אגלי טל פז

פסח זה להקשות משא"כ קנין אלו עוד הם גדלין ויתקשו. ולהלכה נראה אף שרש"י וא"ז מתירין בכל גווני הואיל והרשב"א והריטב"א אוסרין בסופן להקשות וכן משמעות הרב המגיד ולהרמב"ם בהלכות קרבן פסח בודאי אסור הנה רבו האוסרין בפרט שהרי"ף השמיט הא דר"נ נראה דעתו כהרמב"ם בהלכות קרבן פסח או שמפרש כפי' הריטב"א ולא הזכיר משום שאין אנו בקיאין בשמותיהן ע"כ נראה דבקנים שסופן להקשות לאסור להשתמש בהן אבל בקנים שלעולם הם רכים נראה להתיר בלי פקפוק:

(יא) ודאתאן למחלוקת הרמב"ם בהלכות ק"פ עם רש"י והראב"ד אזכיר דיש להזהיר במה שמצוי בהדסים שגדלים במדינתנו שבעודם רכים ראשם רך כירק ולרש"י והראב"ד אינו יוצא בהם ידי חובת לולב דבתורה כתיב ענף עץ עבות והני לאו עץ נינהו ולהרמב"ם דחשוב עצם משום שסופו להקשות ה"נ חשוב עץ אך לרש"י והראב"ד דאף דלא חשיבי בשר עצם נמי לא מקרי. [וכבר כתבנו לעיל דלהרמב"ם נמי מוכח דיש חילוק בין לבטל מתורת בשר בין להחשיב עצם בראשי כנפים וסחוסים] ה"נ לא מיקרי עץ. מיהו אם יש שיעור הדם תלתא בחד קינא במה שכבר הוקשה אף שאם הי' נקטם הרך שלמעלה הי' פסול למקצת פוסקים שפוסלין נקטם ראשו בהדס מ"מ עכשיו שלא נקטם לא גרע מנקטם ראשו ועלתה בו תמרה דכשר:

[ס] קלחי כרוב שהוקשו. באו"ז שלהי ביצה בשם ירושלמי רב אחא בשם רב אסור לדוש ע"ג זמורה בשבת הוא זמורה הוא קילחי כרוב בגבוהין ג"ט כו' והביאוהו היש"ש והמג"א לפסק הלכה. ותמוה שלא אסרו חכמים אלא להשתמש באילן אבל כרוב מין ירק הוא כדתנן בפ"א דכלאים דנחשב שם בין ירקות. וכן בחולין קכ"ז:

ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת הנה דירקות הם ובירקות הא לא גזרו. ואפי' הוקשו מ"מ לאו אילן הם בפרט לדוש עליהם שאינו נוגע בידיו דלית בהו שמא יעלה ויתלוש רק שנאמר שהוא בכלל גזירת דאין עולין באילן והא הני לאו אילן הם. [ועיין בזוהר חדש בתקונים דפוס אמשטרדם פ'. דפוס זאלקווע קכ"ו. שמבאר איסור אין עולין באילן עפ"י סוד שאין ענין בירק] ועיינתי בירושלמי וראיתי שבעירובין יש גירסא אחרת אסור לתלוש שרשי זמורה בשבת הוא שרשי אילן הוא שרשי כרוב והקרבן עדה כתב דגרסת עירובין עיקר. ע"כ נראה לי דאף שלמעשה אין בי כח לחלוק על האו"ז והאחרונים מ"מ להלכה נראה לי דאין בכרוב איסור תשמיש. והק"ע מסייע לי כנ"ל:

[סא] (א) עלה ע"ג אילן בשבת. עירובין ק'. תני חדא אם עלה מותר לירד ותני חדא אסור לירד [פרש"י אם עלה באילן אסור לירד דכל דרך ירידתו הוא משתמש במחובר] לא קשיא כאן מבעוד יום כאן משחשיכה [פירש"י יעלה מבעוד יום וקדש עליו היום לא קנסינן לי' ויורד] ואב"א הא והא משחשיכה ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד ואב"א הא והא בשוגג והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי מר סבר קנסינן ומר סבר לא קנסינן אמר רב הונא ברי' דר' יהושע כתנאי הניתנין במתנה אחת [פירש"י כגון דם הבכור שנתערב בדם בכור אחר] שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו במתנה אחת [פירש"י ועולה אותה מתנה לזה ולזה] מתן ד' במתן ד' ינתנו במתן ד' [פירש"י דם חטאת זו נשפך לדם חטאת זו ינתנו ד' מתנות ועולה לזו ולזו] מתן ארבע במתן אחת ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע. [פירש"י דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת דכתיב (ויקרא ד) ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור] ור' יהושע אומר ינתנו במתנה אחת [פירש"י כיון דקיימא לן (זבחים ל"ו:

) כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר הכא דלא אפשר סמכינן עלה אפילו לכתחילה ולא עברינן אבל תוסיף ואי משום בל תגרע דחטאת כדקאמר טעמא מוטב שיעקר בל תגרע מאליו שהוא יושב ואינו עוקר הלאו בידים מעבור על בל תוסיף שהוא עוקרו בידים]. אמר לו ר' אליעזר הרי הוא עובר על בל תגרע אמר לו ר' יהושע הרי הוא עובר בבל תוסיף א"ר אליעזר לא אמרו בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו אמר לו ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ועוד אמר ר' יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך לר"א דאמר התם קום עשה עדיף ה"נ ירד [פירש"י ה"נ יורד. דהך ירידה מצוה היא דהא כל זמן שיושב משתמש והרי זה תשמיש הלכך אף על גב דהשתא משתמש תשמיש אחר כשיורד יותר ויותר עדיף משישב שם]. לר' יהושע דאמר התם שב ואל תעשה עדיף ה"נ לא ירד. דילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר"א התם קום עשה עדיף אלא דקא עביד מצוה [פירש"י דמקיים עשה] אבל הכא דלא עביד מצוה [פירש"י פורש מן העבירה הוא על ידי עבירה אבל קיום מצוה אין כאן] ה"נ לא ירד. ואי נמי עד כאן לא קאמר ר' יהושע התם שב ואל תעשה עדיף אלא דלא קא עביד איסורא [פירש"י דלא קא עביד איסורא. כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן] אבל הכא דקא עביד איסורא הכי נמי דירד. והא דפירש"י על מה דמשני ל"ק הא מבעו"י ופירש"י וקידש עליו היום לא קנסינן לי' ויורד מבואר דמשחשיכה קנסינן לי' שלא ירד. וקשה לי דאיך שייך קנס שישב באילן ויעבור על איסור תשמיש אילן ויעבור כל היום ואם מ"מ יותר טוב משיעבור בקום ועשה שדרך ירידתו משתמש באילן א"כ אפי' מבעו"י דליכא קנס לא ירד מיהו בזה י"ל דס"ל השתא כי הדדי נינהו:

(ב) אך עיקרן של דברים קשה לי דלא מצינו קנס דרבנן רק שלא ירווח באיסור. כגון צורם אוזן בכור שלא ישחוט על אותו המום המשהה חמץ בפסח ולא ביערו קונסין אותו ואסור לאחר הפסח בהנאה שלא יועילו לו מעשיו הרעים. אבל שנקנוס אותו בשביל שעבר עבירה ישב במאסר זה לא מצינו. אך בריש שבת ג':

הוציא ידו מליאה פירות קונסין אותו שלא יחזירנה אך שם מדינא הי' אסור להחזיר החפץ מאויר רה"ר לרה"י אך שהיינו מקילים עליו שלא יצטרך להיות ידו פשוטה כך כל היום וכשהוציא באיסור קונסין אותו שלא ניקל עליו:

(ג) וכה"ג מצינו ביצא חוץ לתחום באונס ע"י גוים ונתנוהו במקום מוקף מחיצות שנחשב כולו כד"א ואם יצא לדעת כתבו התוס' עירובין כ"ט. בתחילה דקנסוהו שלא יהי' לו אלא ד"א והיינו דבריש מי שהוציאוהו מ"ב. שבת בבקעה והקיפוהו נכרים מחיצה יותר מרחב אלפים אמה אין לו אלא אלפים אמה ופירש"י אע"ג דתוך המחיצה