואל אמר אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול וכתבו התוס' דלא סבירא ליה ביום טוב שני דהוי מצוה דרבנן לא פסלינן משום מצוה הבאה בעבירה וכתב הפני יהושע וקשה האיך מצינו שיחלוק התנא על מה דמצינו בחלה דאפילו ברכה דהוי רק מדרבנן פסלינן משום מצוה הבאה בעבירה וכי מצינו התנא דיחלוק על התנא הזה וי"ל דמוכרח לשמואל דתנא דמתניתין פליג דהא קתני אין ממעטין ביו"ט הא עבר ומיעט כשר וקשה אמאי כשר הא התוס' הקשו גבי הוצאה דלא פסול משום מצוה הבאה בעבירה דהא יכול לצאת בלא עבירה משא"כ לענין מיעוט דלא אפשר לצאת בלחי שימעוט ביו"ט ואמאי יצא אלא ע"כ דבאמת הא לא הוי עבירה רק מדרבנן וא"כ יצא מן התורה והוי רק מדרבנן אין יוצא ונמצא דנשאר חייב עלי' מצוה הבאה מדרבנן והוי ביו"ט הראשון כמו יו"ט השני דהוי רק מדרבנן וא"כ אם אתא למשאל קמן לב"ד יפסוק דרשאי ליטול בדבר שהוי' עבירה אע"ג דבל"ז הוי עבירה אך דאם עשה בדבר עבירה יצא וא"כ למה יעשה עוד הפעם יצא בהך דבר גופא מה לי שיטיל עוד הפעם או מה שנטל מכבר ומ"ה א"צ ליטול פעם אחרת ומ"ה שפיר יצא וא"כ עכ"פ מוכרח דס"ל לתנא דמתניתין דביו"ט השני דהוי מצוה דרבנן יצא במצוה הבאה בעבירה וא"כ עלי' סמוך שמואל דפליג על מתניתין דחלה ואמר דינא שלו על הך מתניתין משום הכי

אך דבאמת בלא"ה לא קשה דהנה הא הדין דלאכילה שפיר מצי למעט כמו דאמרינן לקמן דהוי פסיק רישי' דלא ניחא לי' וא"כ כיון דאפשר לעשות בהיתר לא פסול משום מצוה הבאה בעבירה וכיוצא בזה כתב הב"י יע"ש היטב אך י"ל דבאמת שמואל לא ס"ל כפירש"י והתוס' כיון דאי"ל הושענא אחרית' לא חשוב תיקון אך הכי ס"ל דהפ' הכי דהנה הדין דאם נתערב מתן א' במתן ארבע דאמר ר"א יתנו במתן ארבע וא"ל ר"י דעבר על בל תוסיף ומשני ר"א לא אמר בל אוסיף אלא כשהוא בעצמו ר"ל דכיון דצריך לעשות בשביל התערובות שיש בכאן מתן ד' ולא חשיב בל תוסיף דהא צריך לעשות כן וכיוצא בזה כתבו הפוסקים כמה פעמים מאי דכתבו הפוסקים דעשינן בשביל ספיקא וא"כ באמת ה"פ דא"ל באגודה זה עוד הושענא אחרת וסגי באחד בהדם אחד וא"כ יש למעט ממ"נ דהא באמת יש פוסקים דס"ל דאם נטל כמה לולב אין עובר על בל תוסיף אך אם נטל הדס שוטה הוי כאילו נטל מין אחר דכיון דליכא מצוה בו וא"כ באמת יש לו הדס אחר אך באמת יש איסור דכיון דעבר על בל תוסיף וצריך דוקא שימעט וא"כ מ"ה שרי למעט ביו"ט דממ"נ דאם יאמר דאין רשאי למעט אזי אינו עובר על בל תוסיף דהא לא נאמר בל תוסף אלא כשהוא בעצמו וא"כ כיון דאמרת דאין רשאי למעט וא"כ לסתור נמי אינו רשאי דהא חשוב תיקון וא"כ אי אפשר לעשות רק ע"י הוסיף הך מין ומה לי כשהוא נתערב בלח או כשנתערב כך דכיון דאי אפשר להפריד וא"כ יהא רשאי כך ממ"נ ליטול וא"כ כיון דרשתי ליטול וא"כ ממ"נ רשאי למעט ממ"נ אם יהא אינו רשאי ולא נאמר בל תוסיף ע"י תערובות לא הוי תיקון ורשאי ליטול ולמעט וא"כ מה מה ימעוט ואסור ליטול בלתי שימעוט ולא חשוב תיקון מה שימעט וא"כ הוי כשהוא כמו בעצמו דכיון דאפשר לימעוט וא"ל אמאי נקט שיסתור י"ל דהואיל דאמר ת"ק דאסור למעט נקט הוא ימעט ושרי לסתור ואפשר דכיון דהוי אגד קשר גמור ואסור עכ"פ מדרבנן כמו שאסור להתיר הקשר דכיון דהוי קשר גמור ודברי הרי"ף הוי לפי' הר"ן אע"ג דלא הוי קשר גמור מ"מ אסור מדרבנן דכיון דחשוב תיקון פ"י מצוה ובקשר גמור אסור מדרבנן כמו כל המקלקלין דאסור מדרבנן כן ס"ל לשמואל דהוי הפ' ורק ס"ל דבעינן ג' הדסים וא"כ במתניתין לא ס"ל כן דא"כ קשה אמאי אין ממעטין לכתחלה בשלמא לפרש"י א"ש דס"ל דוקא לאכילה ובמתניתין לא איירי לאכילה רק דלא הוי מצוה הבאה בעבירה דכיון דאפשר בשום פעם ע"י אכילה לעשות להיתר משא"כ נפי' דס"ל שמואל א"צ לומד דוקא לאכילה וכי מוקי דא"ל הושענא אחרינא הדר ממה דאוקמא לאכילה וא"צ דוקא לאכילה וא"כ מתניתין לא ס"ל כן וא"כ מוכיח שפיר שמואל בדרבנן לא פסלינן מצוה הבאה בעבירה כן ס"ל לשמואל וא"כ מוכרח דס"ל לשמואל דלא פסולי משים בל תוסיף מין זו בכפל רק מין אחר או הדס שוטה ולא ס"ל הך חילוק מנוי וכמ"ש הרמב"ם וא"כ פריך שפיר אליבא דשמואל דאי ס"ד לפחודי אמר אמאי לא פחדי' בפ"ע דהא מין זה אם מוסיף כיון דכשר לא פסול ולא עבר אך הרמב"ם פסק בסוגיא דמנחות דאיתא גבי ציצית דאם היטול למטולטלת פסול אלמא אע"ג דהוסיף הך מין וכל חד וחד לחודא קאי נמי פסול ומ"ה פסק דלא כשמואל ואתי שפיר

וא"ל לפמ"ש לעיל אמאי לא הוי תיקון דהשתא דראוי ליטול הך בפ"ע דז"א דבאמת לאחר שמיעוט תו אינו רשאי להתיר אגדו דא"כ הוי תיקון דרשאי ליטול בפ"ע והנה השתא א"ל דכיון דשמואל ס"ל דבדרבנן לא אמרינן מצוה הבאה בעבירה ודלא כתי' הפ"י ע"כ צ"ל דהרמב"ם דפסק דעובר על בל תוסיף בערבה או דבאמת כפי הך גירסא דעובר ולא פסול ושם בציצית פסול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ואי אפשר לעשות בהיתר ולהתיר אותו שמוסיף דא"כ פסול משום תעשה ולא מן העשוי כיון דקשר עליון מן התירה

ולכאורה קשה מה דאיתא במסכת סנהדרין וא"כ קשה מהא דאיתא במנחות וא"כ שפיר משכחת בציצית דאם עשה עוד ארבע ציצית והנה עוד קשה על מה שתירץ בתוס' דלא פסול רק דעובר בבל תוסיף קשה הא הוי מצוה הבאה בעבירה אך די"ל דאפשר לעשות בלא עבירה אך באמת הא אי אפשר לעשות בלא עבירה דהא אגודה אסיר לעשות קשר לר"י ביו"ט והנה בציצית הוי הפסול משום מצוה הבאה בעבירה מאי אמרת דיכול להתיר הקשר משום הנך ציצית וא"כ נפסל משום תעשה ולא מן העשוי משא"כ בלולב לא שייך תעשה ולא מן העשוי לחד דעה א"ו י"ל דהוי הטעם בציצית דכיון דאין רשאי ללבוש כן לא הוי בגד הראוי ללבוש וא"כ אסור

והנה י"ל באמת לר"י לא משכחת גורע דממ"נ אימת עשה זאת אי קודם יו"ט הוי גרוע ואלא ביו"ט וא"כ קשה הא בלא"ה אינו יוצא דכיון דאגד ביו"ט הוי מצוה הבאה בעבירה דכיון דלר"י אי אפשר בע"א והנה לכאורה קשה לפי שיטת הרמב"ם וכן לפי הטעם שכתב שמיעוט שנים וא"כ א"א לומר כן דא"כ קשה מאי פריך ולידרש להו כר"ע דהא א"א לומר כן דא"כ האיך רשאי לעשות כן שיקח שני ערבות א"ו דלא כהרמב"ם אך אם נימא דאסור להתיר אוגדו דכיון דהוי תיקון וא"כ תו אינו רשאי להתיר אוגדו וכן לסתור העץ הערבה הלולב וא"כ הוי פסול רק מדרבנן ולק"מ מסנהדרין קושיות הלח"מ

