אגלי טל צז

תרתי לפי שהם באילן כעין אשכול וכשהאשכול נתלש מהאילן חייב משום תולש וכשנחבט בקרקע מתפרקין התמרים מן האשכול חייב משום מפרק וכ"כ בחידושי הרמב"ן [ודלא כפי' רבינו שמואל שהביאו התוס' שיש על התמרים קליפה עליונה וכשמפרק הקליפה מן התמרים הוי דש. וענין קליפה שעל התמרים נמצא בברכות ל"ו:

הני מתחלי דערלה אסירי משום שומר לפירי פירש"י מתחלי בתמרי כקפרס בצלף. ופירש"י שם עמוד א' קפריסין קליפה גדולה שסביבות הפרי] הרי דדש לאו דוקא מתוך קליפה אלא כל שמפרק מפסולת המחובר בו כמו תמרים מאשכול נמי הוי דש. ובפר"ח בסוגיא הדש הוא המפרק הפסולת המחוברת באוכל ומכינתו לברירה בכברה או בזרוי' או בהרקדה עכ"ל:

(ד) והא דסי' של"ו סעי' ח' הנ"ל צ"ל כיון שאין דרך לתלוש היחור עם הפירות ואח"כ לתלוש הפירות מהיחור רק לתלוש הפירות בעוד היחור מחובר להאילן ואז לא חשיב דישה כמו כל תולש מהאילן דאינו חייב משום דש וכמ"ש בשיטה המיוחסת להר"ן דאין דישה במחובר ונמצא שאין בפירות אילן דרך דישה כלל ועדיף משאר דישה כלאחר יד דאסור מדרבנן עכ"פ משום גזירת שאר דישה משא"כ הכא בפירות אילן דלית בהו דרך דישה כלל אין לגזור וע"כ מותר לכתחילה:

(ה) האומנם כי יש לפקפק בזה ולומר דלאחר שנתלש היחור מן האילן שוב הדרך לתלוש הפירות מהיחור והו"ל דרך דישה. אך י"ל כיון דאין דישה ) אלא בגידולי קרקע אין חיוב אלא בשעה שגדל בהקרקע יהי' הדרך לקצור ולדוש. אבל בפירות אילן דאין דרך כלל לתלוש היחור ואח"כ לתלוש הפירות מן היחור רק אח"כ כשנתלש היחור חל עליו תורת דישה חשוב כאילו לא הי' מגידולי קרקע. ועיין בביאורנו למלאכת מעמר ס"ק ב' אות ח' ט' ולקמן סק"ז אות י' י"א:

(ו) ולמדן אחד אמר עפ"י דברי הרמ"א סי' שי"ט סעי' ו' גבי פריקת אגוזים מתוך קליפתם הירוקה דיש אוסרין וטוב להחמיר מאחר דיכול לאוכלו כך בלא פירוק עכ"ל. והיינו שישבור קליפתם בעוד קליפתם הירוקה עליהם וינטלו שתי הקליפות יחד וכיון שאין איסור בפריקת קליפה הפנימית מאחר שלוקחין אותה תמיד בשעת אכילה שוב אין נ"מ במה שקליפתם הירוקה ג"כ מתפרקת עמה וה"נ בכל פרי יש עוקץ שהוא כעין ענף דק שתחוב בתוך הפרי והוא כעין יד לפרי ונטלת מהפרי בעת אכילה. ובה אין איסור כמו קליפה הפנימית שעל האגוזים כנ"ל. וע"כ אין איסור אם יתלוש הפרי מהעוקץ בעוד העוקץ מחובר להיחור ובכה"ג מצי איירי האי דחולין הנ"ל דיחור שנפשח דדינו כתלוש לענין שבת היינו דמותר לתלוש הפרי מהעוקץ והעוקץ ישאר דבוק להיחור ואה"נ אם יתלוש הפרי עם העוקץ מהיחור שיתחייב משום דש. אך לפנינו יתבאר פי' אחר בהרמ"א ולשיטתי אין ראי' משם רק לפוטרו מחטאת:

שוב ראיתי דזה הדין דאפי' כשאין הפסולת מקיף על האוכל נמי יש בו משום דש הוא מפורש עוד ברש"י שהעתקנו בס"ק א' שפי' המנפץ דברייתא היינו המנפץ פשתן בגבעולין. ושאלתי לעובדי פשתן ואמרו שהפשתן מקיף על הגבעולין. וכן המנפט פירש"י שמפרק הגרעינין מצמר גפן בקשת כדרך שהאומנין עושין ומשמע שהמלאכה הוא בצמר גפן דאי נימא דחיובו על הגרעינין שצריך להם לזריעה למה לי' להתנא דברייתא למיחשבי' דמה לי גרעיני סממנין ותבואה ומה לי גרעיני צמר גפן. אלא ודאי דחיובו על צמר גפן שמנקותו מהגרעינין דהו"ל פסולת לגבי' והצמר גפן מסתמא הוא מקיף על הגרעינין כמו שאר מיני צמחים שהגרעין בתוכו. אלמא אף שאין הפסולת מקיף על האוכל נמי שייך בי' מלאכת דש. ותו לא מידי:

(א) ומ"מ מותר לגרגר ענבים וכו'. כתב הר"י בחידושים הבאתיו לעיל סק"ב אות א' דכשנחבט האשכול בארץ ונפרקים התמרים ממנה חשוב דש. ע"כ. וקשה דא"כ יהי' אסור לאכול אשכול ענבים בשבת. וכן שאר פירות הגדילים כעין אשכולות כמו הפרי שנקרא בלשון לעז שטענגערליך או וויינפערליך. ומעשים בכל יום שאוכלין:

(ב) והנראה עפ"י מה דאיתא בש"ע סוף סי' שכ"א דמותר לקלוף שומים ובצלים לאכול לאלתר ואין איסור אלא רק כשקולף להניח. אף דבירושלמי איתא ההן דשחיק תימא כדמפרך בראשייא משום דש ופי' הקרבן עדה כשהיא מפרכת בראשין שלהן דבזה מסירה הקליפה וכל שבקליפה משום דש. ובספר התרומה עמד בזה ותחילת לשון תירוצו נשתבש בדפוס ומסקנת דבריו אבל כי רוצה לאכול בלא איסורא אחר כן שרי לקולפו לאוכלו מיד ומבואר מדבריהם דכיון שרוצה לאוכלו לאלתר לא חשוב דש. ואף דבסי' שי"ט מבואר בשרביטין וכן בקליפה עליונה שעל אגוזים דחשיב דש אף לאכול לאלתר. צריך לומר דשאני הכא משום שדרכו לקלפו בשעת אכילה משא"כ באגוזים שקליפה עליונה הדרך לקולפה קודם שעת אכילה. וכן במלילות דחסור בפ"ק דביצה אף לאכול לאלתר משום דדרך תבואה לדישה בכרי. והיינו טעמא דמותר לפצוע אגוזים בשבת ולא חשוב דש ואפי' בכלי שרי. ומשנה שלימה שנינו בפרק כל הכלים קורנס לפצוע בו אגוזים ע"כ הטעם כיון שדרך לעשותה רק בשעת אכילה. וה"נ באשכול ענבים וכיוצא בו:

(ג) ויש להסתפק אם מותר לפצוע אגוזים ולהוציא האוכל מתוכם שלא בשעת אכילה רק כדי לאכול לאלתר דהיינו עד כדי שעה וכן לתלוש ענבים וכיוצא בו מהאשכולות שלהן שלא בשעת אכילה רק כדי לאכול לאלתר כמו בבורר דלאכול לאלתר חשוב דרך אכילה אלא שבדש אפילו בשעת אכילה ממש כמו היונק הוא אסור והא דפטור משום דהוי כלאחר יד אבל מ"מ מלאכה הוא אפילו בשעת אכילה אבל במינים הנ"ל דמותר בשעת אכילה [אף שאינו שעת אכילה ממש] שוב מותר אפי' סמוך לאכילה תוך כדי שעה כמו בבורר או דילמא יש לחלק ביניהם:

(ד) והנה יש לומר לדעת התוס' בכמה מקומות דהלכה כר"ש דחובל ומבעיר מקלקל נמי חייב [ואף ר' יוחנן דאמר דוקא דצריך לכלבו ולאפרו לא פליג אר"ש דגמר ממילה והבערת בת כהן דמקלקל חייב אלא דמ"מ בעי תיקון קצת]. ובפרק ספק אכל בחובל הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב דלא בעי מלאכת מחשבת. וכיון דחיוב חובל דהוא משום מפרק לדעת הרמב"ם הוא אפי' במקלקל ולא בעי מלאכת מחשבת. כל שכן דש ממש דלא בעי מלאכת מחשבת שלא יהי' הטפל חמור מן העיקר. וכה"ג בזבחים מ"ח ע"ב ק"ו מה חטאת הבא מכח עולה מעכבת עולה וכו' שלא יהי' טפל חמור מן העיקר עיי"ש. וה"נ מה חובל הבא מכח דש לא בעי מלאכת מחשבת דש עצמו לא כ"ש דלא בעי מ"מ. וע"כ אפי' במינים המותר בשעת אכילה היינו משום דכה"ג לא הוי מלאכה כלל אבל סמוך לאכילה דההיתר משום מלאכת מחשבת כמו שפירש הר"ח בדף ע"ד:

ובדש עצמו אפילו בלא מלאכת מחשבת חייב:

(ה) מיהו הא דרמב"ם דחיוב חובל משום מפרק רוב