איגרא רמה חלק א כח

אחת ל"ק דניעבד תרתי בשביל המצוה וכמו דכתבו הפוסקי' לענין הפסק דהוי אפ' רק משום לכתחילה דבאמת זה אינו לפי שיטת התוס' בשביל לכתחלה לא בעינן למיעבד רק דהנה התוס' הקשו לעיל דתקעינן מן מיושב ואח"כ מעומד האיך עבדינן הא הוי בל תוסיף וכתבו התוס' דמאי דעבדינן מצוה אחד שני פעמים לא הוי בל תוסיף אך לכאורה מקשר"ק וקש"ק וקר"ק דהוי בשינוי קשה אך י"ל דבאמת מאי דעבדינן מספיקא לא הוי קשה בל תוסיף שוב מצאתי בריטב"א בסוכות שכתב כן להדיא והנה גבי מתנות דהוי בשני קרנות הוי בל תוסיף וקאמר שם ר"י דכיון דכל הנתנין שניתן במתנה אחת כיפר אע''ג דלכתחלה מצוה אינו כן עבדינן בשביל בל תוסיף אפי' על ספק ומ"ה בכאן עבדינן קשר"ק בשני נשימות כי היכי דלא נהוי בל תוסיף דכיון דבדיעבד אין צריך כן ומהני בשני נשימות מדעבדינן עוד סדר אחד והוי על כל סדר בל תוסיף דהא מעכבין זא"ז והוי כמו כולם חדא מצוה וא"כ שפיר לא הוי אונס דאפילו לבתר דתקע שבר אפ"ה מצי לתקוע תקיעה וא"ל דאין רשאי ממ"נ אם נימא דאין רשאי וא"כ אי יוצא רק בשביל קשר"ק וא"כ יהא צריך לתקוע עוד קר"ק וקש"ק וא"כ בלא"ה צריך לתקוע קשר"ק אחר בשביל דבעינן לכתחלה בנשימה אחת והוא עביד בשני נשימות דכיון דלא שייך הך טעמא דבל תוסיף וא''כ בזה לתקוע דוקא קשר"ק ולגמור תקיעה אחרת דבל"ה יצרך לתקוע אסרת קשר"ק וא"כ ממ"נ שרי לתקוע תקיעה מיד דממ"נ הוי מה דעביד למפרע איסור וא"כ כיון דממ"נ רשאי לתקוע תקיעה והוי אין אונס ומ"ס שפיר יוצא בזה וא"כ שפיר יוצא אע"ג דהוי בשופר נשימת בשתי נשימות משום בל תוסיף ומשא"כ בהפסק קר"ק דהוי מעיקרא הפסק בשברים שפיר הוי איסור דמצי לתקוע בזה תקיפה שברים ולא יתקע כלל אחריו תרועה או דיעביד באמת בנשימה אחת דהא לא גמר עדיין השברים ומשא"כ שם גמר השברים ושם מכבר שני נשימות ומתורץ שפיר קושיות הספר הנ"ל ומוכח דעת הרמב"ם דהוי שני חקיעות בשיעור תרועה או שברים (הג"ה זו לא נודע לי בבירור אי' מקומה) (והנה להראב"ד י"ל דתקיעה כשיעור הוי הפסק ומשא"כ תרועה אם הוי השתא יבבא שברים ולא הוי כלל בעולם תרועה וראי לא הוי הפסק אפילו לדעת התוס' בדף נ"ד פ"ב בד"ה לדידי לא ס"ל) ואו י"ל ק' הנ"ל לפי הגירסא המהפכת דק"ל רבינא הוי מקודם דהנה אם נימא דמכאן ועד סופו וא"כ מ"ה מקשה דוקא דהוי הפסק בתרועה בין ק"ש לתקיעה דהוי לגמור כולה וא"כ תיקשי בקשר"ק האחרון דהוי בין תקיעה אחרונה הפסק או למ"ד מן התורה הוי רק אחד קשה בקשר"ק הראשון ומ"ה מקשה דהוי הפסק בתרועה בין ק"ש לתקיעה משום דהוי מכאן כדי לגמור כולה (וא"כ תיקשי בקשר"ק האחרון או למ"ד א' מן התורה הוי בקשר"ק הראשון גם כן קשה) ומשא"כ בין חקיעה לתרועה תקיעה לא הוי כדי לגמור כולם והנה גירסת התו' מהופכין מגירסתנו דגרסי דאביי אמר כדי לגמור מראשה ועד סופו ומתורץ דמוכח כן דהנה לכאורה לפי הך דעד דתקע בראשונה ומשך בשני' כשתים דאין בידו אלא אחת הוי הפ' תקיעה ראשונה וא"כ מוכח כפי הך דעה דהוי מתחלה ועד סוף דאל"כ הא לא עדיף משתיקה ויהא הפסיד ג"כ התקיעה ראשונה (ועל המ"א קשה דכתב דלדיעה דהוי מתעסק הפסק אין יוצא ידי תקיעה כלל דהא איתא במתניתין אין לו אלא אחת) אך אם אמרינן דמצות אין צריכין כוונה אזי לא הפסיד התקיעה אחת עכ"פ וכמ"ש הר"ן אך אביי ס"ל דמצות צריכה כוונה ומ"ה מהפך התו' הגירסא. ולפ"ז סא חזינן ברי"ף דמביא הגירסא מהופכת וא"כ תו לא מצי לתרוצי כמ"ש לעיל להרמב"ם והך תירץ נמי דא"כ רבינא ע"כ יסבור דמצות אין צריכה כוונה והוא אחרון ואמאי לא פסק כן הרי"ף והרי"ף פסק דמצות צריכה כוונה וע"כ צ"ל דס"ל כשיטת רש"י ז"ל וא"כ נוכל לומר וכמ"ש הב"א והוא שיטת הג"א (נל"ה דצ"ל וכמ"ש הב"ח והוא שיטת הג"א או דכצ"ל מע"א) דלרש"י באמת יכול להאריך בשברים כשיעור תקיעה דשלש יבבות דכיון דהשתא מסופקין] בשברים והוי שיעור תקיעה יותר עדיף והנה הדין דבדיעבד אם תקע ג' שברים בשלש נשימות נמי יצא והנה הא הדין דלעיל דבשביל לכתחילה לא עבדינן דיהא עובר על בל תוסיף וא"כ הא הוי חד דפה בטור דאם תקע שני תקיעות זה אחר זה או שני תרועות זה אחר זה לא הוי הפסק והרמב"ן מחולק גם על זה ובזה מחולקין רבינא דרבינא הוי ס"ל דכיון דאם נימא דמסופקין דילמא הוי תרועה וא"כ הוי השברים תקיעה והוי כמו דעשה ארבע תקיעות זא"ז דלא הוי הפסק ורב עוירא דהקשה אפ"ה א''פ (נל"ה דצ"ל אפ"ל) דס"ל דאין רשאי אפילו בדיעבד אין יוצא בשתי נשימות או דס"ל בחילוק אחר דאפילו בשביל לכתחילה יש למיעבד ול"ד למתנות דהוי לגמרי בקרן אחרת או דס"ל דבנשימה אחת נמי יוצא קשר"ק וכשיטת הירושלמי (וס"ל דבדיעבד פסול בשתי נשימות רק אפ"ה חשבינן לתקיעות) והנה לפמ"ש לעיל לתרץ הרמב"ם והא דהקשה רבינא באמת אח"כ הוי בשביל ס' הרמב"ן דתקיעה גרע והוי הפסק לכ"ע וא"כ עכ"פ שפיר מוכח דשיטת הרי"ף כרש"י ומ"ה ג"כ רש"י מהפך הגירסא וק' רבינא מקודם ועיקר רבינא דהוא בתרא ס"ל דלא פליג על הלכתא ומשא"כ רב עוירא אם הוי בגירסא קודם רבינא לא הוי אחרון ואם הגירסא בתר רבינא הוי באמת אחרון

ובזה מיושב הרמב"ם ודברי הרב המגיד פרק שלישי מהלכות שופר דין ג' כתב ה"ה לפי שאעפ"י שאין השהי' פוסלת בהפסקה בקול שופר שאין ראוי פוסל ולזה נתכוין רבינו ז"ל למטה שכתב והוא שישמע על הסדר והקשה הלח"מ דהא כתב הרמב"ם לא שישמע תרועה ואחריו שני תקיעות וי"ל משום דהנה לקמן בדין ז' שמע ט' תקיעות מתשעה בני אדם כאחד לא יצא אפילו ידי אחד והקשה הלח"ע דהאי טעמא אע"ג דתרי קלא בחד גברי משחמע משום דבעינן תקיעה לפניו ופשוטה לאחריו ואין כן כאן מ"מ אמאי לא יצא ידי א' וי"ל משום דהנה הב"ח מקשה על הטור דיליף דתקיעה אין לו שיעור מהא דמשך השניים אלמא דכשר דהא אפשר דבאמת חוששין להפסק אך שם יצא משום תקיעה אחרונה דלא שייך הפסק וכו' ותירץ דנקט בתקע בראשונה ומ"ה נקט זה דאל"ה לא שייך כשנים דליכא שיעורא ולכאורה קשה מאי אמר דהוי הפסק דכיון דהא באמת הרא"ש והטור פסק כמ"ד דעלה בעד תקיעה אחת וא"כ לענין הפסק אין צריך ראי' נהוי דהוי סוף השני תקיעה אך נ"ל כמו הר"ן דבאמת הוי הפ' דמ"ה עלתה בידו אחת דזה עדיף מלא כיון דכיון דעכ"פ לא הוי כמו לשיר דעכ"פ כוונתו למצוה והא בל"ה בוודאי בעינן דהוי ראש ותחלה וא"כ במקצת השני ליכא ראש ולא יצא והנה הא דמביא ראי' אע"ג דשם לא שייך הפסק אך הא באמת איתא דעכ"פ רשאי לתקוע יותר חקיעה גדולה דכיון דאין שיעור וא"כ להפסק בל"ה לא חייש דכיון דהכל תקיפה והנה יש דעות בתקיעה או בשברים זה אחר זה אבל המ"א דבתרועה אחת או בשברים לא איכפת ולא הוי הפסק כלל וכמ"ש המ"א בסימן ק"צ סעיף ח' דוקא הפסיק הא לא"ה חשיב הכל כתקיעה אחת ודאית הוי לענין לכתחלה אך דמעיקרא הוי קשה לי' להב"ח דלענין לכתחלה לא מוכח משם רק דשם קתני יצא וע"כ צ"ל דה"פ משום הפסק וכדלעיל וע"ז לא מוכח ולבתר התירוץ הוי הפי' לענין לכתחלה ומוכח על לכתחלה דקתני ותקע בראשונה הא לא"ה לא הוי שיעור לכתחלה וממילא לא הוי הפסק דהוי הכל חדא וא"כ נקטינן מהא דלעיל דהוי הפ' דאפשר דחשיב הפסק וא"כ הא להרמב"ם הוי תרועה כשיעור שני תקיעות ובאמת אפילו שבר אחד חשיב הפסק וא"כ מיד שתקע כשיעור תקיעה ואח"כ משך יותר התרועה הוי הפסק וא"כ במה דתקע עוד התקיעה אין כאן לא סוף ולא ראש דכיון דאין הטעם מכח כוונה רק פסול בשביל הפסק וזה כוונת הרמב"ם וזה כוונת ג"כ הרב המגיד וכמו שיתבאר דעת רבינו למטה והוא ששמע על הסדר ר"ל במאי דנקט אח"כ בב"א לא יצא וע"כ הוי הטעם מכח הפסק וכדלעיל ובזה י"ל קו' הב"ח והט"ז על הא דר"א (נל"ה דצ"ל דר"א) דתיקנו דילמא שניהם ומה"ת דהא לא מצינו תנא דאמרו לתרוויהו ומנלן לאמרו תרוויהו וי"ל משום דהנה בהך ברייתא דלא יצא וקשה דמשמע אפילו ב"א אין יוצא וקשה וע"כ צ"ל הטעם כדלעיל משום דהוי הפסק והנה המ"א כתב דאם נימא דבשביל א' אין יוצא וא"כ למ"ד מתעסק אין יוצא כלל וקשה הא זה אי אפשר משום דהא קתני אין לו אלא א' וממ"נ אם קאי תקיעה הראשונה וממילא מוכח דתקיעה ראשונה יש לו אך לפמ"ש לעיל וא"כ אם נימא כהך (ס' הראב"ד דתמיד הוי ט' כוחות) (י"א דמביא הטור דבשני תרופות זא"ז או שני שברים לא הוי הפסק אבל בקשר"ק תרועה קודם שברים הוי הפסק) וא"כ מ"ה ע"כ הוי הפ' דתרועה או שברים הוי כשיעור תקיפה וא"כ האיך הוי הפסק ע"כ הוי ס"ל תשר"ת וכס' הראב"ד דתקיעה הוי תמיד רק ט' כוחות והוי נשאר תרועה והוי הפסק וא"כ השתא א"ש דלהראב"ד ל"ק דאין צריך כלל להך חילוק (דלעיל די"א שמביא הטור) אך דבאמת א"ש בפשיטות דלא נשאר שיעור כלל רק לס' הראב"ד ומוכח דהך ברייתא ס"ל דקשר"ק עבדינן ומתורץ שפיר קושיות הב"ח והט"ז דלעיל

והנה באמת לכאורה גם לפי דעת הריב"א דהוי הכל ט' כוחות תרועה ושברי' יחד כל חד בפ"ע הוי ט' כוחות אם באמת אם תרוויהו הה אמת אזי הוי שיעור תקיעה ביותר מכדי שברים לחוד וא"כ שפיר י"ל כן כמ"ש לעיל אליבא דרש"י אך י"ל דבאמת דעת הט"ז דאפ"ה אין השברים רשאי לתקוע יותר והנה עי"ל דבאמת לפמ"ש הרא"ש וכן התוס' דלר"א הוי כשיעור שהה בכדי שיוגמר כולה רק קשר"ק אחד או קש"ק או קר"ק וא"כ באמת קשה לפי זה הא הוי בשני' הפסק דממ"נ אם יהא בשני יוצא בתקיעה ראשונה וא"כ הוי הפסק בשלשה שברים ואלא דיהא יוצא בשבר השלישי וא"כ הוי התקיעה בשברים הראשונים וגם תרועה ושברים הוי שיעור התקיעה הראשון וא"כ הוי כדי לגמור כולה והנה אם נימא כשיטת רש"י דנימא דבעינן דוקא ט' כוחות ודלא כטור וב"י וא"כ שפיר קשה לר"א דהוי הפסק בכדי שיעור ט' כוחות דהוי שיעור תקיעה ותרועה ותקיעה אך אם אמרינן (דלשיטת רש"י אין צריך דוקא) אך דהוי קשה א"כ בסדר השני הוי הפסק כשיעור בין התקיעות ממ"נ אם הוי יוצא בתקיעה הראשונה הוי הפסק ואם בשברים השלישי אך עכ"פ הוי הפסק בתקיעה הראשון דהוי כמו ג' שברים וא"ל דיהא יוצא בתקיעה וא"כ הוי הפסק ג' שברים בסדר השני והנה אפי' אם נימא דהוי אין שיעור בשברים כמו ט' כוחות וגם בשיעור דשברים] דקשר"ק אינו בט' כוחות אך עכ"פ ישאר עוד שני שברים אך עכ"פ הוי אם נימא דחקיעה הוי שיעור שלש שברים ושלש תרועות ושני שברים ובודאי איכא בהוספה הוי עכ"פ עוד קול אחד ההוספה בין ג' שברים לתרועה ג' ובכאן איכא בתקיעה הראשונה ג' שברים ותרועה ועוד שני שברים מן השלשה שברים והוי ה' שברים וג' תרועות ובודאי איכא עכ"פ עוד קול א' והוי ט' כוחות ושפיר חשיב הפסק ומש"ם מוכח דהרי"ף לא ס"ל כשיטת הרא"ש ודלא כט"ו דבקשר"ק יכול לתקוע באריכות שבר דא"כ אם הפ' מאי מקשה רב עוירא אלא ע"כ דקו' רב עוירא הוי מכח שיעור הפסק ובשלשה שברים דהוי לשיטת התוס' שוין עם ג' תרועות עדיין לא הוי לגמור כולה דהוי בתקיעה הראשונה. כמו תרועה ושברים והוי כמו שני תקיעות ונשאר (רק) שבר אחד דהוי רק שני שברים ועדיין לא הוי כדי לגמור כולה והנה מ"ה איפוך הרי"ף דכי הכי דלא תקשה קושיות הכפות תמרים וא"ל עדיין מעיקרא הוי קשה מכח שהה