איגרא רמה חלק א כו

בעשה דמעקה אם שייך גם בנשים והקשו התוס' מאי נ''מ מכל זה הלא במעקה יש ג"כ ל"ח וא"כ ודאי דגם הם ישנו בכלל הל"ת ומאי נ"מ עוד אם גם העשה חל עליהם ותירצו דנ"מ אם תבא עשה לדחות הל"ת דמעקה אם יהי' עמה גם עשה לא תדחה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והר"ר יוסף מירושלים דחה זה דע"כ בלאו העשה גם הלאו אלים ולא תוכל עשה לדחותו והטעם הואיל דיש עם אותו הלאו עוד עשה עכ"פ באנשים מש"ה גם הלאו אלים כל כך ואף בנשים דלא שייך בה' העשה לא תוכל שום עשה לדחות דהלאו אלים וראי' לזה מנותר דאמרינן בכל מקום דאין שורפין קדשים ביו"ט דיו"ט עשה ול"ת וכו' ואמאי לא אמרינן בשום מקום דמותר לשרפו פ"י נשים דלא שיך בהו העשה' ע"כ דגם הלאו אלים ולכאורה הוי כהלכתא בלא טעמא דמ"מ בנשים לא הוי עשה כלל ומאי מועיל מה שיש באנשים עשה לתרץ זה נראה עפ"י דברי הר"ן דהנה הר"ן כתב מתחילה דלכאורה יש נ"מ פשוטה דאם העשה שייך בנשים א"כ עוברות בשתיהן משא"כ אם לא בהן עשה לא עוברות רק בלאו ודחה זה דהא התורה כתבה הלאו והקשה כאחד וא"כ ודאי במקום הלאו יש ג"כ לעשה וחל ג"כ העשה ולפ"ז יפה מתפרשים דברי התוס' דהתוס' כתבו דהנ"מ האיך שיבא עשה וידחה הלאו א"כ לא יהיו בם גם העשה דהא עיקר הטעם דחל עליהם העשה הואיל שהלאו ישר' בה כמ"ש בשם הר"ן וא"כ כיון שעשה אחרת דוחה את הלאו אזל גם העשה מעצמה. אבל הר"ר יוסף מירושלים דחה זה מנותר וסובר הואיל וקודם הדיחוי יש העשה גם בנשים מש"ה אלים הלאו ואע"ג דאחר הדיחו לא יה' עוד שום עשה מ"מ עתה הואיל ואיתא לעשה מש"ה אלים הלאו מאוד ובהיות כן גם דברי התוס' במנחות אתי שפיר דהנה הכלל בכל מקום שהקרבן נפסל יש בו ג"כ ל"ת וא"כ שפיר הוכיחו דאין הקרבן נפסל בשביל זה דאל"כ ה"נ יש ג"כ ל"ת בו והאיך ידחה עשה דפסח את העשה דהשלמה (ועיין לקמן הפי' דאין עשה שיש בו כרת דוחה ל"ח ועשה רק עשה לחוד) כיון דקודם שדוחה אית בי' גם לאו אלים גם העשה כמ"ש בשם התוס' דהלאו אלים ה"נ נאמר דהעשה אלים ע"כ דאינו נפסל וליכא כאן לאו כלל אמנם לכאורה עדיין הוכחתם אינם מכרעת דהנה אמרינן בכל הפסולין אם העלן אדם לאויר המזבח הואיל שהעלן אדם לדעת דלכ"ע המזבח מקדשן והנה הרמב"ן ז"ל מחיר למרוט הנוצות בעוף קודם שחיטה ביו"ט ואע"ג דאכתי לא הוי צורך אוכל נפש מ"מ הא סוף כשיחטנו יהא רשאי וא"כ הואיל ובלא"ה ינתק הלאו אח"כ מש"ה מותר לעשותה גם עתה ובהיות כן ליתא לכאורה למ"ש דהא יוכל לשחוט הקרבן ולהעלותו על גבי המזבח דהא אינו עובר בעשה דהשלמה כי אם בהקטרה וא"כ אויר המזבח יקדשנו ויהא רשאי להקטירם למחר נמצא דהנחק הלאו למחר וא"כ יהא רשאי להקטירו גם לילה או קידם כסברת הרמב"ן שכתבתי וא"כ אם אין בו ל"ת כלל רק עשה גרידא בשעת הנחתו על המזבח ושפיר יש לדחותה מפני עשה דפסח דהא הלאו עבר מקודם הדיחו וא"ל דאויר המזבח לא יקדש כלל לשיטת התוס' וא"כ כיון דידחה תו ליכא פיגול ולא עבר עלה כלל דאמרינן הואיל וסדרן שלא כמצותן נעשה כמו שסידרן הקוף דהם סברי דכלל זה לאו דוקא האיך שסידרן מקודם ימים הרב' וכדפרש רש"י בכל מקום שסידרו שלא כמצותו הוא כן אפילו בלילה דלא מחוסר רק לילה וא"כ לכאורה לא יקדשו אויר המזבח כלל ז"א דהא התו' כתבו בניסוך המים דהיו ממלאין אותן בכלי חול מע"ש והקשו הלא גם אם ימלאוה בכלי קודש לא יקדשו דהא כיון שסידרן שלא כמצותן וכו' ותירצו דהכא לא שייך זה דאם היו עתה יו"ט היו כבר ראוי והיו מקדשו מש"ה גם עתה תקדש ולא אמרינן כן רק בגוונא דאין אותו העת ראוי בשום פעם משא"כ אלו הי' י"ט היו שפיר ראוי וא"כ ה"נ אילו שחטו קודם של בין הערביים היו גם עתה ראוי להקטרה וכמו דאמרינן פרק תמיד נשחטו דמוקמינן לקרא בשנתיתרו פירוש רש"י הואיל וכבר היו ראוי להקטירו קודם מקטירין גם השתא נמצא שפיר יקדשם אויר המזבח ויהא ראוי להקטרה למחר וא"כ מותר גם עתה כסברת הרמב''ן וא"כ אין כאן רק עשה ושפיר דחה אותם עשה דפסח וא"כ הדרא קושיא לדוכתה האיך הוכיחו התוס' מזה דאין הקרבן נפסל בשביל זה. אמנם נראה דלא קשה מידי דהתוס' כתבו ביומא בקומץ דאף אם נקמצה ביום חשיבה בלילה כמו שנקמצה בכלי חול הואיל ואין ראוי לקדשה בלילה. לפ"ז א"ש דהא כשיבוא זמן תמיד של שחר תו אין רשאי להקריב שום קרבן מקודם ויהי' כמי שניתן בכלי חול והוי כירד ולא יקדשו אויר המזבח ואפילו להקריב אחר תמיד של שחר ונמצא כשיבוא קודם זמן השחר יהיו כירד ויצטרך להשליכו אח"כ וא"כ אמאי יקדשו אויר המזבח לענין דלא ירד הלא אח"כ מ"מ יצטרך להשליכו וא"כ שפיר איתא ג"כ הלאו ומ"ה אלים העשה והוכחתו שפיר כמבואר ודו"ק

והנה י''ל דסובר דלא כהתוס' רק דאמרינן דג"כ נפסל בשביל זה וא"ל א"כ האיך יוכל לדחות י"ל דסובר דעשה שיש בו כרת שפיר(דוח') שתיהן דלא כדעת התוס' (והתוס' בזבחים דף ל"ג כתבו בעצמם כן דעשה שיש בו כרת דוחה עשה ול"ת ושני דיעות יש שם בתוס' דהתוס' סתרי שם לאהדדי) והנה לכאורה קשה מאי מקשה הש"ס אלא מחוסר כפות מאי אילמי' דהאי עשה מהאי עשה הא הרשב"א כתב דלאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו גרידא וא"כ שפיר יוכל לדחות עשה דמחוסר כפורים לאו הבא מכלל עשה והשלמה אמנם לפמ"ש ניחא דהכי קא פריך הלא יש ג"כ ל"ת כמ"ש וא"כ אין עשה יוכל לדחות לאו הבא מכלל עשה ול"ת וכדאמרינן ביבמות דף ך' מ"ש ולפ"ז א''ס דברי הרמב"ם הנ"ל רהכי קאמר מדוע לא יהיו מותרין להקריב קודם התמיד במחוסר כפורים דאין לומר דיש כאן עוד ל"ת דהא יקדשו אויר המזבח] כמ"ש דלילה אין מחוסר זמן ויהא מותר להקטירו למחר נמצא דאין כאן הלאו כדעת הרמב"ן שכתבתי ואין כאן רק לאו הבא מכלל עשה ונדחה מפני העשה ע"ז אמר דלא היו רשאי להקטיר קודם תמיד של שפר וא"כ יהיו כירד ויצטרך להשליכו ולענין מה יקדשו אויר המזבח ונמצא עדיין לא אזל הל"ת מכאן דהא לא שייך כאן סברת הרמב"ן שכתבתי ונמצא דיש כאן גם ל"ת ומ"ה גם העשה אלים ודו"ק: א

לפ"ז יש לתרץ קושיות התוס' במוסף היום דשפיר היו יכולין להקריבו גם אחר התמיד דהנה אבעי' לן בש"ס מסכת זבחים תדיר ומקודש איזה מהן קודם ורצה לפשוט דתדיר קודם דתנן התמידין קודמין למוספין ודחי שם דאטו קדושת שבת למוספין אהני לתמיד לא פי' ומש"ה גם התמיד מקודש ולפ"ז כאן תיתי עשה דמוסף היום וידחה לאו הבא מכלל עשה דהשלמה וא"ל דיש ג"כ ל"ת ז"א דהא אויר המזבח יקדשו כמ"ש וא"כ אזל הל"ת וא"ל הקודם תמיד של שחר הוי' כירד ז"א דהא אם יבואו העדים נמצא דזה יהי' מקודש משא"כ התמיד הוא שייך לחול וא"כ מוספין קודמין ואיתא שפיר לסברת הרמב"ן שכתבתי ולא נשאר רק לאו הבא מכלל עשה ונדחה מפני מוסף היום ודו"ק

(ובזה י"ל קושיות הפ"י דבאמת בשעיר של מוסף דשפיר הוי רק אימורין וא"כ שפיר נדחה ומשא"כ בעולה דהוי כולה כליל וא"כ אם לא הקטיר הוי אין דם אין בשר והוי כולה פסיד וא"כ בעולה הוי ע"ת ומשא"כ בשפיר ר"ח אתי ודחי וכדלעיל) והשתא נבוא לתרץ קושיות המהר"ם אלשיך למ"ר שלא אמרו שירה כל עיקר א"כ הלא הי' קלקול גדול מזה דהא השיר מעכב הקרבן ונפסלו הנסכים תו הקשה הפ"י מאי קא מקשה הש"ס מיום ה' וכו' ואס"ד לא אמרינן כלל וכו' דילמא הכא היינו טעמא דלא אמרו שירה מפני שלא היו שהות אבל אה"נ מספיקא אמרינן ונראה לתרץ דהנה הרמב"ן ז"ל התיר למול התינוק בשבת אע"ג דנשפכו החמין שהוחמו לו מאתמול וא"כ יצטרכו לחלל שבת אח"כ להחם חמין עבורו מ"מ מיתר למולו ואח"כ יהא פקוח נפש ותדחי שבת והרשב"א ז"ל אוסר וראיית מכיסיו דלא שרינין לשחוט ביו"ט אלא א"כ היו לו עפר מוכן מבעוד יום ולא אמרינן נשחוט והדר תדחי עשה דכיסוי הל"ת ש"מ שאסור לגרום לכתחלה כן לדחות אח"כ ל"ת או עשה והר"ן דחה ראיות הרשב"א דהתם לא עביד שום מצוה מש"ה אסור לגרום כן לכתחלה משא"כ במילה היא עושה מצוה שפיר מותר לעשות כן ובהיות כן מקשה הש"ס שפיר מהרנינו דקשה אמאי המתינו ולא הקריבו התמיד מקודם וא"ל דא"כ מה יעשו אח"כ במוסף ז"א דהא אח"כ תיתי עשה ותדחי הלאו הבא מכלל עשה וא"ל דאסור לגרום כן לכתחלה ז"א דהא הבוא דומיא דמילה דהא עבד מצוה דהיינו שיאמרו שיר עכ"פ ע"כ היינו טעמא מפני שאין