איגרא רמה חלק א כט

לגמור כולם ואח"כ מכח הפסק בקול דהוי בלא שיעור שהה לגמור כולם דאפ''ל דהא אכתי ב' הפסקות בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה ועדיין לא מלא שיעורא ומשא"כ שם אם (נל"ה דצ"ל שם א"ש) דהוי עוד שני שברים ועוד דתקיעה ארוכה כדי ג' שברים וג' חרופה וג' שברים הוי בכדי לגמור כולה והנה י"ל דקדוק מלשון גבי שברים והא ג' שברים מפסיקין ובתרועה הקשה התם דהא תרועה מפסיק משום די"ל דהא עכ"פ אפשר דיוצא בתקיעה האחרונה וא"ל א"כ נשאר שברים דמפסיקין עדיין י"ל דאם באמת הוי תרועה וא''כ הוי שברים תקיעה והוי כמו תקע ותקע דלי"א אין מפסיקין וי"ל משום דא"כ אם יוצא בכך תקיעה ראשונה ולא גרע משהה דכיון דאין יוצא בזה ומ"ם נקט שלשה דהוי כשיעור תקיעה והנה י"ל קו' הב"ח וי"ל משום דהנה הטור מביא בשם י"א דתקיעה אחר תקיעה וכן תרופה אחר תרועה לא הוי הפסק אך הרמב"ן הקשה מהתוספתא דקתני וחזר והריעו וי"ל דהך תוספתא ס"ל דתקיעה הוי קשר"ק והנה הטעם של י"א דלא הפסק (דתקיעה אחר תקיעה א) חרופה אחר תרופה לא הוי הפסק משום דהוי כמו דעושה עוד שבר אחר וכן עוד כמה שברים וכן תקיעה הוי לאחר תקיע' תקיע' ארוכ' אע"ג דהפסק ובתרועה בודאי א"ש דהא הוי שעושה כמה תרופה או כמה שברים אע"ג דהפסיק בנשימ' בדיעבד יוצא והוי כולם חדא ומשא"כ הא אין דרכו לילל ואח"כ לגנוחי ואם כן מ"ה שם הוי שפיר הפסק וא"כ מוכח דהתוספתא ס"ל כמאן דאמר תרתי. וא"כ לפ"ז יש לומר דבתרועה אחר תרועה לא הפסיק משום דהוי תרועה חדא אע"ג דהפסיק לפי הך דעת דס"ל דאם הפסיק בין שבר לשבר בנשימה יצא כן יש לחלק

ובזה מתורץ הקושיות הב"ח על הרמב"ם ועל הרמב"ן דלא ס"ל כסברא זו הוי מתורץ דס"ל כמו הראב"ד להרמב"ן דעת הראב"ד ומוכח מהא דב"א לא יצא אפילו ידי אחד וא"ש ומתורץ הכל והנם יש ליתן טעם========= להא דפסק הרמב"ם וכמ"ש הרב המגיד דבשני נשימות י"ל דיליף מהא דרב כהנא דאמר לר"י ולא כלום ומשמע שם כמ"ש רש"י ז"ל דעכ"פ בשני נשימות דא"כ הו"ל למיתני יותר רבותא דאפילו עביד בנשימה אחת והלשון משמע אינו בין תקיפה לתרועה ולא כלום דאינו מפסיק וכמו שפירש רש"י מדלא נקט רבותא יותר דעביד הכל בנשימה אחת ואם כן לר"י הוי כמו לדידן שברים תרופה

בעזה"י במסכת יומא דף כ''ט ע"א תוס' ד''ה אלא אפילו עולת העוף ועוד תנן בפרק תמיד נשחט דף ס"ג דקאמר ר"ש ושאר כל הזבחים בשחטן על החמץ בזמן פסח וכו' ומאי איצטריך להאי טעמא ק"ל דפטור משום דזבחים פסולין הן וי"ל משום דהנה ר"ש אמר בזבחים דף פ"ד דזבח ונסכים נסכים יודו משום דאין באין בגלל עצמו משמע הא באין בגלל עצמו הוי לא ירד אע"ג דאינו על המוקדם אלמא לא ס"ל כר"י דבעינן דוקא קא על מוקדה רק כה"ג וא"כ שפיר לכ"פ לר"ש מפלה ומלינה דהא אם עלה לא ירד ולא חל כלל האיסור והנה באמת כתבו התוס' ישנים במס' יומא דף כ"ט ע"ב דהנה אפילו אם היו מונח בכלי שרת מבעוד יום מ"מ כי מטא לילה דכיון דהשתא אינו ראוי בלילה ובלילה אינו מקדש כלי שרת והוי כמו שמונח בכלי חול וא"כ לפ"ז אם מביא האברים על המזבח בשעה שאינו ראוי המזבח לקדש הוי כמו שמביא על כלי חול וא"כ הוי כמי שסידרו הקוף וא"כ שפיר תליא בפלוגתא דר"י ור"ג אם בעינן דוקא ראוי למוקדה ואי לא בעין אפילו בפסולין ראוי למוקדה אלא כר"ג וא"כ הוי השתא זימנא וא"כ לפ"ז הוי נסדר כמצותו דבא צריך להביא השתא כדי דלא יעשה אח"כ עבירה

ועי"ל קושיות התוס' משים דהנה הרמב"ם כתב בהלכות איסורי המזבח פרק שלישי אם עבר והקריבו אין לוקין מן התורה והקשה הכסף משנה דפריך הש"ס ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתנן מנין לכל פסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה ומשני ר' זירא הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה וא"כ כל באר פסולין חוץ ממחוסר זמן ילקה ותי' דאין כאן אזהרה רק דלא ירצה והס"ד הוי דליקי בשביל זה וכתב הלח"מ ואזלו הי' לו שום הכרח לזה הי' מקים לומר כן אבל אין לו שום הכרח וי"ל דהנה באמת התוס' כתבו בקידושין דהיכא דלאו דיש לו עשה הוי הלאו אלים ולא דחי יע"ש והנה התוס' הקשו בפסחים דף נ"ט ע"א והא לא הוי בעידנא ומשני שם התוס' דאין צריך בעידנ' לענין עקרית עשה ועוד דשוחטין וזורקין על מחוסר כפורים ובנה זה אין תירץ מספיק דא"כ מה מקשה הש"ס מאי אלימא בשאר והנה דהאי עשה מהאי עשה הא בלא"ה הא לא הוי בעידנא וצ"ל דעשה הקל יהא נדחה אין צריד בעידנא קשה הא בכאן הוי להיפוך עשה דיש עמו הלאו בכ"מ דהא כיון דאינא עשה ממילא אית בי' הלאו דשור ושה לא ירצה כמו גבי אותו ואת בנו דהוי מחוסר זמן ואפילו אם דחי וליכא פסול מ"מ העשה אלים כמו דיש עמו הלאו

או דקשה לפי דעת התוס' בזבחים בדף ל"ג דאין עשה שיש בו כרת דוחה ל"ת ועשה וא"כ גם בכאן יהא עשה אלים ולא ידחה כלל א"ו דליכא גבי כלל ל"ת והנה כמ"ש דבאמת הא דדחי אע"ג דבאמת היכא דפסול לא שייך דיחוי דבאמת הפסול הוא מכח דחוי דכיון דאינו רשאי להקריב וא"כ כיון דבאמת אתי עשה ודחי לא הוי כלל דיחו והנה לפ"ז אפשר לומר דבאמת גם אזריקת דם יש עשה דעלי' השלם אך באמת דהנה מקשין הא כתב הפ"י דלאו הבא מכלל עשה נמי נדחה מפני העשה ומאי מקשה מאי אלימא דהאי עשה מהאי עשה וי"ל לפ"ז דבאמת אם אמרינן דעשה שיש בו כרת דחי פשה ול"ת והנה הפ"י כתב דהיכא דאיכא ל"ת ועשה אינו דחי אפילו את העשה הוא לאו הבא מכלל עשה וא"כ בכאן איכא לאו דכל הפסולין והנה באמת הקרא איירי בהקטרה גבי תמיד של בין הערבים אך דילפינן דם מהקטרה כמ"ש המל"מ והנה בספר פנים מאירות לזבחים כתב דכיון דלא דע לא שיך דיחוי דהא לא ידע ונמצא שפיר הוי הלאו בלא עשה דהיינו אם בשפת זריקה לא ידע ונמצא לא דחי והשתא גבי הקטרה כיון דהשתא ידע ליכא גבי רק עשה וא"ל הא ג"כ השתא אין רשאי להקטיר והוי נדחה ע"ז שפיר משני מעלה ומלינה בראשו של מזבח וא"כ ממ"נ לא נדחה כלל ומאי דמשני בעוף ל''ק ג"כ דהא כל הפסולין בשור ושה נלמד בקרא דלא ירצה ולא בעוף דאינו תמות בעופות והקרא איירי בב"מ וכמו שפרש"י בחולין בדף פ' דכל הפסולין נלמד ממום ולפ"ז מתורץ הא דאמרינן דפסולין משום אחר תעיד של בין הערביים אפילו לר"י בנו שר"י בן ברוקה דס"ל מעלה ומלינה בראשו של מזבח מ"מ הפסול הוא שם משום דהא הזריקה הוי ג"כ בפסול כיון דשם לא שייך לומר דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ שפיר משני רב פפא הא מני ר"א בפסחים דף ע"ג ע"ב דאמר הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת פסולין אע"ג דס"ל דעקירה בטעות לא הוי עיקרה מ"מ הא הטעם כמ"ש מכח סתמא דקאי לשמה והשתא לא קאי כלל לשמה דהא פסול מכח תמיד של בין הערביים והנה שם ר"ש אמר במועד בשאר זבחים אפשר דאיירי במחוסר כפורים והקטרה האימורין לא מעכב באמת אך דאין רשאי להביא האימורין לידי פסול לכתחלה ומש"ה בלא דאתי עשה ודחי אינו רשאי להביא לכתחלה

ובזה י"ל קושיות תוס' בר"ה דף ל' דאמאי לא אמרינן דנתקלקלו הלוים במוסף דא"ל דס"ל כחנן המצרי דאין דחוי אפילו בשחוטין וא"כ שפיר אחי עשה ודחי ל"ת וא"ל דמאי אלימא דהאי עשה מהאי עשה דלאו הבא מכלל פשה לא אלים נעשה וא"ל דהא יש ג"כ לאו דפסולין בלא ירצה דהא לא הוי שם פסול דהא אם הקריב הורצה וא"ל אמאי לא מוקי טעמא דר''י ב"ב של ר"י בן ברוקה כחנן המצרי דלא הוי דחי כלל וא"כ שפיר דחי י"ל כמ"ש לעיל. וא"כ מ"ט בפסחים דף פ"ג ע"ב שחט הפסח ואח"כ נודע שמשכו הבעלים את ידיהם וכמש"ל דע"כ הטעם משום דפסול דהוי לאחר תמיד של בין הערביים דא"ל דבאמת גם רב חסדא ס"ל דפסח לא בעי עיקרה והא דמיחיב לרב הונא אמר רב משום דלדידי' א"ל משום דקבעה חצות והוי נדחה משא"כ לרב פריך דס"ל ב"ח אין נדחין וכמו דמקשה באמת אח"כ הש"ס וא"כ ע"כ ס"ל דהוי דחוי דאפילו בב"ח נדחין ס"ל דהוי דיחוי ומכ"ש לאחר שחיטה וא"כ מש"ה לא מוקי להא דר"י ב"ב של ר"י בן ברוקה כחנן המצרי דס"ל בי' אין דיחוי כלל אבל המתניתין דר"ה אתיא שפיר כחנן המצרי דס"ל אין דיחוי וכמו דמוקי בזבחים דף ל"ד רבא גופא דס"ל דלא מעלה ומלינה בראשו של מזבח מתני' דזבחים דשם כחנן המצרי דס"ל דאין נדחין אפילו שחוטין ומש"ה הרמב''ם דפסק באמת דלא כחנן המצרי רק דהוי דיחוי ומש"ה כתב הרמב"ם דהקלקול הי' במוסף עצמו דלא הי' קרבין מוסף כלל ומתורץ הרמב"ם ממה דהקשר עליו המופרשים

דף ס"ב ת"ר עד שלא הגריל חייב וכו' אמר ר"ח הואיל דראוי לשעיר הנעשה בחוץ והקשה בתוס' ישנים אמאי אמרינן בזבחים דף ל"ד למעט קודם הגרלה הא חייב הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ וי"ל משום דהנה לכאורה ק' דהא התוס' כתבו בב"ק דעל כל שחוט חוץ אם אמרינן דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ל"ק מכי שחט פורתא תו אינו דחי' דגזה"כ הוא רק דלא יהא פסול אחר וא"כ קשה אמאי חייב דהא מכי שחט פורתא תו אינו ראוי נשעיר הנעשה בפנים דממ"נ אם ישהו עד לאחר כך הוי שהי' וא"ל דכיון דאין מחוסר זמן לבו ביום וא"כ אי עלה לא ירד וא"כ ישחט השתא ז"א הם המ"ל מסופק דאם בשבת אם עלה לא ירד דאפשר דירד וא"כ בשבת ירדו ואימת לא ירדו בחול וא"כ הוי לא ראוי בו ביום ולא שייך אין מחוסר זמן לבו ביום ואך י"ל דנ"מ לדמים דלא ירד ואין צריך לקנח מעל המזבח או דהא הכלי אין מפסיק כדאיתא בזבחים וא"כ נ"מ אם יעלו בכלי אזי יזרוק אך בזה פלוגתא בזבחים חד תנא דפסיק דוקא כל הראוי לאישים וכן פסק הרמב"ם וא"כ בשם ירדו וליכא נ"מ ומשא"כ הך ברייתא ס"ל כתנא דלא ירדו ושפיר חייב ומתורץ קושיות התוס' הנ"ל

ובזה מיושב הרמב"ם דפסק דחייב במלקות על שפיר המשתלח שראוי להתוודות ומשיג עליו הראב"ד מסוגיא דזבחים וכן הקשה הלח"מ מסוגיא דיומא דמשמע דבא להוציא ולפמ"ש מתורץ דבאמת דלכאורה האיך ס"ד דחייב קשה דמכי שחט פורתא אינו ראוי להגריל עליו דהוי שהי' בשחיטת פר ומפינם והקטרה וא"ל דהא אימעט כיון דהוי מעיקרא ראוי וכמ"ש רש"י לקמן (בזבחים דף קי"ד ע"א בד"ה בשלמא) וגבי רובע ונרבע דלא אימעט מפתח אוהל מועד רק במשכן דלא ראוי להקריב הואיל דמעיקרא הוי ראוי קודם