איגרא רמה חלק א כב

תערובות כרת מכח מיעוט וא"כ לא הוה משקין היוצאין מהן אינו כמותן כמ"ש התוס' דמנ"ל דחמץ ע"י תערובות אסור בהנאה אלמא דנחלק מחמץ דגן גמור ולא מצי למילף מני' ואם הוה אמרינן דמשקין היוצאין מהן כמותן וטעם כעיקר אסור מן התורה (י"ל דלא בטלה ברובא מכח איסור עשה דגיעולי עכו"ם) וא"כ אפילו דהוה איסור עשה מ"מ איסורין אין מבטלין זא"ז (והנה מאי דמשמע בע"ז דגבי יין שנפל בחומץ דהוי מקודם אינו מועיל ביטול ל"ד לכאן דהא איסור מעורר איסור ואין היתר מעורר איסור ועוד) ולוקה בכזית בכא"פ (על טעם אם משקין כמותן למלקות) (וא"כ כיון דרבינהו נוקשה) והנה בש"ס דפסחים מדמה שלא כדרך אכילתן למשקין היוצאין מהן וא"כ כיון דרבינהו נוקשה ממילא משקין היוצאין מהן כמותן אפילו למלקות וטעם כעיקר אסור וא"כ כיון דטעם כעיקר אסור עכ"פ בעשה ממילא לוקין דאיסורין אין מבטלין זא"ז (ואיסורין אין מבטלין זא"ז) ולמ"ד דתערובות לא ילפינן מנוקשה הוה ה"פ דס"ל באמת דאם אכל כל כזית בכא"פ בטלה דעתו אצל כל אדם וא"כ לא משכחת דיהא חייב אם. אכל בכל כזית בכא"פ אך לר"א הכי יליף דהא באמת לר"א ילפינין בחולין משקין כמותן ולא מזהירין מן הדין ובמה הצד אין מזהירין מן הדין אך בכאן הא כל לרבות וא"כ כיון דאמרינן דמשקין כאן כמותם מכח טעם כעיקר הא בוודאי (במין במינו בטל) וא"כ מוכח נוקשה נמי וכמו דמדמה שלא כדרך אכילתן למשקין היוצאין מהן והנה מ"ט לא אמר מנוקשה התערובת דזה יותר מסתברא משום דקשה לו בכזית בכא"פ באמת אם אכל כל כזית בטלה דעתו אצל כל אדם וע"ז מייתי שפיר תניא כוותיא דקתני יכול יהא חייב כרת וקשה מנ"ל כרת כיון דלא כתיב רק לאו וע"כ צ"ל דהוי הטעם מכח איסורין אין מבטלין זה את זה ואכל כל כזית בכא"פ אלמא דלא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם דאל"כ מהיכי תיתי דחייב כרת אך טעמא הוי משום דאמרינן איסורין אין מבטלין זה את זה וא"כ תיקשי לרבנן עכ"פ אתא כל לאיסור וממ"נ הוי אם אמרינן ונוקשה וא"כ ממילא הוה אסור תערובות הא איסורין אין מבטליו זא"ז (והנה בע"ז דאיתא דכיון דהוה מקודם אינו מינו אע"ג דאח"כ הוי מנו בטל ל"ד לכאן משום דשם דהוי ע"י מינו והוה באמת נעשה הכל היתר כמו מבט' ועוד החילוק כמש"ל דאיסור מעורר איסור) וא"כ קשה על כותח הבבלי דיש בו כזית בכא"פ מחמץ דגן גמור והטעם אתא לזה דעכ"פ נהפך ההיתר להיות איסור מכח גיעולי עכו"ם ואם מוקי קרא ע"י תערובות פשיטא דלוקין על תערובות דכיון דאיסורין אין מבטלין זא"ז וע"כ צ"ל כחזקי' דלא תאכל לא משמע הנאה וא"כ שפיר נ"מ לענין הנאה ונקרא היתר ומבטל האיסור אך א"כ אמאי צריך שריפה דהא כיון דאין עובר בב"י ובב"י וכתבו התוס' משום דהוא איסורי הנאה ולא בדיל מיני' דאל"כ תקשי מתרומה טמאה דהוה הדין דמצי להשהות יע"ש בתקלה עצמו תנאי וא"כ צריך לומר כמ"ש התוס' לעיל דגבי גיד הנשה מקרי הנאה אכילה כיון דלא שייך גבי' אכילה ה"נ גבי נוקשה ומש"ה אסור בהנאה ומשא"כ דמוקי ע"י תערובות וא"כ תיקשי בחלב ובשאר איסורין ג"כ אסור המשקה ואעפ"כ מותר בהנאה אלא ע"כ דגרע שלא כדרך אכילתן ממשקין היוצאין ושפיר אמר תניא כוותי' ומשא"כ לפי מה דפי' לאביי לעיל דהוה באמת על כזית בכא"פ נאסר ונעשה נבילה כל ההיתר וח"כ קודם שאכל לא נאסר מכח טעם כעיקר ושפיר הוה ההיתר ומוקי הקרא באמת רבנן על נוקשה ושפיר מתורץ הטור וגם הרי"ף ע"כ הלך כשיטת הטור ומש"ה כיון דנפסק דהוי סתם ואח"כ מחלוקת לענין נוקשה ממילא הוה ה"ה לענין תערובות ומש"ה לא פסק כר"א ודו"ק

פסחים דף נ"ט ע"א תנו רבנן אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר וכו'. עד דמתניתין. והקשה המהרש"א מה פריך הש"ס והאיכא עולה. ליקמיה ליה ביולדות או זב דליכא עיכובא כמ"ש תוס' ד"ה זה וכו' ונ"ל דהנה המשנה למלך מקשה על רש"י ד"ה מעלה ומלינה וכו' ולינה אינה פוסלת כדאמר בזבחים לד"ה דנא ירדו ע"כ מה ענין ירידה לעליה דרוב הפסולין אינו יורדין ואפ"ה לא יעלו עיי"ש. ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה דהא הא דאמרינן אין לינה בראשו של מזבח. היינו משום דמדמינן לשולחן כדאיתא בזבחים דף פ"ז ע"א. ועיי"ש בתוס' ד"ה לשולחן שהעלו ג' חלוקי דינים. והוא אם נמדד כהלכתו אינו נפסל בלינה אפילו שהו ימים רבים. ואי נסדר שלא כהלכתו דהיינו באחד בשבת נמי אינו נפסל בלינה. וטעמא משום דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנו. ואי כסדר בליל שבת דאינו מחוסר זמן אבל שלא כהלכתו נתקדש הלחם מהשולחן לענין זה לפסול בלינה לפי הס"ד במנחות אי לאו דמשני דנעשה כמי שסדרו הקוף עיי"ש: ולפ"ז קשה דהא בנד"ד ההעלאת הכפרה למזבח לאחר התמיד שלא כהלכתו הוא. ותפסל בלינה כמו אם סדר הלחם בליל שבת. דהא היום אסור להקריב משום עשה דהשלמה. אלא למחר יהיה ראוי להקריב וא"כ דומה שפיר ללחם הפנים בליל שבת. ונ"ל ונקדים להבין דעת התוס' שם שכתבו שאם סדר לחם הפנים בליל שבת דהוי בזמנו. דפסול בלינה והוא דבשלמא אם נסדר כהלכתו ובזמנו ביום השבת א"כ נעשה לחמי של שולחן כבר. ותו לא מפסלי בלינה. אבל בנסדר בלילה אע"פ שהשולחן מקדשו דהא בזמנו נסדר. אבל כיון דנעשת שלא כמצותה לא נעשה לחמי של שולחן (כדי שלא) נפסל בלינה א"ו הכא נפסל. דהא אם תרצה לומר שלא תפסל בלינה ע"כ צריך אתה לומר מקודם שנעשה לחמי של שולחן ועי"כ שנעשת לחמי של שולחן לא תפסל בלינה. אבל אם נימא דתפסול בלינה. לא נעשת לחמי של שולחן. ולזאת פסול. דאיך תעשה כלל מן הדין שאנו דנין בו. אם פסול בלינה לא נעשה כלל לחמי של שולחן. ולפ"ז י"ל דרש"י מתרץ קושייתי' הנ"ל וזאת כוונתו דכיון דעכ"פ שעבר בבל ילין נעשת ע"כ לחמי של מזבח שלא ירד מטעם זה לא מפסל בלינה. ונחשב כאם סדר הלחם הפנים בשבת כיון דנעשת לחמי של שולחן דלא מפסלי בלינה ולא עשה עבירה למפרע ומש"ה רשאי להעלותם לכתחילה

וכיון שזכינו לזה מתורץ קושיות המהרש"א הנ"ל דכל דברינו אתי שפיר בחטאת שהבשר נאכל והאימורין נקרבין. אבל בעולה שכולם כליל הדר קושייתנו הנ"ל דלא דמי לשולחן לדוכתיה והוא דהא קי"ל דאם אין בשר ואמורין אין דם. ותו קיי"ל דכל היכא דאיכא פסול בשחיטה בוודאי אפילו אם עלה ירד ולפ"ז אכתי קשה בעולה דלפסל בלינה דהא נעשה שלה כמצותה וא"ל כמ"ש רש"י דכיון דאף דתפסלה בלינה מ"מ לא ירד זה אינו דאם תפסלה בלינה הרי כל הקרבן פסול. ואין לנו שום דבר ממנו וא"כ נחשב הפסול הזה כאלו נמצא פסול בשחיטה. דהא בשעת שחיטה אנו יודעין כבר שלא תהיה הקרבן ראוי למידי. וא"כ הדין דאף שעלה ירד. וכיון שדינו לירד לא נעשה לחמי של מזבח. וקשה דלפסל בלינה. ולפ"ז דקושי' הש"ס והאיכא עולה היינו לר' פפא דאמר מעלה ומלינה ולדידי' אין לומר דמיירי ביולדת וזב. דהא הוא אומר אפי' תימא בחטאת בהמה. ובזב ויולדת ליכא חטאת בהמה אלא חטאת עוף. ומדוקדק בזה שבקושי' ראשונה של הש"ס דפריך והאיכא עולה קאמר הש"ס בשלמא לר"פ היינו דמלין ובקושי' השני' והאיכא עולה ל"ק. והאיכא עולה. ולפי הנ"ל אתי שפיר דבעולה ל"ל מעלה ומלינה