והנה לכאורה אמאי הוי בידו דימעט אע"ג דאין רשאי וא"כ הוי מצוה הבאה בעבירה א"ו דמתניתין לא ס"ל למצוה הבאה בעבירה משום דס"ל דהוי רק מדרבנן בעין ג' וא"כ איירי דהוי רק בהדס א' ענביו מרובין מעלין וזה הוי רק מדרבנן וא"כ דס"ל כר"ע דסגי בחד ועוד דלא הוי דיחוי כיון דבדיעבד יוצא או דהוי הפי' דא' הוי רק כן והפסול הוי משים בל תוסיף וא"כ שפיר לא הוי דיחוי ולא הוי תיקון כלל א"ו דלא רצה לאוקמה משום דהוי. דלא כהלכתא וא"כ פריך שפיר ולוקמי כר"ע ומ"ה ל"ק מה דהקשיתי על הרמב"ם דמוכרח דס"ל דזה ל"ק דהוי מוסיף ופריך שפיר ולוקמי כר"ע

והנה על קושיות התוס' ליק דהפי' דבזמנו לא בעי כוונה אך כיון דבאמת אינו ראוי תו לצאת בהך לולב דהוי דיחוי וא"ל דכוונה להוסיף וא"כ בהך כוונה הוי גרוע ועומד וא"ל בחול וא"כ הוי דיחוי והנה אם מין אחר ל"ק דהא בעי כוונה מקודם דכיון דהוי הפסק בין אגודה וכמ"ש הראב"ד בהשגיתיו על הרמב"ם ע"ש היטב

דף ל"ה ע"א יע''ש בספר כפית תמרים שהקשה על לשון הרמב"ם דכתב בפירש המשניות דהוי הטעם דערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונים שריפה וכו' ולפיכך הוא פסול למאמר השי"ת פרי דאילו אינו ראוי לאכילה בשום פנים והקשה דהרכיב שני הטעמים להדדי טעם משום דכתותי מכתת דשריפה והטעם משום שאינו ראוי לאכילה ועוד הקשה דהש"ס אמר מכח לכם דאינו ראוי לאכילה והוא אמר דלא הוי פרי ונ"מ דאפילו ביום השני דלא בעי לכם מ"מ אינו יוצא מכח פרי והש"ס לא אמר משום פרי רק משים לכם וי"ל משום דהנה עוד מקשה הכפות תמרים על הרמב"ם דכתב דיוצא במעשר שני ובאמת הא השתא אינו ראוי לאכילה בזמן הזה פירות מעשר שני וא"ל דיטמא דהא אסור לטמאה לשיטת הרמב"ם אפילו בזמן הזה וי"ל משים דהנה המהרש"א הקשה מה פריך הש"ס מתרומה טמאה כו' למ"ד דלפי שאין בו דין ממון אמאי הרי מס קו תחת תבשילו ואמאי תקשי דלמא באמת בתרומה טמאה הוי הטעם משום דלטריפה עומדת ובערלה הוי הטעם משים דנ"מ לענין מעשר עני יע"ש היטב

אך י"ל דהנה עוד הקשה בס' כפות חמרים הנ"ל דכתב הרמב"ם בפירות המשניות שלו דהא דמותר דמאי לעניים היינו באכל בבית הבעה"ב אבל אם נטל לביתו אזי אסור לאכול בלתי דיפרוש מעות מעשר ותרומת מעשר והקשה א"כ אמאי אמרינן הואיל ואי בעי מפקיר נכסיה דעכ"פ אפ"ה אינו ראוי וי"ל משום דהנה התוס' כתבו ל"ל הטעם הואיל ואי בפי מפקיר נכסיו ת"ל דהוי ראוי לשום אדם בעולם כמו תרומה דיוצא הישראל משום דכיון דראוי לשים אדם בעולם אך דהנה לפמ"ש התוס' הטעם דבטבל פסול דהוי כמו שותפים דלא הו"ל שלי לבדו וא"כ גבי תרומה צריך דעת הכהן וכאן לא צריך לדעת הכהן וע"ז אמר הואיל ואי בעי מפקיר והו"ל עני וראוי לדידי' והנה התוס' הקשה בב"מ הא לקוח הוי מדרבנן וא"כ אמאי גזרו על דמאי דהא בלא"ה הוי ספק דרבנן ותי' בס' א"ז חד תירוץ דנ"מ דפעמים יקנה קודם שמירתו וקודם שמרתו הוי שפיר מדאורייתא דולקח הוי לשיטת ר"ח רק לאחר מירוח דרבנן ועוד תירצו דלפעמים יאכל אצל בעה"ב דלא הוי לקוח והנה י"ל אע"ג דקי"ל ספק דרבנן לקולא מ''מ אם ע''י גלגול