אגלי טל צ

א"כ יש לפרש דמבעוד יום כיון דלא עשה איסור במעשה לא קנסוהו וכפשט לשון הגמ' ואפי' במזיד מותר לירד כן נראה לי לפרש מחלוקת הרמב"ם עם הטור:

(יג) ולפענ"ד הי' נראה להכריע דעלה מבעוד יום על דעת לירד מבעוד יום וקידש עליו היום מותר לירד ואינו מחויב לירד. אבל עלה בשוגג משחשיכה מחויב לירד. וטעמא דידי דכי חשבינן שהיי' במעשה משום שתחילת עלייתו במעשה דווקא שנתכוין לכך מתחילה דהשתא חשוב שפעל השהיי' שאח"כ במעשה ראשונה ע"כ חשוב מה ששוהה אח"כ ואינו מבטל אח"כ מעשה ראשונה ג"כ מעשה אבל זה שלא נתכוין לכך ואנן קיי"ל דבר שאין מתכוין מותר וכשלא נתכוין חשוב שלא עשה נמצא ששהיי' שאח"כ לא חשוב שעשאה במה שעלה ולא חשוב השהיי' מעשה ואינו מחויב לירד. ובזה הי' ניחא הכל דלעולם השהיי' חשוב מעשה כמו לענין מלקות ולענין שחייב לפשוט אפי' בשוק ואין צריך לדחוק ולחלק ביניהם ומכל מקום מבעוד יום וקידש עליו היום מותר אפי' למאן דאמר קנסו שוגג אטו מזיד משום דכשלא נתכוין להיות שם בשבת לא חשוב מעשה ולא קנסוהו כסברא דרבה ור' יוסף בפרק כירה כנ"ל לענ"ד הקלושה [אך לדעת הטור א"א לומר כן שאם הטור סובר דבעלה מבעו"י לא חשוב מעשה אם כן למה כתב הטור בעלה מבעוד יום ג"כ ירד דמשמע שמחויב לירד] ועוד יוצא הדין לפמ"ש דהיכי דעלה מבעוד יום על דעת לירד מבעוד יום ושוב נמלך להיות שם משחשיכה בזה יודה רש"י לרמב"ם כיון דלא עביד מעשה לא קנסוהו:

(יד) קיצור לדינא לפענ"ד עלה משחשיכה בשוגג מחויב לירד במזיד או אפי' מבעוד יום על דעת לישב שם בשבת אסור לירד עלה מבעוד יום על דעת לירד מבעוד יום וקידש עליו היום או אפי' נמלך אחר שעלה לישב שם בשבת מותר לירד:

[סב] בד"א באילן אבל בבהמה וכו'. רמב"ם פכ"א מה"ש הל"ט יו"ד והוא ממתני' ריש פ' מי שהחשיך ובגמ' קנ"ד:

עי"ש כל הסוגיא:

[סג] ובלבד שלא ישען גופו על צידי החמור. שבת קנ"ד:

אביי אשכחי' לי' לרבה דקא משפשף לי' לברי' אגבא דחמרא [פירש"י דמשפשף לברי' כו' בשבת לשעשע התינוק] אמר לי' קא משתמש מר בבעלי חיים [פירש"י קא משתמש מר בבעלי חיים ותנן (ביצה ל"ו:

) לא רוכבין ע"ג בהמה וה"ה לכל תשמיש] אמר לי' צדדין הם וצדדין לא גזרו בהו רבנן פירש"י צדדין שאינו מרכיבו עלי' אלא משפשפו על צידי גבו ואין זה דרך תשמישו ורבנן לא גזרו בה] מנא תימרא דתנן מתיר חבלים והשקין נופלים מאי לאו בחבר גוואלקי דהוה להו צדדין וצדדין לא גזרו בהו רבנן [פירש"י מאי לאו בחבר גוואלקי דהוה להו צדדין גוואלקי עשקנ"ס חבר גוואלקי שתים מחוברו' יחד ברצועות ומרכיבן על החמור זו מכאן וזו מכאן וצריך לסלקן יחד וליקרב אצל החמור ומשפשף עצמו ונשען גופו בצידי החמור לא בחב' אגלאווקי [פירש"י בחבר אגלאווקי שתים שאין מחוברות יחד אלא ע"י טבעת מתכת שבראש הרצועה ובו מסמר קטן כעין שעושין לחבק שקורין צינגל"א שאינו צריך אלא למשוך מעט והמסמר יוצא והן מתנתקות זו מזו] אי נמי בלכתא פירש"י אי נמי בלכתא כעין שעושין לדרדור יין שיש בהם טבעו' של חבל לכל אחד ואחד ומכניס טבעת בטבעת ונוטל עץ כפוף קטן ומכניסו בפנימי ושוב אינו יוצא מחברו וכשבא לסלקו מושך העץ אליו והן מנתקין זה מזה ונופלין. ובתוס' ד"ה בחבר גוואלקי שני שקין אחד בימין החמור ואחד משמאלו ובראש כל אחד מן השקין רצועה אחת וקושרין אותן שתי הרצועות יחד ועכשיו מונח הקשר כנגד גבו של החמור והשקין מכבידין לכאן ולכאן ואי אפשר להתיר הקשר אם לא יגביהו השקין מעט ונסמכין שתי השקין בכריסו של החמור והוי להו כצדדין עכ"ל. וממילא לדידן דאיפסקא הלכתא צדדין אסורין ע"כ הא דתנן מתיר החבלים הוא רק בחבר אגוואלקי או בלכתא כפירש"י או כפי' התוס' ותימה על הרמב"ם שהביא מתני' כצורתה ולא חילק ולכאורה יש לומר דהסוגיא אזלא למ"ד צער בעלי חיים דרבנן ולדידן דצער בעלי חיים דאורייתא אפשר דדחי אך לפי מה שכתבנו לעיל ס"ק מ"ז דלא הוי בעידנא ולא דחי עיי"ש קשיא וצ"ע כעת:

[סד] הי' בשקין דברים המשתברין. לשון הרמב"ם פכ"א מהל' שבת הל' יו"ד: