אגלי טל צה

דבאסיפת העמרים דמחמת שהקישור הוא גמר מלאכתו ודרכו בגמר מלאכתו לקשור ה"נ הרי דרכו וגמר מלאכתו הוא הקשירה ואין כאן רק חלול אחד משא"כ אם ילקחם ביד אחד דכיון שלוקחם בלא אגד וקיים המצוה שוב לא יאגדם. והרי הלקיחה הוא הגמר מלאכתו והוא העימו' ):

(יב) ולפי פי' זה למדנו שהמאסף מינים חלוקים כשצריך לצרופם חייב משום מעמר:

(יג) אך יש לדחות דרש"י סובר כרמב"ם פ"ב מהלכות מילה דאפי' בחול אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין ופירש בשאגת ארי' דמסקנא דיליף מלחם הפנים דהתחל' אחריתא אין לחזרה צרוף עם עיקר המילה ולא שייך ואנוהו לאחר שגמר מצותו אבל אם הי' בו משום ואנוהו באמת הי' דוחה שבת כהא דר"פ ר' ישמעאל בשחט חטאת ציבור כחושה וקודם שנזרק הדם מצא אחרת שמינה שוב שוחט השמינה אפי' בשבת. ואף שהראי' ממנחות יש לדחות עכ"פ אין ראי' ממל שפירש וס"ל לרש"י דמשום שכבר נדחה שבת בחתיכה שוב גם הקשירה נדחה בה שבת משום ואנוהו:

(יד) גם יש לומר דמינין שבלולב הואיל ומעכבין זה את זה ואם חסר אחד אין האחרים כלום ע"כ חשובין הכל כמין אחד וידועין דברי הפוסקים הואיל ומים ומלח צריכין לעיסה חשוב מין במינו. ודין זה צריך תלמוד:

[ה] המקבץ דבילה וכו' רמב"ם פ"ח מהל' שבת ה"ו. ועי' בדברינו לעיל ס"ק ב' אות ט"ו שהביאנו דברי ש"ע הרב מלאדי ז"ל דאף דבמאסף גרידא אין חיוב אלא במקום גידולו מ"מ בעשה עיגול דבילה וכו' מחייב אפי' שלא במקום גידולו ודחינו דבריו והעלינו דאין שום חילוק בין האב להתולדה. וכל פרטי דינים שישנם באב ישנם גם בהתולדה:

[ו] ואם לאכילה שיעורו כגרוגרת. רמב"ם פ"ח מהלכות שבת ה"ה:

[ז] ויראה לי שהשיעור הזה כו'. הנה לכאורה יש לעיין אם צריך להיות שיעור במה שעימר אף אם ינטל אחד מהם הוא דחייב אבל זולת זה פטור שהרי כבר היה לו אחד מחובר בעצמו ולא הוסיף אלא פחות מכשיעור. או דילמא מאחר דנעשה המלאכה בכשיעור שנעשה מקובץ חייב. ונראה מלשון הרמב"ם שכתב המעמר כגרוגרת וכו' משמע שאם יש בכל מה שעימר כשיעור חייב:

אך אם הי' איזה שבולים מפוזרים ובכולן כשיעור והניח שבולת אחת מונח במקומה אך אסף שאר השבולים אל השבולת ההיא יש לעיין אם השבול' ההיא מצטרפת לכשיעור ולכאורה יש לומר כיון שלא עשה בה שום מעשה לא יתחייב עלי' ולא תצטרף מ"מ נראה דחייב עלי' ג"כ ומצטרפת שאם לא תאמר כן אפי' אספן כולם אל מקום אחר לא יתחייב דבשעה שלקח הראשונה לא עימר כלום וטלטול בעלמא הוי ולא מתחיל העימור עד שעימר השני ולמה יתחייב על הראשון, אלא ודאי בשעה שעימר השני אל הראשון חייב גם על הראשון כעין שכתב הר"ן גבי חק תוכות דחייב בשבת אף דלא עשה מעשה בגוף האות משום דמ"מ אסרה תורה וכיון שמחשבתו לכך חייב וכמו מוחק ע"מ לכתוב דחייב ה"נ בזה כיון שכוונתו אל הראשון ג"כ חייב. וא"כ ה"ה אם הראשון מונח במקומו דחייב ועי' בדברינו במלאכת בורר ס"ק בס"ד:

[ה] ויראה לי עוד שאם עימר פחות מכשיעור וכו'. הנה ראוי לבאר המעמר כחצי גרוגרת בפ"ע וכחצי גרוגרת בפ"ע אם מצטרפין ונראה שיש ללמוד זה מהא דתנן שבת פ'. תנו רבנן הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב. ר' יוסי אומר לרשות אחד חייב לשני רשויות פטור. אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם. וקיי"ל כר' יוסי ותוס' שם הקשו מהא דכתב אות אחת בצפורי ואחת בטברי' חייב מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי. ותירץ ר"י דודאי גבי כתיבה אית לן למימר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה אבל הוצאה לא הוי עד דמייתי תרוייהו לרשות אחד והיינו דגבי הוצאה כיון שמחוסר הוצאה ודאי הוי כמחוסר מעשה וע"כ אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם דאז מחוסר הוצאה כעין המלאכה וה"נ כיון דמחוסר עימור כנ"ל סק"ג דאפי' עימר בשנים שמי' עימור וא"כ כמחוסר מעשה דמי גבי מלאכת מעמר ואפי' רבנן יש לומר דמודים בהא וק"ל. ומ"מ למאי דקיי"ל כר' יוסי ודאי דה"נ פטור:

ולפי"ז נראה לי שאם עימר פחות מכשיעור אין בו איסור מן התורה דלא שייך חזי לאצטרופי. דממה נפשך אם יעמר עוד חצי שיעור בפני עצמו לא יצטרפו כנ"ל ואם יעמר עוד אל מה שעימר כבר יתחייב על מעשה שני' לבד דהא אפי' אם עימר רק שני דברים הג"ה ) וברוקח הל' שופר משמע דבלא ואנוהו דוחה כ"ז שלא פירש דכתב דאף דהתקיעה שבות מותר להאריך בתקיעה כמו שרוצה דומיא דמוהל עד שלא פירש דחוזר על ציצין שאין מעכבין ע"כ. ואף שאין מצוה יותר בתקיע' יות' גדול' כדאית' בירושלמי דפיאה במשנת אלו דברים שאין להם שיעור ולמה לא תנינן עפר סוטה. אפר פרה. רוק יבמה. דם צפו' של מצורע ומשני לא תני במתני' אלא דברים שמוסיף עליהם ויש בעשייתן מצו' ואלו אעפ"י שמוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה פי' אין בהוספתן מצוה וה"נ בשופר אין מצוה יותר בתקיעה גדולה ואעפ"כ מותר משום דלא פירש וכן צ"ל בנ"ד לפירש"י ל"ג:

דמשום ואנוהו צריך לאוגדו כקשר גמור וכשאינו אוגדו אלא כאגודה של ירק לא מקיים ואנוהו ואעפ"כ מותר משום דמעשה אחת. מיהו אינו מוכרח די"ל דהיכי דא"א לאוגדו בקשר גמור ואוגדו כאגודה של ירק חשוב נמי מצוה אלא דלכתחלה מצוה לאוגדו בקשר גמור ותדע דבגמ' אמר אוגדו כאגודה של ירק ולדעת הר"ן (שבת) דרבוי במלאכה בחולה אסור דאף דבשעת מעשה הוא צ"ל דמה דכ"ז שלא פירש חוזר על ציצין שאין מעכבין הטעם משום ואנוהו: