איגרא רמה חלק א לד

מרבינן דשותפים מדכתיב בגדיהם וממעטינן שאילה מדכתיב כסותך ה"נ הכא וי"ל משום דהנה איתא במרדכי והביאו רמ"א בהגהותיו דאם עשאו היכא דאין יכולין לישן דלא יוצא וכו' ושנה הח"צ בתשובה אמר דאין צריכין דוקא בסיכה א' ועוד דהא הכתוב אמרו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ויש בו אלף אנשים בב"א וא"כ אי אפשר לישן איש ואשתו ואפ"ה יוצא וי"ל דה"פ דבאמת דאמרינן אם עשאו סוכה על בהמה או ע"ג אילן דלא יצא אפילו בחה"מ דבעינן סוכה הראוי לשבעה ושבת וי"ט לא מצי ור"י זה הוי רק מדרבנן וא"כ ה"פ דהוי ע"ה דבעינן סוכה הראוי לשבעה דיהא מצי לישן ואמת דאחר דראוי אע"ג דודאי בשבת וי"ט לא ישן רק (יאכל) בסוכה אחר יצא וכן אם ישן לגמרי בסוכה אחרת יצא רק דיהא ראוי ובכאן ראוי אם יהא לאדם אחד והשאר לא יבוא כלל רק דלא אמרינן דיתן לו במתנה זה הוי חדש דבר וכמו דיבנה עוד רק דממילא יהא יוצא אע"ג דבסוכה לא אמרינן דמסתמא ניחא לי' ויהא יוצא כמו גזלן דהא סוכה הוי בשביל כל ישראל בזא"ז ועוד דבלא אשתו יהא בו וא"כ שפיר הוי גזילה בקרקע כמו שאולה ומוכח דבשאולה יוצאין בסוכה וגם בגזילת קרקע דמקרי שאולה ומתורץ קו' התוס' ק וקו' הכפות תמרים דלעיל

ועל הקו' דלעיל הוא מתורץ דעיקר הפי' כדלעיל ליישב דברי התירץ הריטב"א והנה רק למאן דס"ל אין ברירה הא למאן דס"ל ברירה והוי מעיקרא אקני' לו אחד לחבירו ובמתנה ע"מ להחזיר ולא הוי צריך קרא על זה וא"כ ל"ל קרא לר"א אלא פ"כ דלא ס"ל לר"א הך סברא דמעיקרא אקני' או דמסתמא נתן לו ע"מ להחזיר ור"א הא ס"ל ברירה במסכת ביצה גבי עומד על מוקצה וא"כ באמת לר"א לא מוכח דבעי לשמה

ואו י"ל דב"ש ס"ל דאין ברירה וס"ל ג"כ דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ ממילא מוכח דיוצא בשותפין ולא צריך קרא להכי רק לגר שנתגייר וקטן וא"כ ממילא מוכח דאין עושין סוכה בחה"מ אך דלמא במתנה ע"מ להחזיר וכדלעיל אך לר"א בתר לישנא דאמימר לא מצי להקנות דכיון דהוי לא' גוף ולא' פירות ומקשה שפיר ובזה הלשון וא"כ לר"א דס"ל ברירה לא מוכח וא"כ ה"פ וממאי דפליגי בזה דילמא לר"א הוי הטעם משום דס"ל דבעינן לשמה וא"כ הוי מצוה הבאה בעבירה וכדלעיל ולרבנן לא בעינן לשמה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה והנה כללא דמילתא דאם נימא דהוי כמו אמימר דלא יכול למוכרו שפיר מוכח מזה דר"א ס"ל דלא כב"ש דממ"נ לפמ"ש לעיל התירץ עפ"י תעשה ולא מן העשוי וא"כ אפילו אם נימא דבדאורייתא ס"ל לר"א אין ברירה מ"מ תיקשי לר"א קאי קרא אשותף דאל"כ תקשי האיך משכחת (דמביא) דעושין סוכה (א"י פירוש ב' תיבות הללו וכמו הש"א) וכדלעיל או דהוי הפי' דא''צ קרא דע"כ יוצאין בשותפין אך אם לא ס"ל לדאמימר וא"כ רש"י פירש לעיל אם נימא דלח כאמימר וא"כ הוי הפי' דבסוכ"מ דה ר"א בשינוי מעש' (ואמ"כ תיבו' הללו א"י) לרבינא אם הוי דלא כאמימר דלא אמר ר"א רק משינוי מעשה משום דבעשאו עראי הוי רק שלר"א מצוה הבאה בעבירה וא"ל מנ"ל להקשות על רבינא קשה למה לא נקיט רבינא עצים וכמ"ש בס' כפות תמרים: והנה אם אמרינן דבאמת אין צריך שבעה הראוי לשבעה והנה איך יליף שאול אפי' משו' דעל שאול דוק' קאי הקרא וכמ"ש הריטב"א משום דבש'אף מוכח מאם לא כן לא משכחת סוכה [בא"ט תיב'זו א"י] וזה מיושב מה דק' ממ"נ דפריך דלמא לא אמרינן דקנה דרק ר"א פליג וא"כ עדיין דלמא תרוויהו לא ס"ל וס"ל דלא קנה רק דפליגי באמת רק בקרקע דומיא דר"ה ובזה לתרוויהו לא קנה אך דכיון דע"כ הוי עיקר הקושיא רק לר"א משום שלא לשמה והא דאשמועינן רבותא בר"א משום דע"כ כיון דר"א ס"ל דלא כב"ש וע"כ הוי טעמא דב"ש כדלעיל ולר"א אין כן אלמא דלא אמרינן היכא דלא צריך אוקי אשאלה ואע"ג דקרא לא משמע כן כס' הריטב"א ומתורץ שפיר

העתקה ממה דשייך למסכת סוכה ומסכת ר"ה ג"כ ואינו מהמשך דקודם והנה בס' ט"א הקשה דל"ל במסכת ר"ה לומר דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא ת"ל דהא מתעסק פסול לכ"ע מקטן וחרש והוי כמו מתעסק וי"ל דהנה בס' יום תרועה הקשה אמאי אמרינן דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא ידי חובתו דכיון דעכ"פ שמע ועיקר החיוב הוי השמיעה וי"ל דהנה באמת לשיטת ר"ת דאמר כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה הוי הדין בתפלין כן בכל מ"ע אך למאן דפליגי על ר"ת י"ל דרק עיקר הכל מן סוכת גנב"ך ומן ציצית דבעינן קרא וי"ל דבשלמא שם לא שייך לדרוש כל דהא טלית שאולה פטורה וכן סוכה שאולה אינו יוצא לר"א וא"כ אם אמרינן כן יהא פסול רק (לציצית תיבה זו א''י) (מי שהסוכ'שלו וזה א"א אך לרבנן דיוצא בשאול' קשה מסוכה אך די"ל עוד הפי' משום דהנה הפוסקים הקשו בסוכה דף ט' ע"א דהקשה מן שמואל על דאמר ב"ה דיוצא בסוכה ישנה והא גם רב מודה. וי"ל דהנה באמת לרב הא לחד דעה אמר רב כל מצוה שהנכרי פסול א"צ לברך ופירש"י ז"ל דלא שייך קדשנו והתוס' כתבו דלא שייך וצוונו וא"כ הפי' דבאמת מ"ה דמסקינין אח"כ הואיל דלא הוי גמר מצוה וכתב הרמב"ם בהל' ברכות דיש עוד ציווה אח"כ וא"כ מ"ה גבי ציצית דכיון דנכרי ושייך קדשנו וציונו אך דלא הוי גמר דהוי צווה אח"כ ומ"ה בעי כוונה לשמה דהוי גופא מצוה ולא מכשירי מצוה ומשא"כ בסוכה דסוכת גנב"ך כשירה ורק לשמואל מקשה שפיר דהא טווה הוי כשירה בנכרי וע"ז ל"ל מיעוט רק מכח לשמה וראי' דבחלין לבגד ציצית וציצית פסול נכרי אע"ג דישראל עומד פ"ג ובטוה כשר להרא"ש אם ישראל עומד על גביו וא"כ לפ"ז י"ל אע"ג דפליגי על ר"ת י''ל דבנאן דלא הוי ציוה אחר על אח"כ רק מיד בתקיעה הוי שמיעה לר"מ אמרינן דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא דהא כיון דכתיב בתורה והעברת שופר תרועה הוי מיד השמיעה הוי כאלו כתיב בתורה התרועה והשמיעה ביחד וא"כ הוי כל שאינו מחויב דהא עיקר הטעם כתבו התוס' במנחות הואיל דלא כתיב לבישה בקרא וא"כ זה רק בציצית דהוי זה אח"כ ומשא"כ בשופר דהוי הכל בב"א וא"כ הוי כאילו כתיב שמיעה ועוד דבשלמא בסוכה הא הוי אח"כ המצוה ועיקר המצוה של ישיבת סוכה כתיב קרא אחרינא בסוכות חשבו שבעת ימים ומשא"כ בשופר מכאן ילפינן התקיעות והוי כאלו כתיב השמיעה בקרא ובציצית הוי כמ"ד ועשו להם אחרים ומ"ה בעינן קרא דבני ישראל וא"כ באמת הא דפסלינן מתעסק למשמיע הוי בשביל זה דכיון דכתיב קרא דבעינן דיהא מחויב וא"כ נתמעט נכרי וא"כ הוי מצוה וכמ"ש לעיל ושייך קדשנו וציונו ובעינן כוונה ועכ"פ מתעסק פסול וא"כ זה הוי עיקר קרא דכיון דאינו מוציא מי שאיני מחויב ונכרי פסול אזי מתעסק פסול ומתורץ קושיות הט"א וא"כ יש בזה סברא אם אמרינן דסתם כיון דיודע די"ט הוא הוי כמו כיון וזה לא שייך במשמיע וא"כ במשמיע בודאי בעי כוונה ומ"ה אפי' למ"ד דס"ל דלא בעי כונה במצוה אחר דיודע דהוי י"ט (דלענין משמע הוי כמו דלא ידע שהוא י"ט ומשא"כ אם כיון להשמיע וא"ש דברי הרי"ף וכמ"ש לעיל) במשמיע בעי כוונה ומ"ה מתורץ קושיות הט"א דהקשה איך הוי בעי לומר דס"ל דבעי כוונה הא משמיע לעצמו מהני דהוי הפ' עכ"פ דג"כ דגרע בכאן דהא אמרת לשיר וא"כ אינו רוצה רק לשיר ע"ז לא גרע (משמיע ומשמיע עדיף טפי) והנה יש סברא לאיפוך דכיון דיודע די"ט ואינו רוצה לצאת הוי גרע מאינו יודע דהוי שהיא י"ט וא"כ לפ"ז הוי במשמיע עדיף דאינו צריך כוונה ומשא"כ לעצמו דכיון דיודע די"ט אמאי לא רצה לצאת בו אך דכיון דרבא אמר (לשיר ואפ"ה יוצא וע"ז שפיר גרע מן משמיע) וא"כ מתורץ ג"כ קושיות הבעל המאור ע"ז הדיעה משום דהוי ר"י אמרו (דאין) צריך לכוונה ור"י אמר דמצות (אין) צריכת כוונה זה לא שייך ברי (נל"ה דצ"ל) בהאי משום דעכ"פ לא שייך סתם (ואלא ע"כ) במשמיע דאע"ג דהוי כא"י חם י"ט דלכ"ע בלא כוונה לא מהני רק דאין צריך כלל כוונה ומתורץ קושיות הבעל המאור משום דבאמת אע"ג דהוי היכא דא"י די"ט לכ"ע (ז"א) בעי כוונה אך דזה הוי כוונת משמיע לא בעי כלל ומייתי ראי' להא דלעיל דבעינן עכ"פ לר"י כוונת משמיע וממילא לא שייך סתם בכאן ובודאי אפילו למ"ד דא"צ כוונה בעי כוונת משמיע דעכ"פ יהא כוונה להשמיע דאל"כ הוי כמו דלא ידע דהוא י"ט ואם כיון להשמיע אזי א"צ כוונה וזה הפי' בהרי"ף ומתורץ הכל

דף ל"א ע"ב והנה הטו"ז הקשה לפי הפסק דפסקינן דדוקא ביום השני כשר של ע"א קודם הביטול דלא הוי כתותי מכתת שיעורי' אבל ביום הראשון דהא בעי לזכות וא"כ הוי ע"א של ישראל לא מהני ביטול וא"כ מאי פריך דהא מתניתין הוי בי"ט הראשון לפי דגרסינן לעיל רבא לעולם בי"ט הראשון וי"ל משום דהנה התוס' בדף ל"ב ע"א בד"ה באשירה דמשה וכו' מקשים מאי איבעי' להו לר"ל אם יש דיחוי אצל מצית אי לא ממ"נ באשירה דישראל לא הוי מהני ביטול ואלא באשירה דנכרי וא"כ קודם ביטול נמי מיתר וא"ל ביו"ט הראשון הוא דחשיב לפי שלא הי' שלו קודם ביטול וכו' אין לנו לחוש לחשבו בו דיחוי מחמת שלא הי' שלו וי"ל משום דיש גירסא (אשירה דמשה) דהוי מצוה הבאה בעבירה והקשו דהא לא שייך מצוה הבאה בעבירה וי"ל דהא הוי הדין בש"ע יו"ד דאם אמר שמור לע"א אסור דהוי רוצה בקיומו וכתב הט"ז דאפילו הנכרי אינו מחזיק לו טובה מ"ע כיון דהוא משמר רוצה ומיצר שלא תשבר והנה איבעי' אם נשכר לשבר ע"א אם אסור משום רוצה בקיומו וא"כ זהו הפי' דבאמת עשה עבירה ניהו דמצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ רוצה בקי מו דכי היכי דיהא יוצא כמו שם דאפילו הי' בחנם. וזהו הפירש אך דקשה הא ר"י ס"ל דע"א שנשתברה מאלי' שרי ופריך שם אמאי אינו יכול ישראל לבטל ע"א שלו והוי כמו נשברה מאלי' ותי' גזירה שמא יגבהה והדר מבטלה והוי ע"א של ישראל הא לר"י א"צ לומר הגזירה והוי רק מדרבנן רק דאסור מן התורה כמו נשתברה מאלי' וכתב המל"מ דיש סברת דלר"י הא שנשתברה מאלי' והוי ספק ואסור ולא ודאי דהוי ספק דלמא בטלה או לא יע"ש היטב וא"כ לא שייך דהוי מצוה הבאה בעבירה דכיון דיכול לקיים המצוה בלא העבירה דיבטל וא"ל דישראל לא מצי לבטלה א"כ הוי רק משום ספק ורוצה לקיימו הוי דרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא וא"כ כיון דיכול לקיים המצוה בלא עבירה לא אמרינן דאינו יוצא משום דהוי מה"ב וכמ"ש בספר פ"י גבי גזל מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דהפירש דלא הוי מה"ב כיון דיכול לצאת בשאלה ור"ל דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה וכו' אך באמת מ"ה כתב ר"י דיכול לצאת קודם ביטול של נכרי משום דלא הוי כתותי מכתת שיעורי' ומצוה הבאה בעבירה נמי לא הוי כמש"ל וא"כ א"ש אך ר"ל הא אזיל לשיטתו דס"ל דע"א שנשתברה מאלי' בטל וצ"ל משום גזירה וא"כ הוי ודאי איסור דרבנן ובדרבנן נמי רוצה בקיומו אסור וא"כ קודם ביטול אינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה ומתורץ שפיר קושיות התוס' הנ"ל והנה אם נימא מאי דהוי עבירה דרבנן משום רוצה בקיומו יוצא וכמ''ש בס' פ"י ולא הוי קשה הא הוי מצוה הבאה בעבירה מכח דרוצה בקיומו אך באמת מוכרח דאפילו הוי רק מדרבנן אינה יוצאה דהא דמאי אינו אסור רק מדרבנן ולב"ש אינו יוצא ולב"ה יוצא משום דאי בעי מפקיר