איגרא רמה חלק א כז

בודאי לא הי' עומד אז לבוא עדים עוד והוא תמיד דשו"ת אמרינן דהי' בשו"ת מתחלה ולפ"ז א"ש דבאמת אח"כ כשבאו העדים שפיר הקריבו כל דהא אתי העשה ודחי הלאו הבא מכלל עשה וא"ל הא יש כאן עוד צ"ח ז"א דהא אויר המזבח מקדשו וא"ל דהוי כמי שסידרו הקוף ז"א דהכא הואיל שהוא מסופק אם באמת אפשר כן הוא דהיינו דאמרינן יש ברירה וא"כ הכל קרב כמצותן וכיון שכן שפיר אויר המזבח מקדשן ואזל הל"ת ודחי תו שפשה דקרבנות היום לאו הבא מכלל עשה דהשלמה וא"כ מתורץ כל הנ"ל דלמ"ד שלא אמרו רק שירה דחול עם תמיד של בין הערביים היינו הך ספק שכתבנו מש"ה אמרו כן ואף אם באו מ"מ עדיין אנו מסופקין דלמא אין ברירה והוא תמיד ולמ"ד לא אמרו כלל נמי ניחא והש"ס מקשה שפיר דהא שהביאו התמיד ואף אם נוכל לומר שלא הביאו מ"מ קשה אמאי לא עשו כן ואם באמת כן עשו הי' להם לומר שירה ממ"נ אם לא יבואו שפיר ואם לאו ג"כ יהא בספק כמ"ש דתלוי בברירה וא"כ הי' להם לומר שיר של חול ועש"ה נקט הרמב"ם בלשונו ולא ידעו דהיינו שעדיין לא ידעו איזה מהם היא המוסף ואיזה היא התמיד משו"ה היו יכולין להביא אח"כ כל הקרבנות ולא הי' העיכוב רק בשיר ובין אם אמרו או לא איכא קלקול דע"כ אמרו שיר של חול ואם לא אמרו נמי איכא קלקול ולשונו מדויק מאוד ודוק

והנה מה שהקשה התוס' במנחות דף מ"ו ע"ב על שני כבשים ממילא א מתורץ לפמ"ש לעיל דדוקא בכאן משום דהוי ספק וא"כ מקדש שלא בזמנו הא לא"ה לא דחי וכדלעיל

והנה מה שהקשה בספר טורי אבן על התוס' דמנחות הנם בתוס' שם איתא דמשמע שם דלא שייך אין קריבין ושורפין קדשים בלילה רק דאם הוי הדין מכח פסול קדשים אין שורפין בלילה משא"כ אם הוי מצותו בשריפה הוי כמו הקטר חלבים וכשרים בלילה כן כתבו התוס' שם ע"ש היטב בד"ה לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט וז"ל המ"ל למוצאי יו"ט לאלתר לשרפנהו דמנותר לא יליף מדמסיק צורת הקרבתו וכו' משמע דמותר לשרוף בלילה דהתו' לשיטתי' דביום אחי ודחי והוי בלילה משום דמנותר לא יליף דכיון דאין הטעם מכח פסולין רק הדין כן: בעזה"י פרק ג' מהלכות שופר דין יוד

