אגלי טל צג

משו' דאין דישה אלא בגידולי קרקע ורק ר' אליעזר היא דמחייב עי"ש וממילא שמעינן דר"א בשיטת ר' יהודה קאי דיש דישה שלא בגידולי קרקע והנה לדעת ההוא דקיי"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע י"ל דהא דאין עימור אלא בגידולי קרקע היינו למה דקיי"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע ורבה ס"ל דווקא דש שהיא מפרק האוכל מפסולת שע"ג [וכן חולב משום דהחלב משקה ובהמה לאו משק' חשובה הבהמה כמו פסולת] הוא דאינו אלא בגידולי קרקע דהפסולת אינו מגידולי קרקע [כמבואר בספר הישר לר"ת בהא דאין דישה אלא בגידולי קרקע דהדבר תלוי אם הפסולת מגידולי קרקע. מיהו במלאכת דש סקי"ז דחיתי הראי' מהר"ת] משא"כ בעימור דלאו מלאכה שבפסולת היא לא תליא בגידולי קרקע כן ס"ל לרבה ואביי דפליג על רבה ופוט' בכניף מילחא ממלחתא משום דאין עימור אלא בגד"ק משום דס"ל דכי היכי דאין דישה אלא בגד"ק. כמו כן עימור. אבל לר"י דיש דישה שלא בגד"ק כ"ש עימור ואין סברא שיחלקו רבה ואביי בסברות הפוכות דרבה סבור עימור חייב יותר מדישה ואביי יסבור דישה מחייב יותר אלא ודאי להפוסקים דקיי"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע צריך לומר דפליגי רק אליבא דרבנן אבל לר' יהודה גם אביי מודה דיש עימור שלא בגידולי קרקע:

(יב) ולפי"ז י"ל דכ"ע הי' מקובל בידם מרבותיהם נתפזרו לו פירות אין באסיפתם משום עימור ממילא לר' אליעזר דס"ל יש עימור שלא בגידולי קרקע מוכרח לפי סברתו דאין חיוב עימור אלא במקום גידולו ע"כ לא אסר צבורין צבורין אלא משום דמחזי לצורך מחר משא"כ לדידן שפיר חייב משום מעמר אפי' שלא במקום גידולו ולא מיתותבי אחרים מדר' אליעזר:

(יג) והר"ן הוכיח מדר' אליעזר דאין עימור אלא במקום גידולו משום דבפ' המצניע מסקנת דבריו כפי' ר"ח דרבנן מודים בחולב צ"ל כתירוץ הר"ן שם דבהמה חשוב גידולי קרקע ושוב אין ראי' דר"א אית לי' יש עימור שלא בגידולי קרקע ושפיר הוכיח מר"א דאין עימור אלא במקום גידולו:

(יד) ובזה יתבאר דעת התוס' ביצה וריב"ם שהביא הר"ן וסמ"ג והרמ"כ והטור דאין חיוב מעמר אלא במקום גידולו דהנה בתוס' ע"ג:

כתבו דקיי"ל יש דישה שלא בגידולי קרקע והוכיחו כן מחולב דחייב משום מפרק ע"ש ולשיטתם קשה מ"ש עימור דמסקנא שאינו אלא בגידולי קרקע וצ"ל משום דעימור אינו אלא במקום גידולו וכיון דבגידולו לא תליא מילתא בעינן שיהי' גידולו כמו במשכן שהי' מן הקרקע וא"כ מוכח שגם אביי דאמר אין עימור אלא בגידולי קרקע ס"ל דהיינו דווקא במקום גידולו ושוב אין לומר כמ"ש לעיל דדווקא רבה דס"ל יש עימור שלא בגידולי קרקע הוא דס"ל דבעינן ממקום גידולו דווקא והנה כל פוסקים הנ"ל בעלי תוס' נינהו דס"ל יש דישה שלא בגידולי קרקע והטור נמי דרכו תמיד לפסוק כשיטת התוס' וכש"כ דניחא לרמ"כ דפסק יש עימור שלא בגידולי קרקע:

(טו) ויש תימה על הב"י סי' ש"מ שלא כתב על הטור שכתב דחיוב מעמר דווקא במקום גידולו דעת הרמב"ם וסייעתו דחיוב מעמר אפי' שלא במקום גידולו ובכ"מ על מ"ש הרמב"ם המקבץ דבילה. כו' חייב משום מעמר הביא דברי הרמ"כ דוקא במקום גידולו ולא כתב שדעת הרמב"ם אינו כן ואין דברי רמ"כ לפרש כ"א לחלוק וכפי הנראה דעת הב"י שגם הרמב"ם סובר דאין עימור אלא במקום גידולו ע"כ לא כתב בכ"מ דבר על הרמ"כ ולא הביא בב"י דעת הרמב"ם ופסק בש"ע דאין עימור אלא במקום גידולו והוא תמוה כדמוכח בפכ"א הנ"ל שוב ראיתי באלי' רבה בשם כנסת הגדולה תמה על הב"י איך לא הביא דעת הרמב"ם והאלי' רבה תי' דב"י סובר שגם רמב"ם סובר דאין חיוב אלא במקום גידולו אך הבאנו ראי' מרמב"ם פכ"א דמחייב אפילו שלא במקום גידולו:

ובש"ע הרב מלאדי ראיתי ל דמאסף דעלמא אין חיוב שלא במקום גידולו אך בעשה עיגול דבילה או נקב בתאנים ס"ל לרמב"ם דחייב בכ"מ ותימה דלא יהי' תולדה טפל חמור מן אב העיקר ועוד דממה שהביא פכ"א וכן אין מקבצין את המלח וכיוצא בו מפני שנראה כמעמר והשמיט תיבת ממלחתא שלא כתב אין מקבצין את המלח במקום גידולו מבואר דבכ"מ מחייב ואף שהוא רק אסיפה וקיבוץ גרידא ועוד דאחרים שבר"ן פ' המביא וי"מ שבמאירי והאו"ז מחייבים בכל קיבוץ ואסיפה אפי' שלא במקום גידולו. ע"כ הדבר ברור שאין לחלק בין אסיפה גרידא בין ניקב בתאנים והכניס בהם חבל או עשה עיגול דבילה:

(טז) והאו"ז הוא שיטה ג' והוא המחמיר שבכולן דפסק יש עימור שלא בגידולי קרקע ואפי' שלא במקום גידולו. ואפי' שהי' מעמר ונתפזרו וחזר וקיבצן וכתב וז"ל הלכך אם נתפזר לאדם מלח בשבת או ביצים המותרים בטלטול או כה"ג אסור לקבץ יחד משום דהוה מעמר עכ"ל ותמוה איך יפרנס ברייתא דפרק חבית וצ"ל דס"ל כיש מפרשים שהביא המאירי וז"ל וי"מ שכל שצריך בעימור שבו חייב בכ"מ אפי' בחצירו אבל המאסף פירות בלא כוון מותר עכ"ל. וע"כ הא דנתפזרו לו בחצר ונותן לתוך הסל מיירי שאין כוונתו לקבצם רק לעוקרם מחצר ולהתם בסל הוא דאסור רק משום עובדא דחול והאו"ז שכתב סתם אם נתפזר לאדם כו' ולא כתב באיזה מקום נותן הנה שכוונתו לאוספן אסור משום מלאכה ומ"מ שיטה זו רחוקה:

(יז) ולענין הלכה נראה להחמיר לחייב משום מלאכה בגידולי קרקע אפי' עימרן שלא במקום גידולם כשיטת רמב"ם ואו"ז ואחרים שבר"ן וי"מ שבמאירי [ונ"מ לאסור בין השמשות] והני מילי כשלא הי' מקובצים אבל הי' מקובצים ושוב נתפזרו אין חיוב שלא במקום גידולם ממ"נ ולחייב במקום גידולן אפי' שלא בגידולי קרקע אבל שלא במקום גידולם ושלא בגידולי קרקע אין חיוב ממ"נ ומותר לכתחלה לקבץ המלח שלא במקום גידולו דלא כרמב"ם שאוסר דבדרבנן ודאי יש לסמוך על הפוסקים דאין עימור אלא במקום גידולו אבל אם הי' מפוזר בחצר אסור לאוספן לתוך הסל או קופה משום עובדין דחול כמו בנתפזרו לו פירות:

[ג] אפי' אסף רק שני דברים. זה נלמוד מדברי הר"ש ספ"ה דפיאה בענין עימור שיש אחריו עימור אין לו שכחה וז"ל וכל הני דמתני' סופן לעמר ולעשות משנים אחד עיי"ש. הנה דאף בשנים חשיב עימור והרא"ש והרע"ב שם כתבו וסופו לעשות משנים ושלש עימור יש לפרש דבריהם עפ"י הפלוגתא דר' יוסי ורבנן באגד בשנים דר' יוסי ס"ל לאו שמי' אגד ורבנן ס"ל שמי' אגד ובשלש לכ"ע שמי' אגד כדאיתא פ"ק דסוכה י"ג. וי"ל דעימור בשנים תלוי בפלוגתא זו. וע"כ כתבו שנים ושלש שנים לרבנן וג' לר' יוסי והר"ש נקט אליבא דהלכתא כרבנן:

[ד] (א) ואם אסף איזה מינים חלוקים. ראוי לבאר אם עימר שלשה מינים שצריך לקבוצן אם שייך