אגלי טל פה

אגמרי'. לפי"ז י"ל לרבה דמתיר שני צדדין שוה לארץ כמו פרוץ כעומד. ועי' מג"א בהל' לולב אתרוג שעלה חזזית על חציו כשר כמו פרוץ כעומד. וה"נ י"ל באילן ששני צדדיו שוים לארץ ושני צדדיו גבוהים מותר כמו פרוץ כעומד והא דחשוב האילן שכנגד הכותל כסתום הוא משים לבוד וע"כ דווקא בקרן זוית דלאחר שנאמר לבוד יהי' ג' צדדיו שוים ויהי' כמו עומד מרובה אמרינן לבוד אבל בכותל אחד דלאחר שנאמר לבוד עוד נצטרך להתיר פרוץ כעומד מהלכה למשה מסיני הוי שני הלכה למשה מסיני כאחד א' לבוד. ב' פרוץ כעומד והא לא אמרינן :

) [נח] ויראה לי שבהאילן שבתוך החריץ. הנה בהא דתלי הש"ס אניגרא. במחלוקת רבה ורב ששת יש בו מקושי הבנה דפירש"י ובעה"מ דלרב ששת מעומקו מודד והרי גבוה ג' ומכח אסורא אתי והא לא נאמר מעולם דקודם שהוגבה ג' מתוך החריץ כבר נעשה שוה לארץ ולולי פירש"י ובעה"מ הייתי מפרש שבתוך החריץ עמוק הרבה ומשהוגבה שלשה בתוך החריץ עדיין אינו שוה לארץ ואפשר עדיין רחוק מן הארץ ג' [שהי' החריץ עמוק וא"ו או יותר] ואף שמשני צדדי האילן עומדים כותלי החריץ לא מהני להחשיב האילן כארעא סמיכתא ודוקא אם גב הכותל או הארץ שוים לאילן או פחות מג' ממנו מועיל להחשיבו ארעא סמיכתא לא פני הכותלים. אך לפירש"י ובעה"מ מעומקו מודד והרי גבוה ג' ולרבה אינו גבוה ג' וכיון דלרבה יש בו קצת גובה עכ"פ ומחריץ אינו גבוה רק ג' ויותר נמצא שעכ"פ אין בתוך החריץ שלשה ולמה יאסר:

וצ"ל דמחלוקת רבה עם רב ששת הוא כן דלכ"ע ענפים היוצאים מן האילן משהוגבה למעלה מג' שם אילן עליהם אף אם הם יוצאין באלכסון אל הקרקע אלא דרבה סובר כיון שהם סמוכים אל הקרקע ג"כ והם כקרקע ג"כ מותרין ודוקא כששם אילן לבד עליו אסור ורב ששת סובר דכיון שהוגבה שלשה מן הארץ ושם אילן עליו לא מהני הקרקע להתירו וע"כ אניגרא שמשני צדדיו גבוה ומשני צדדיו שוה לארץ שם אילן עליו ושה קרקע עליו ולרבה מותר ולרב ששת אסור והיכי שרק צידו אחד שוה לארץ שם אילן עליו לבד ובקרן זוית אף שרק צד אחד גבוה ואין שם אילן עליו כי היכי דלרבה כשצד אחד שוה אין שם קרקע עליו מ"מ כיון שהכותל גבוה הרבה ומשהוגבה מן הארץ קודם שהגיע סמוך לג' לגבי הכותל נעשה אילן ושוב אף שהגיע לכותל שם אילן עליו כמו ענפים היוצאים משהוגבה ג' ונמשכים אל הקרקע וכמו דיקלא דסליק באפומא היינו שעומד באמצע הבית ויוצא למעלה דרך ארובה דאף דלמעלה מכל צד שוה לקרקע אסור משום דכבר נעשה אילן בתוך הבית ולפי' זה למדנו דאילן העומד בקרן זוית אף משהגיע לגבי כותל מותר מ"מ למטה אין נסמכין עליו:

[נט] (א) קנים הרכים לגמרי וסופן להקשות. עירובין ל"ד:

במתניתין נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפי' גבוה מאה אמה ה"ז עירוב [פירש"י תלוש ונעוץ הוא דהוי עירוב אבל מחובר לא הוי עירוב] רמי לי' רב אדא בר מתנא לרבא תלוש ונעוץ אין לא תלוש ונעוץ לא מני רבנן היא דאמרי כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות והא אמרת רישא רבי רישא רבי וסיפא רבנן [פירש"י תלוש ונעוץ הוא דהוי עירוב אבל מחובר לא הוי עירוב משום דכי בעי למשקלי' משתמש באילן] אמר לי' כבר רמי לי' רמי בר חמא לרב חסדא ושני לי' רישא רבי וסיפא רבנן רבינא אמר כולה רבי הוא וסיפא גזירה שמא יקטום [פי' רש"י גזירה שמא יקטום לפי שהקנה רך הוא איכא למיגזר שמא יקטום כי שקיל לי' אבל אילן קשה הוא ובין השמשות לשמא יעלה ויתלוש לא חיישינן אבל לקטימת קנה ודאי הוא איידי דרכיכא מיקטמא ולאו שבות הוא אלא מלאכה דמחייב משים קוצר] ההוא פולמסא דאתא לנהרדעא אמר להו רב נחמן פוקו עבידי כבושו כבשי באגמא ולמחר ניזל וניתוב עלי' [פירש"י כבושו כבשי באגמא צאו וכפו הקנים זה על זה הרבה כמין כסאות לישב עליהן] איתיבי' רמי בר חמא לרב נחמן ואמרי לה רב עוקבא בר אבא לרב נחמן תלוש ונעוץ אין לא תלוש ונעוץ, לא אמר לי' התם בעוזרדין [פירש"י עוזרדין שהוקשו כבר הרי הן כאילן וכי שרינן בשאינן עוזרדין בטוד הקנים רכים דהוי כירק ובירק לא הזכירו חכמים שבות] ומנא תימרא דשני לן בין עוזרדין לשאין עוזרדין דתניא הקנין והאיטדין וההגין מין אילן הם ואינן כלאים בכרם ותניא אידך הקנין והקירן והאורבנין מין ירק הן והן כלאים בכרם קשיא אהדדי אלא ש"מ כאן בעוזרדין וכאן בשאין עוזררין ש"מ:

(ב) ובהגהות אשר"י הביא הא דר"נ לפסק הלכה דקנים הרכים הרי הם כירק ומותר להשתמש בהם. והב"ח כתב מדלא הביאו הפוסקים דין זה משמע דס"ל לר"נ כרבא דמשני מתניתין כרבנן אבל לרבינא דמשני משום דרך הוא גזרינן שמא יקטום הרי דברך גזרינן יותר ובקשה וא"כ בירק אסור קו"ח מאילן ואחריו החזיק הט"ז ואמר דהמחבר ררתב אין משתמשין במחובר כלל משמע לאו דוקא אילן ה"ה ירק כיון דמחובר הוא וכבר השיג הת"ש על הט"ז דבסי' שי"ב מפורש דאין איסור להשתמש בירק רק באילן: