איגרא רמה חלק א טו
Igrah Ramah part 1 15 · איגרא רמה חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →דין הזמה דתיקשי קושיות הס"ס בב"ק מי ידעינן דיבוא עדים אח"כ והנה צ"ל דמרמז רמוזי וכו' וא"כ אמאי לא מהני בחקירות אם אתכחש דהא הוי הטעם דבחקירות מכח עדות שאי אתה יכול להזימה ובכאן הא בלא"ה לא הוי ערות שאי אתה יכול להזימה דכיון דאין מכניס את העדים לכיפה אלא ע"כ דלא הוי הטעם דהוי בחקירות הכחשה משום שאי"ל א"ו דבלא"ה פסול וכמו ס' חכמי ליכול דהוי הטעם כאלו אמר להד"מ ומאי דאמר באיירי מכחש לי' הראשון וא"כ שפיר הוי הגדה דעכ"פ מכחיש דזה אומר בשנים בחידש והשני מכחיש להד"מ בשני וכן להיפך הראשון מכחיש להשני וכס' חכמי לוניל
והנה לרבא דעד שאוכל נבלות להכעיס כשר לעדות וא"כ לא נפסל כלל לעדות וא"כ לא שייך זאת דהא לא פסלו כלל לעדות וא"כ קשה אמאי אם טעו בשני ימים לא מהני וכמ"ש ועכצ"ל כתי' הר"ן והתומים הנ"ל דבחקירות הוי גזה"כ דכיון דלא הוי רובא הוי כאומר א"י ובזה מתורץ קושיא הנ"ל דהנה בס' הח"מ בעא דהיכא דהשלוחין בעי שבועה כא הוי עדות ואם ע"א הוי נוטל ממון וא"כ לא הוי עד אך דהא העד השני מסייעו ועד המסייע פוטר מן השבועה אך א"כ הוי נכי רבעא דממונא עפ"י חד סהדא וא"כ קשה לשם אמאי מהני כי אמר חד יומא בשבוע דהא אי לאו דאמר העד השני וא"כ שאמר ע"א לא הוי אמרינן בטעותא אך דכיון דהעד השני אומר אמת וא"כ הוי כמו נכי רבעא דממונא אפומא דחד סהדי אך אם הוי אמרינן דהוי הטעם דמכחיש לו העד השני וא"כ אם לא הוי העד השני הוי שפיר מצי לחזור וא"כ עפ"י אותו העד הוי הפסול והוי הכשרות עפ"י אותו העד השני א"ו דלא כס' מהרש"א לפי ס' רבא דס"ל דעד אוכל נבילות להכעיס כשר להעיד א"כ קשה מטעות שני ימים וע"כ צ"ל כסברת הר"ן דהוי גזה"כ וא"כ קשה הא נכי רבעא דממונא עפ"י דחד סהדא א"ו דלא כס' מהרש"א משא"כ לפי פסק הלכה דפסקינן כאביי דהוי מהלכות יע"ל קג"מ וא"כ אין צריך לפי"ז ס' הר"ן (והתומים) ובאמת הוי כסברת מהרש"א הנ"ל ואין צריך לומר דיהבינן לי' כל טעותא ובזה מיושב עוד הרמב"ם מהלכות עדות פרק ח''י ולתת טעם להרמב"ם משום דהלח"מ כתב דאין טעם וראי' וי"ל דזה הוי הטעם של הרמב"ם משום דהנה בב"ק דף ע"ג ע"א אמרינן אפילו אם הוזמו אטביחה מקודם ממע כי מיתזמי אח"כ אגניבה איגלאי מלתא למפרע דהוי רשעים בשעת מעשה בשעת טביחה ולא הוי עדים והנה איתא בסנהדרין דעדי טריפה פטורין משום דאינם בזוממי זוממין וא"כ אם אמרו על ההורג והלוה והוי עמנו ההורג והלוה ואנן קי"ל דבעינן זוממי זוממין כרב אשי וא"כ בכאן באמת על הכחשה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה דהא לא שייך הזמה רק דפטרו את ההורג או את הלוה ומאי עדות שאתה יכול להזימה שייך כאן גבי' וא"כ לא בעינן דרישה וחקירה לענין לפטור וכמו ס' הרמב"ן בדיני ממינות רק גבי הכחשה הוי הטעם כמו ס' חכמי ליכולי וא"כ כיון דאין צריך דרישה וחקירה אזי באותו עדות דאמרו דהוכחשו דההורג אד הלוה עמנו היו זאת מהני קודם דרישה וחקירה דזאת לא נ"מ רק להכחיש העדות ולפטור את הלוה וההורג וא"כ ע"ז כיון דאין צריך דרישה וחקירה ממילא מזה בוודאי לכ"ע אינו יכול לחזור מהכחשה וא"כ כי הוזמו אח"כ ממילא הוי שקר דלא הוי עם הלוה ועם ההורג ועם העדים במקום הזה וא"כ הא הוי הדין דמאי דבעי דרישה וחקירה והוי עיקר הגדה הוי כי לאחר ששוב אינו יכול לחזור בשעה ההוא ובעת ההוא הוי עיקר הגדה ואם כן אפילו אם באמת הוי עמהם העדים באותו מקום רק הלוה או ההורג לא היו עמהם באותו מקום הוי פסולין לעדות בעת הדרישה והחקירה כיון דמקודם הדרישה והחקירה כבר נעשין העדים רשעים דהעידו בפסולין שקר גמור דהלוה או ההורג היו עמהם ובשקר דהעידו פטרו ללוה ולהורג והוי רשעים מקודם וא"כ תו אין הזוממין נענשים במאי דאמרו שקר דהוי עמהם העדים דכיון דבשעת מעשה הוי העדים רשעים בעת הדרישה והחקירה דהוי עיקר העדות והגדה ופטורין העדים וכדאיתא בב"ק בדף ע"ג ע"א וא"כ כיון דפטורין מעדי הזמה אם יוזמו אח"כ והוי אינו בזוממי זוממין ואינו מועיל עדותן כלום וזה הוי הטעם של הרמב"ם דאם אמרו דהלוה או ההורג וגם העדים היו עמהן פטורים וא"כ מתורץ קושיות הגאון מוהר"ר חיים יונה ז"ל הנ"ל דשם הוי הכל בנרבע רק חדא דיבורא וא"כ לא שייך הך סברא אפילו אם הוי העדים עמהם אמת מ"מ אין הלוה או ההורג דהוי הכל חדא עדות וכן אפי' דיכולין לחזור לענין הכחשה דהוי הכל חדא הגדה ומתורץ גם כן קושיות מהר"י בן לב מב"ק מהיפוך והזמה דשם העידו על הזמה ונחקרו מקודם שהעידו על הכחשה וע"ה ל"ק ובזה מיושב הרמב"ם גם כן הא דלא נקיט הרמב"ם דיהבינן לי' כל טעותא משום דקשה לפי התירוץ וא"כ האותו עדים שהעידו על הטעות וא"כ הוי מקודם העידו על הכחשה ורבא לא סבירא ליה בזוממי זוממין
והנה י"ל עוד הרמב"ם בהלכות עדות דהוי טעות הוי לר"מ רק בטעות שעה אחת משום דהכה המהרש"א כתב לתרץ קו' התוס' דלמה ישאלו באיזה יום בשבוע דכיון דכבר העידו באיזה יום בחודש ואם יאמרו על יום אחר תו לא מהימני דהוי חוזר ומגיד וכתב המהרש"א דהא נ"מ דלא הוי בהזמה אח"כ דנימא דטעו העדים בעיבורא דירחא וכתב התומים דהא לא הוי חוזר ומגיד וא"כ לא הוי הזמה אח"כ אם יוזם אח"כ ביום השבוע מ"מ לא מהני בחזרה שיגרום לבטל העדות והנה באמת לפי סברת המרש"א הנ"ל דבשני עדים לא אמרינן דטעו רק ספק הוי ואף עפ"כ לא קטלינן מספק וא"כ אם נימא דבשני עדים הוי ספק אם כן שפיר מהני הא דשיילינין לי' בשבוע וא"כ כיון דנתבטל העדות ולא שייך אין חוזר ומגיד דהוי מספק בטל ואם כן ממילא קטלינן ליה דהא ע"ז לעצמו לא שייך אין חוזר ומגיד אך באמת לפי שכתב הכה"ג וכן רש''י דאם לא היכר הוי כמו שלא בפני בע"ד דכיון דלא מכיר לב"ד הוי שלא בפני בע"ד ומייתי ראיה מסנהדרין בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרי' וקסבר אין גומרין דינו של שור שלא בפניו וא"כ בכאן כיון דספק לא קטלינן לי' וא"כ הוי כמו שלא בפניו דהוי כמו שאינו מכירו וא"כ הוי רק הכחש' והנה כיון דלא ס"ל לסברת הר"ן והתומים דהוי גזה"כ בדרישות וחקירות וא"כ אם הוי ידעינן דהוי אמת הדבר שראו ואמרו וא"כ אמת הוי בודאי טעות והוי כשר וכן כתב הט"ז בחוה"מ דכמו דאוקמינן דכל כת בפני עצמה באה ומעידה דאוקמינן אחזקת כשרות ה"נ מיישבין דבריהם וא"כ כיון דהוי רק הכחשה והדין דכל כת בפ"ע באת ומעידה וכתבו התוספ' בכתובות דף ב' ע"א דכיון דהוי הטעם דאפילו כמו שעדים השנים לא אמרינן דידעו דהוא שקר רק דאין נאמנין על זה אמרינן דכל כת בפ"ע באה ומעידה וכ"ש הכא דהוי הדין דלא מהימן להו דעדותן אמת דנימא דטעו וא"כ כיון דהוי רק הכחשה ולא הזמה אזי שפיר נאמנים העדים ואמרינן דטעו אך באמת אם אמרינן כמו דסבור רבא בב"ב דלאותו עדות לא אמרינן כל כת בפ"ע באה ומעידה או כר"ח דס"ל בהכחשה בהדי סהדי שקרא ל"ל ואם כן שפיר נתבטל העדות כילה והנה באמת לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דכל שלא נדרש ונחקר יכול לחזור א"כ לא קשה קושיית התוס' אך לפמש"ל שפיר אין יכול לחזור דכיון דכבר העידו שקר לענין דיפסול לו מעדות דע"ז אין צריך דרישה חקירה (ואך נ"מ ברציחה לרבא דס"ל דרשע להכעיס לא פסול וא"כ תו לא קשה קושית התוס' ומש"ה ס"ל בשני עדים אין אומרים שטעו משא"כ לאביי אזי קשה קושיות התוס') וע"כ צ"ל דאמרינן דשני עדים טעו ועדיין קשה מה הועילו במה דשיילינן ליה בכמה בשבוע הא אינו חוזר ומגיד דאמרינן בשני עדים טעו (אך לרבא ל"ק משום דבאמת לרבא לא שייך אין חוזר ומגיד כיון דלא נדרש ונחקר דכיון דלא מצי לפוסלו לעדות דהוי כמו להכעיס דאינו נפסל לרבא ול"ק קושיות התוס' משא"כ לאביי וכפי פסק הלכה) מכל"ל (דגם) בשני עדים לא אמרינן דטעו וא"כ נתרץ קושיות התוס' כמו תירץ המהרש"א הנ"ל ולרבא לא קשה קושית התוס' אמאי בשני ימים ל"א דטעו אע"ג דכיוונו ליום השבוע אע"ג דלא ס"ל לסברת הר"ן והתוס' י"ל דהוי הטעם כמש"ל) ע"פ סברת התו' בכתובו' דכיון דאמר דמה דאמר קודם הוי שקר משו"ה הוי כמו דלא חזר ואמר במאי שאמר על הדרישות והחקירות וכמש"ל יעש"ה) דכיון דאמר מעיקרא הוי א"י ולחד סברא גם באינו יודע לא מצי לחזור כללא דמלתא דבאמת מכח קושיות התוס' הלז דקשה האיך יכול לחזור ועכצ"ל כמו שתי' המהרש"א דנ"מ באם יוזמו נימא דטוע' בעיבור' דירחא וקשה מאי נ"מ אם בוודאי טעה הוי אינו חוזר ומגיד אעכצ"ל דלא הוי ודאי רק ספק וא"כ יהי' העדות בטל מספק ואפשר לא שייך אינו חוזר ומגיד אך דעדיין קשה אם הוי ספק הוי הדין דכל כת בפני עצמה באה ומעידה וכשר דאוקמינן בחזקת כשרות אלא עכצ"ל כפי' ותירוץ דגזה"כ וא"כ קאי בהך סברא דאמרינן בשניהם טעו ואך לרבא ל"ק כלל אם הוי ספק לא אמרינן כל כת בפני עצמה באה ומעידה ומשו"ה לפי פסק הלכה דפסקינן כר"נ שם בב"ב וא"כ שפיר לא אמרינן דלא תלינן הטעות בשניהם. והנה באמת שרבא מוכרח דלא אמרינן בשני עדים דטעו דהא על קושיות התוס' דלמה שיילינן באיזה יום בשבוע ועכצ"ל כפי תירוץ המהרש"א דנ"מ שהזימה וא"כ אם אמרינן דוודאי טעו שני עדים ג"כ וא"כ קשה קושיות התומים דאינו חוזר ומגיד א"ו דלא אמרינן בשני עדים ועדיין קשה הא ספיקא בוודאי הוי וכמו שמוכיח מקושיות הש"ס ומשני דיהבינן לי' כל טעותא וא"כ כיון דהוי ספיקא יקשה אעפ"כ הא אינו חוזר ומגיד והוי כל כת בפ"ע א"ו כתי' התוס' דהוי גזה"כ אך לרבא ל"ק משום דס"ל באותו עדות לא אמרינן כל כת בפ"ע באה ומעידה ואין להקשות דהא לרבא בלא"ה ל"ק קושיות התוספות דהא לפי שיטת הרמב"ם אין יכול לחזור י"ל דהא ומתניתין סתמא קתני וקשה מרציחה ושפיר קשה דהא ברציחה שפיר פסול לעדות דהוי רע לשמים ורע לבריות ומש"ל הוי משאר עבירות דחייב מיתה מא"א ועריות והנה ל"ק קושיות התוס' לרבא משאר עבירות דהיינו עריות אמאי בשני ימים הוי בטלה העדות י"ל דהנה לפי הך דעה דס"ל דאיני יודע אי אפשר לחזור וא"כ כמ"ש חכמי ליכול וא"כ מאן דאמר בשלשה ובאמת הוי בשני ימים הוי כאלו אמר דאינו יודע על יום השני ולחד דעה שפיר יכול לחזור מאיני יודע הא לחד דעה אינו יכול לחזור באיני יודע ולפמש"ל הוי להך דעה דיכול לחזור מאיני יודע דכיון דלא נ"מ לענין פסול עדות כלל דעל שאר עבירות לא פסול לעדות והוי א"י ובאיני יודע יכול לחזור והשתא הוי להך דעה דבא"י אינו יכול לחזור ומתורץ שפיר והנה עי"ל הרמב"ם משום דהנה י"ל קושיות התומים דהקשה מה פריך דלמא הוי רק ספק וי"ל משום דהנה אם הוי וודאי אמת דראו שניהם ולא רצו להעיד לשקר