המנהג הפשוט וכו' ואחר שגומר ש"ץ ברכה רביעית שהוא מלכות תוקע תקיעה שברים תרועה תקיעה וכו' ולאחר חמישית קש"ק ולאחר שישית קר''ק וי"ל ראי' לתירוץ הרמב"ן דבאמת סגי בחד כיון דכבר תוקעין מיושב דהנה לפמ"ש הרמב"ן בהרי"ף וכן כתב הר"ן דמשום הכי גזרו רבנן בתקיעות שופר משום שמא יעברנו משום דלא בקיאין בקביעי דירחי וא"כ לפ"ז קשה דאיתא בחולין דף פ"ד ע"ב דאמר ר"י כוי אין דוחה יו"ט מקל וחומר ומה מילה דודאי דוחה שבת ואפ"ה ספיקו אין דוחה י"ט כסוי דאין ודאי דוחה שבת א"ד שאין ספיקו דוחה י"ט ואמרינן שם תקיעות שופר יוכיח דודאי אין דוחה שבת וספיקו ספק טומטום דוחה יו"ט והנה באמת עיקר ק"ו הוי מוודאי על ספיקו דכיון דכל כך חמור דאין וודאי דוחה שבת וא"כ ספיקו דקילא מינה אפילו יו"ט דקיל אין לדחות דהא בוודאי שבת לי"ט ל"ד להדדי דגם (בשופר ספק) בשופר שבת לא דחי יו''ט דחה אך דודאי לא דמי בשבת י"ט רק דמדמה ספק לודאי לענין יו"ט ושבת דקילא וא"כ לפי דברי הר"ן באמת הא דלא דחי הוי רק ספק אין דוחה לשבת ואפשר י"ט דקילא דחה ספק וא"ל דה"פ דעכ"פ הך וודאי לא דחי הך ספק דקביעות יו"ט א"ד דאין ספק דוחה להך ספק דקביעות יו"ט דז"א דממ"נ אם לא הוי יו"ט דנקבע שלא בזמנו וא"כ ליכא איסור שבות וא"ל דה"פ דמדמי איסורי דרבנן לאהדדי דכיון דבאמת אנן בקיאין בקביעי דירחי ואפ"ה לא דחו מכח דרבנן מנהג אבותינו או דשמא יחזור לקלקולו ומכ"ש דספק לא דחה לשבות דיו"ט דהכי מדמה התוס' לענין שבות דגזירה שמא יעברנו הוי בשבת ובי"ט לתירוץ השני הוי הפי' מכח שבות דתקיעה אע"ג דהך שבות לחוד הוי רשאי לתקוע בשבת וצ"ל דשם הוי הפי' ה"פ דבאמת הך איסורא לא דחי לתקיעה דא"כ יעקר לגמרי המצוה ומשא"כ לענין טומטום ומשא"כ הך גזירה דקביעות בודאי עדיף משאר דרבנן והא ראי' דלהנך פוסקים דס"ל דאיסור דרבנן שרי לחולה ע"י שינוי ובאיסור תורה ביו"ט שני לא שרי משום דבהך כעין י"ט הראשון תקנו וכן לענין שאר דברים ועוד דבאמת המהרש"א כתב דלפי הך תירוץ לא גזר ק בשופר בשביל שמא יעבירנו יע"ש היטב במהרש"א אך די"ל דבאמת הפי' דהא י"ט של ר"ה הוי כיומא אריכתא דמי משום ודאי וכמ"ש הרי"ף וא"כ אפילו אם אין בקיאין מ"מ מדרבנן הוי עכ"פ מצוה אלמא דמצוה מדרבנן לא דחי שבת וי"ט אפילו ספק דרבנן דוחה הא כיצד היינו אם האשה שמעי' על סדר מלגות דהוי לר' שמואל בר נחמני מן התורה והשאר הוי רק מדרבנן ואפ"ה בעי ספיקא טומטם. והנה בשו"ת ש"א הקשה מאי אמרינן ש לר"י דלטעמי' דנשים סומכות רשות קשה מהך ספיקא דקשר"ק וקש"ק ובאמת לכאורה לא קשה משום דהם לא מסופקין אח"כ הוי בימי ר"א נולד הספק וא'. א"כ אמאי דחו י"ל כמו שאמר רבינא בל"ה הוי פירכא דמה לתקיעות שופר שדוחה שבת במוקדשין תאמר בכיסוי דאין דוחה אך באמת כפי דאיתא בחולין בדף ק' ע"ב דאמר רב אשי משום דא"ל נבילה והנה באמת דעת רב אשי בחולין בדף ק"י דבאינו כן משום דאמרינן החם נבילה הוכיח דאסורה באכילה ושרי בהנאה אע"ג דנבילה לא נעבדה בו עבירה א ובב"ח נעברו בו עבירה ואך דכיון דכמ"ש להמהרש"א שם דכיון דעכ"פ במלמד דהוי ערלה לא נעבדו עבירה שפיר שייך יוכיח וא"כ כאן המלמד מילה לא שיך הך פרכא דהא דוחה שבת תמיד ואפ"ה ספיקו אינו דוחה יו"ט וא"כ כיון דפליגי בזה רב אשי ורבינא הלכה כרב אשי וא"כ לא הוי זה פירכא (הנה זו לא נודע לי המעתיק לאיזה שורה בזאת העמוד הוא שייכת) והנה באמת הא הספק הוי רק בימי ר"א וא"כ מנ"ל לר"א דיכול לתוקעו מספק בדרבנן וכיון דבאמת לפסק הלכה הוי מספק כיסוי אין דוחה י"ט וא"כ הוי ק"ו באמת מעילה דאין דוחה ספק יו"ט וכדלעיל) והנה הך פירכא שכן אינו נוהג בלילות לפסק הלכה אנן לא ס"ל כן דהא באמת כוי אין רשאי לנסות בלילה והוי הטעם משום קל וחומר דר' יוסי אלמא דפסקינן כן ולא חשיב זה הפירכא וא"כ בתקיעות שופר לפסק הלכה הוי כולה מלכות זכרונות ושופרות מן התורה וא"כ שפיר לא שייך הא דלעיל וספיקו דוחה יו"ט תקנת ר"א דקשר''ק וקר"ק וקש"ק ועיקר הילפותא הוי רק מדרבנן אך עכ"פ תקשי דכיון דכבר תקעו על מיושב בלא סדר הברכה והוי מדרבנן וא"כ לא דחי יו"ט אלא ע"כ כס' הרמב"ן וסגי באמת באחד כן קשר"ק וקר"ק וקש"ק דאל"ה לא הוי ספיקו דוחה י"ט דכיון דהוו רק מדרבנן דכבר תקעו בלא סדר הברכה וראי' להרמב"ן דלעיל ועוד באמת הא הלכה כר"י דנימוקו עמו והנה אפילו בהך פירכא דאינו נוהג אך עכ"פ לענין שופר נמי אינו נוהג בלילות שפד הוה ק"ו אך לר"י דס"ל דנשים סומכות רשות לא שייך הך קל וחומר וא"כ לפסק הלכה דפסקינן כמ"ד דהוי מן התורה בל"ה לא שייך זאת דלא הוי ספק בדרבנן ועובר הוי לפמ"ש לעיל מכח מדרבן ומשום ר"ה דהוי קדושה אריכתא ואך לפי"ז דתוקעין שני פעמים זה הוי מדרבנן אך באמת זה הוי רק דוקא בחבר עיר ולא שייך מדרבנן ספק לטומטום דהם אין יכולין להתפלל וכמו דהדין למקרא מגילה משום כבוד ציבור אין רשאי הם למקרא מגילה משום כבוד ציבור אך דקשה עכ"פ קשר"ק וקר"ק וקש"ק דהוי משום ספק האיך עבדינן בדרבנן א"ו כס' הגאונים וכדינא דהרמב"ן דבאמת באיזו חד מהן שירצה סגי ומכ"ש דא"ש טפי למאן דס"ל דמילה שלא בזמנו נוהג בלילות ג"כ וא"כ לא שייך פירכא דר"א בן הקפר

והנה אחר זה עיינתי בפר"ח והקשה על ה"ה מאי מביא הרמב"ן ראי' דהפסק מהא דפריך והא עביד הפסק דהא לפי שיטת הרמב''ן צריך (קש"ת) שבר ם תרועה גבי קשר"ק למיעבד נשימה אחת ואם הוי קש"ק לחודא או קר"ק לחודא והוי אין סוף או תחלה ובאמת י"ל אם נימא דלא חשיב הפסק אזי אפ' דבאמת לא מסופק כלל על שברים ותרועה ביחד רק על או שברים או תרועה ומש"ה עבדי תרויהו בשני נשימות או דחשיב הפסק אך אם התירץ דעביד אח"כ קר"ק או קש"ק וא"כ תיקשי למה תקעו תרועה ושברים שניהם וע"כ הוי הפסק משום דילמא גנוחי וילולי בב"א ביחד וא"כ שפיר תקעו וכדלקמן ע"ש היטב

העתקה מדף המתחיל בעזה"י מס' ר"ה דף ל"ג ע"ב מתניתין סדר תקיעות וכו' (וא"י אם זה שייך לענין דבסמוך לעיל אם לאו)

והנה הב"ח מביא רי"ו דכתב ושיטת הרי"ף כשיטת רש"י והקשה דהא דברי הרי"ף הם סתומים כלשון הש"ס וי"ל משום דהנה בס' כפות תמרים הקשה בדף ל"ד פ"א דאיתא שם איתקון ר"א בקיסרין וכו' ומקשה רב עוירא ודילמא ילולי הוי וקא מפסיק שלשה שברים בין תקיעה לתרועה ומשני דהדר עביד קר"ק והדר הקשה רבינא ודילמא גנוחי וקא מפסיק בתרועה בין שברים ומשני דעביד קשר"ק והקשה בספר הנ"ל ממ"נ אמאי לא קשה לרב עוירא כמו כן קו' רבינא והנה הס' הנ"ל כתב דגירסת רש"י הוי להיפוך קו' רבינא מקודם וי"ל משום דהנה דעת התוס' לקמן בדף ל"ד ע"ב דבכאן שיעור תקיעה מפסיק הואיל דכל חדא הוי מצוה בפ"ע והנה אפ"ל דהוי כמו כדי לגמור כולה דכיון דהוי זה מצוה והנה אם נימא כמו סברת התוס' בברכות דדוקא היכא דהוי אונס וכמ"ש המ"א בסימן ס"ה אפילו אונס אחר לאו דוקא דאין ראוי מ"מ מיקרי אונס' וע' לעיל בד"ה והנה לפמ"ש לקמן י"ל מה וא"כ לפ"ז האיך שייך זאת בכאן. אך י"ל משום דהנה הא איתא גבי מילה דמל ולא פרע דחייב דכיון דניתן רק לדחות מפני המצוה וכיון דלא עשה מצוה חייב ואך (נל"ה דצ"ל ואף) דשם אכא (נל"ה דצ"ל איכא) עביד פלגא דמצוה וא"כ האיך דלא שייך זאת בודאי לכ"ע אסור וע' בתשובות רמ"א היטב והנה בכאן הא לפי שיטת הרמב"ם הוי שיעור תרועה ושברים הכל חדא כמו שני תקיעות והנה דעת הח"צ דלא כט"ז רק דהוי איסור לתקוע יותר מכדי מצוה וא"כ לאחר דהותקע או שבר אחד או כמה יבבות או בבא א' וא"כ תו אין ראוי לתקוע תרועה או תקיעה דא"כ עשה איסור בהך שתקע מקודם דכיון דלא גמר שברים או תרועה ותקע ביו"ט שלא לצורך וצריך דוקא לגמור כל השברים והוי אנוס ועדיין להרמב"ם נשאר שיעור תקיעה והוי הפסק או דא"ל (נל"ה דצ"ל אלא ודאי דאין לומר) דהיכא דהוי אונס הוי מיד הפסק אפילו לא שהה שיעור שהי' וכמו דאיתא חד דעה בברכות ושפיר קשה אך זה דוקא קשה גבי הפסק דשברים הוי הפסק ומשא"כ בתרועה דהוי הפסק ל"ק זאת משום דיש דעה דבעינן דוקא שברים תרועה בנשימה אחת והנה לפי"ז אם נימא כמו הך דעה דתקע תקיעה שברים תקיעה או קר"ק בנשימה אחת לא יצא דאין ראש וסוף וא"כ לפ"ז בלא"ה לא יצא וא"כ לפי דתירץ על ק' רב עוירא דהדר עביד יליל קר"ק קשה עכ"פ במאי יצא בעד קש"ק דהא ע"כ יתקע תרועה ע"כ צ"ל דפספקינן בתרויהו בעי בנשימה אחת וא"כ לא יצא אך דבאמת כתבו הפוסקים דאפילו למאן דבעי בנשימה אחת עכ''פ בדיעבד יצא בשני נשימות והנה י"ל אע"ג דהוי מצוה לכתחילה בנשימה