אגלי טל צט

וכיון שהמלאכה באוכל כ"ז שלא פירק ממנו כל הקליפות לא הוי דש ודש לדידן כמו בורר לירושלמי וכמו בורר לירושלמי משום דס"ל דהמלאכה הוא באוכל כמו שנתבאר שם ס"ל דאינו חייב אא"כ בורר מהאוכל כל הפסולת הכי נמי לדידן בדש שהמלאכה הוא באוכל אינו חייב אלא אם כן הסיר ממנו כל הקליפות:

(ה) ואף שכתבנו שם שדעת התוס' דגם תלמודא דידן סובר דהבורר פסולת מתוך אוכל המלאכה היא באוכל ואף על פי כן חייב על בורר מקצת יש לומר דמזורה ילפינן לה דזורה בורר ומרקד דמיין להדדי שהרי הש"ס בעי למיחשבינהו לחד וזורה הוא מלאכה אף שעדיין נשאר הצרורות [וירושלמי לשיטתי' דזורה לאו משום בורר פסולת דאפי' רקק והפריחתו הרוח הוי זורה] אבל דש דלא מצינו במשכן שלא נפרק כל הקליפות ומזורה ליכא למילף שהרי לא מצינו בש"ס שמלאכת דש יהי' דומיא למלאכת זורה כלל ע"כ שוב הדין בדש כמו בירושלמי בבורר ודו"ק:

ועיין לקמן ס"ק כ"ח דכל זה הוא לדעת רוב הפוסקים אבל לדעת הרב האי גאון ור"ח אף בכה"ג יש בו משום דש ושם מבואר באריכות דה"ה הדש תבואה כדי לטוחנה תיכף עיי"ש:

[ז] (א) אלא בגידולי קרקע. ש"ס מכילתין ע"ה. ת"ר הצד חלזון והפוצעו [דוחקו בידיו שיצא דמו] אינו חייב אלא אחת ר' יהודה אומר חייב שתים שהי' ר' יהודה אומר פציעה בכלל דישה [שמפרק דמו הימנו כמפרק תבואה מקשין שלה] אמרו לו אין פציעה בכלל דישה אמר רבא מאי טעמא דרבנן קסברי אין דישה אלא לגידולי קרקע:

(ב) ראיתי לכתוב כאן בסייעתא דשמיא דברים עקריים בענין גידולי קרקע הנוגע לאיזה מלאכות מסידורא דפת. דעת רוב הפוסקים אין עימור אלא בגידולי קרקע ואין דישה אלא בגידולי קרקע ובתה"ד דהוא הדין אין טחינה אלא בגידולי קרקע. ובחי' רמב"ן והרשב"א ק"ז:

דכל שכן דאין קצירה אלא בגידולי קרקע ואפי' ר"י מודה בהא. יש לחקור בזה שני חקירות הא' בהא דאין דישה אלא בגידולי קרקע אם העיקר תלוי באוכל שיהי' גידולי קרקע או העיקר שיהי' הפסולת המקיפו גידולי קרקע. חקירה הב' אם קרקע עצמה חשוב כמו גידולי קרקע:

(ג) והנה חקירה ראשונה נפשוט לכאורה מהא דריש פרק חבית קמ"ה. דמחייב ר' יוחנן חטאת בשלקות שסחטו וכתב רבינו חננאל דר' יוחנן מודה דאינו חייב רק על סחיטת זיתים וענבים וכן כתב בתוס' רי"ד ומשום דאינו חשוב משקה אלא היוצא מזיתים וענבים רק בשלקות מחייב משום דאית בי' משקין דאתי מעלמא והוא משקה גמור ופסק כר' יוחנן עיי"ש והרי שלקות המשקה שנבלע בו היא מים שאינו גידולי קרקע והתוס' רי"ד עצמו פסק דאין דישה אלא בגידולי קרקע אלא ודאי משום דהקליפה המקיפתו הוא פרי גידולי קרקע חייב:

(ד) ועוד ראיתי בס' הישר לר"ת בהא דשבת קכ"ח:

אם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה ביד אם אין סיפק ביד מביאה לה בשערה כדי לעשות שינוי ומקשה הגמ' תיפוק לי' משום סחיטה ואכתי יש חילול שבת בסחיטה. וכתב ר"ת דהך סחיטה [אינו תולדה דמלבן רק] תולדה דדש ואתי כמאן דאמר יש דישה שלא בגידולי קרקע ע"כ הנה דאף שהשמן גידולי קרקע הואיל ונבלע בשער האדם שאינו גידולי קרקע [ור"ת לשיטתו בתוס' ע"ג:

בד"ה מפרק דבעל חיים לא חשוב גידולי קרקע לענין שבת] פטור למ"ד אין דישה שלא בגידולי קרקע. והנה למדנו מתוך דברי תוס' רי"ד ור"ת שאם האוכל אינו גידולי קרקע ופסולת המקיפו גידולי קרקע חייב. ולהיפך אם האוכל גידולי קרקע ופסולת המקיפו אינו גד"ק פטור. הנה דהכל תלוי בפסולת המקיפו:

(ה) וכן משמע דעת האו"ז שפסק אין דישה אלא בגידולי קרקע ויש עימור שלא בגידולי קרקע ולכאורה אינו מובן הטעם. אך להנ"ל דאין דישה אלא בגידולי קרקע שיהי' הפסולת גידולי קרקע וזה לא שייך בעימור שאין בו פסולת. ועל כן בתה"ד מדמי טחינה לעימור דלמ"ד אין עימור אלא בגידולי קרקע הוא הדין אין טחינה אלא בגידולי קרקע ולמ"ד יש עימור שלא בגידולי קרקע יש טחינה שלא בגידולי קרקע. ולמה לא דימה לדישה אלא משום דעימור וטחינה תרוייהו מלאכות שאינם בפסולת ואינם דומים לדישה שהיא בפסולת וכנ"ל:

(ו) ולפי"ז יתבאר לפנינו לכאו' טעם הדין דחיוב בורר שלא בגידולי קרקע כמו שמבואר אצלינו בראיות במלאכת בורר סק"ב ולכאורה לא נדע הטעם דהא מלאכת בורר נלמד ג"כ מסממנים שבמשכן כמו שפירש"י ע"ג במשנה:

ובתה"ד למד טחינה מעימור ודישה משום שכולהו בסממנים שבמשכן ולמה לא נלמד ג"כ בורר. אך לפמ"ש דהכל תלוי בפסולת והרי הבורר הוא הבורר הצרורות מתוך האוכל כמו שפירש"י ע"ה:

בסוף הסוגיא דבורר בצרורות והם קרקע ממש ולא גידולי קרקע כמ"ש הרמב"ם והטוש"ע דמסכך בעפר ומתכות פסול משום שאין גידולו מן הארץ. והנה דבורר שבמשכן הי' בצרורות שאינו גידולי קרקע ולהנ"ל שהכל תלוי בפסולת הרי בורר שבמשכן שלא בגידולי קרקע ועימור לדעת הפוסקים שאינו אלא בגידולי קרקע היינו דעימור בא להשלים החסרון מה שהוא מפוזר ופיזור זה הוא מן הקרקע וכן טחינה שהחסרון הי' הקושי והוא מן הקרקע אבל בורר הוא החסרון הצרורות שבתוכו והצרורות אינם גידולי קרקע. ועוד לפי מה שביארנו במלאכת זורה סק"א אות ו' דלדעת רוב פוסקים בורר פסולת מתוך אוכל המלאכה הוא בפסולת במה שמדחהו מן האוכל וא"כ המלאכה בצרורות שאינם גידולי קרקע:

(ז) האמנם דקשה על מ"ש דקרקע עצמה לא חשוב כגידולי קרקע מהא דמבואר בפסחים מ"ז:

הכותש אבנים לכסוי חייב ומבואר ברש"י שם בד"ה כלאחר יד דכותש כדרכו חייב מדאורייתא ופשוט דהוא תולדה דטוחן וכן פירש"י ביצה ז':

בקושית הש"ס והא קעביד כתישה דכותש עפר תולדה דטוחן ומלאכה היא משמע שהוא דאורייתא דאי שבות לא הי' קורא מלאכה. ועוד דאי לא היה רק שבות לא היה מקש' הש"ס שהרי למה דמשני בעפ' תחוח ואף דעביד גומא פטור משום דאין צריך אלא לעפרה ואף דחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה אסור עכ"פ התירו משום שמחת יו"ט וא"כ מה מקשה הש"ס מכתישה. אלא ודאי מלאכה דאורייתא היא. וכן משמע שם ח':

דגזר משום כתישה ואי לא הי' רק מדרבנן לא הי' גוזרים ועוד דאמר שם אפילו היכא דבעידנא דעקר מקיים עשה אינו דוחה יו"ט משום דהוי עשה ולא תעשה והיכי דבעידנא דוחה בדרבנן כמ"ש הלח"מ פי"ב מהל' שופר הלכה ו' וכן משמע בשבת קכ"ח:

אתי צער בעלי חיים דאורייתא ודחי ביטול כלי מהיכנו דרבנן. הנה דאתי עשה דאורייתא דצער בעלי חיים ודחי עשה ול"ת דביטול כלי מהיכנו דרבנן וע"כ דהוא דאורייתא. וכן ברש"י שבת ע"ד:

עבד חביתא ותנורא פירש"י טוחן הרגבים ושוחקן הדק הוי טוחן וכן כתב הרמב"ם פ"ח הל' ט"ו השף לשון של מתכות חייב משום טוחן אף דמתכת הוא קרקע עצמה הרי דכל הני מוכחן דחייב על עפר משום טוחן אף דאין טחינה אלא בגידולי קרקע כמ"ש בתה"ד