ולפ''ז מתורץ קושי' תוספות בע"ב ד"ה ולא עולת וכו' שהקשה לר"ע דדרש עולת שבת בשבתו דחלבי שבת קרבין בי"ט הא בלא"ה ידעינן מלא ילין לבקר זבח חג הפסח. דע"כ איירי בי"ד שחל להיות בשבת עיי"ש ולפי הנ"ל אתי שפיר דלכאורה קשה מה פריך הש"ס רמי לי' רב ספרא לרב וכו'. דהא התרגום מתרגם לא ילין לבר מטבחא והיינו כמ"ד מעלה ומלינה בראשו של מזבח וא"כ נימא הכי לא ילין למטה ממזבח אלא קודם עלות השחר תעלה לראשו של מזבח והתם אינו נפסל בלינה. אמנם לפי מ"ש למעלה אתי שפיר דטעמא דלא מפסל בלינה משום דהדין דאע"פ דפסול בלינה אם עלה לא ירד אבל בי"ט קי"ל דהפסולין בי"ט (כמ"ש המשנה למלך) ירדו (וא"כ) א"כ אם תפסל בלינה יהי' הדין שירדו וא"כ דלח נעשת לחמי של מזבח הדין נותן לפסל בלינה כמו שכתבתי ולזאת צריך המתרץ לשנויי כדשנינן. ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' הנ"ל דלכאורה קשה ל"ל לר"ע קרא דחלבי שבת קרבין בי"ט דהא בסוגיא דעלי' בריש יבמות שקלילן וטרינן ללמוד מני' דעשה דוחה ל"ת ומתרץ משום דתדיר ושארי סברות עכ"פ כיון דמצינו בהך קרבנות שדוחה שבת למה לא ידחה יו"ט וע"כ צ"ל דהא דדחי שבת משום דחביבה מצוה בשעתה. אבל אם עבר זמנו למה ידחה י"ט הא אפשר להמתין עד החול כך הוי ס"ד לזאת אתי קרא ללמוד דדוחה אפילו י"ט. ולפ"ז יש לומר אי לאו דכתב רחמנא עולת שבת דחלבי שבת קריבין ביו"ט מלא ילין זבח חג הפסח הוי ס"ד כקושיות הנ"ל דהפי' הוא שיעלה בראשו של מזבח קודם עלות השחר ואין לומר כמ"ש כיון דמן הדין עלה ירד נפסל בלינה אף בראשו של מזבח ז"א דלמה ירד משום קדושת יום טוב קשה יבא עשה וידחה ל"ת וא"ל כמ"ש דאפשר למחר דהא אם תפסלה השתא תו לא חזי דאם תניח הקרבן על המזבח עד הלילה א"כ יהא הלנתם לילה ויום שלם דהוי וודאי שלא בזמנו דבוודאי אף שעלה ירד דהא אין המזבח מקדשו כלל וא"כ דאי אפשר להמחתן אם נימא דפסול בלינה דוחה י"ט. א"כ ממ"נ הוי לחמו של מזבח אם תפסלה בלינה א"כ דוחה י"ט ונעשית בוודאי לחמו של מזבח ואי לא תפסלה בלינה בוודאי נעשית לחמי של מזבח ואכתי לא ידעינן דחלבי שבת קריבין בי"ט לזאת צריך קרא דעולת שבת דחלבי שבת קריבין בי"ט אעפ"י שנקראת בוודאי לחמי של מזבח דהיינו או אברים שנשארו מעולת מוסף או מעולת תמיד של בין הערביים והעלן למזבח קודם לילה כדין ובזמנו ואפ"ה דוחה י"ט ודו"ק

ואם יתעקש אדם וישיב לסברא הנ"ל שהקשיתי שאינו דומה לשולחן דהוי כמו שנקרב שלא כמצותו ממה שכתבו תוס' במנחות דף נ"א ע"א בד"ה אפי לה וי"ל שמקשים על מה דפריך הש"ס לקמן דף צ"ה דלפסל שתי הלחם בתנור ביום ו' דהא קיי"ל דכלי שרת אין מקדש שלא בזמנו תירצו כיון דאי אפשר בענין אחר הוי כזמנו. אעפי''י שאינו דומה זה לזה כמו שיבין המבחן מכל מקום יש להשיב דהרמב"ם הוכיח מסוגיא זו כסברתו שם דס"ל באמת דנאפת בפנים והתנור מקדשו ותמהו שם המפורשים שהוא נגר הש"ס דשם דף צ"ה. ולפי הנ"ל אתי שפיר כיון דמוכח מסוגיא דהכא דאעפ"י שאי אפשר בענין אחר הוי שלא בזמנו א"כ ה"ה תנור נמי וא"כ לא מקדשו ודו"ק: ר"ם