כאן מצוה כלל בשיר של חול ושפיר מקשה ולפ"ז מת רץ נמי קושיות המהר"ם אלשיך דבאמת הכי פירוש דהיינו שהמתינו עם הנסכים עד אח"כ ונמצא שלא היו שהות ולא הביאו רק בלילה ואיתן הנסכים אין טענינן שיר ומ"מ שפיר מקשה מהרנינו דגם התם לא היו לומר שירה רק להמתין באמת עם הנסכים עד הלילה ע"ז משני שאני התם דשירה דיומא היא אמנם בהיות כן קשה לפשוט מה דאיבעי' הש"ס בנסכים הבאים לאחר מכן אם טעונין שירה ע"כ דאין טעונין דאל"כ כיון שבלא"ה היו ממתינין עד הלילה היו להן להמתין עוד עד הבוקר ולומר שירה וא"ל דחביבה מצוה בשפחה דהא בלא זה לא היו יכולו להקריבן בשעתן. הנה כל זה היו קשה להרמב"ם ז"ל ונתרץ תחלה קושיות המשנה למלך בדברי התוס' דמנחות שהבאתי לעיל שכתבו שם התוס' ראי' עוד דאין הקרבן נפסל מחמשה שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת וכו' ואס"ד דנפסל מאי פריך נייתי פסח שני הלא זמנו ג"כ אחר התמיד ושלמים אסור אח"כ וא"ל דדחי וכו' והקשה המשנה למלך דזה סותר דבריהם הקודמים שכתבו דאם הוא פסול אינו דוחה אמנם נראה דלק"מ דהנה כבר כתבתי הפירוש בדברי התוס' דמש"ה אינו דוחה אם אמרינן דהוא פסול הואיל ואית בי' ג"כ ל"ת וקשה דהא יקדשנו אויר המזבח כמ"ש למעלה לתרץ זה נראה לי עפ"י דברי התוס' ביומא דף כ"ט ע"ב שכתבו לחלק היכי שהיו יודע שהוא חול אמרינן הואיל וסידרן שלא כמצותן נעשה כמי שסידרו הקוף משא"כ היכי שטעה וסבר באמת כן ונתכוין לקדש לא אמרינן כן נמצא הכא כיון שהוא יודע שאין זמנו עתה יהא כמי שסידרו הקוף וא"כ יש כאן ג"כ ל"ת ואלה הם גם העשה משא"כ בשנים שנתערבו שפיר י"ל דאין כאן ל"ת דאויר המזבח יקדש ויהי' ראוי למחר מש"ה גם עתה ראוי כמ"ש הרמב"ן וא"ל כמ"ש כיון שסדרו שלא כמצותו תעשה כמי שסידרו הקוף ז"א דהא הכא על כ"א הוא בספק שמא הוא פסח וא"כ הוא נתכוין לקדשם ושפיר המזבח מקדשם ואין כאן ל"ת כמבואר ע"כ כתבו התוס' סתירה אחת ותירוץ הלז והנה כאן לכאורה קשה בדברי התוס' שכתבו שהקריבו ע"ח דהא אסור לעשות אם אמרינן אין ברירה א"כ כיצד עשו כן והקריבו שיהי' תמיד או מוסף אמנם המשנה למלך ביקש לומר דעכ"פ בשו"ת אמרינן יש ברירה וא"כ הכא אם אין העדים באים שפיר אמרינן יש ברירה והלא תמיד ונמצא שפיר היו יכולין להביא כבש אחד ע"פ אם לא יבואו יהיו תמיד ואם יבואו אז אם יש ברירה יהיו זה מוסף ויקרבו אחרת לתמיד ואם אין ברירה ממילא בכל דוכתא אמרינן לב ב"ד מתנה והוי כאילו פירשו שהוא תמיד אע"ג דגם זה תלוי בברירה דדילמא יש ברירה והוי מוסף נמצא דהוא בכלל הספק עוד ז"א דזה אינו בגדר אין ברירה דהספק הוא בדין אם הדין דיש ברירה הוא מוסף ואם הדין אין ברירה ואמרינן