אגלי טל פג

שנשארו משנה שעברה ואתי למישרי בי' תלישה דלח נהי דעלי' דיבש אטו עלי' דלח לא גזרינן דהיא גופה גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזור] בדליכא פירי. והא נתרי קינסא בגדודא. [פירש"י יחור שנשרו ענפיו כולם]. איני והא רב איקלע לאספטיא ואסר בגדודא רב בקעה מצא וגדר בה גדר תני חדא מותר לילך ע"ג עשבים בשבת ותניא אידך אסור לא קשיא כו' ונאמרו בזה הרבה אוקימתות ומסקנא האידנא דקיי"ל כר' שמעון כולהו שרי:

(ב) ובתוס' פר"ח דהאי היתר לא קאי אלא אעשבים דשרי בכל ענין אבל באילן אין להוכיח שם שום היתר אפי' יבש דשייך למיגזר בי' טפי משום דמנכרא מילתא עכ"ל פי' כיון שניכר נשירתן גזרינן אטו אם תולש במתכוין והרא"ש ז"ל כתב חילוקי הש"ס גבי אילן ולא הביא הא דרב בקעה מצא וכו'. וגבי עשבים כתב כתוס' בשם ר"ח. וסיים ונראה דהרי"ף לא מפליג בין אילן לעשבים ולהכי לא הביא בהלכות הא דאילן יבש ונראה שדעת הרא"ש כר"ח ואילן יבש בימות הגשמים או בדאיכא פירי או קינסא אסור אבל בגדודא מותר. וכן פסק הטור והרמב"ם סתם וכתב אין עולין באילן בין לח בין יבש וכתב הרב המגיד משום דרב בקעה מצא וגדר גדר לאסור בכל ענין. אנן נמי אוסרין בכל ענין:

(ג) והב"י כ' שדעת הרי"ף ג"כ כהרמב"ם והקשה על הרא"ש שכ' שדעת הרי"ף להתיר בכל ענין דא"כ הי' לו להביא הא דאילן יבש ולסיים עלה והאידנא כו' כמ"ש הא דעשבים וסיים עלה:

(ד) והפרישה הסכים עם הרא"ש וכתב מאחר שבפ' משילין כתב הרי"ף טעם אין עולין באילן שמא יתלוש פירי. ממילא משמע דביבש וליכא פירי מותר ואם הי' דעתו לאסור הי' לו לכתוב אלא ודאי באמת הרי"ף אינו אוסר אלא אילן לח שיש בו פירות:

(ה) ולדידי דברי הפרישה תמוהין דאטו היכי דלא שייך הגזירה מותר להשתמש במחובר והא שימוש בעלי חיים נאסר גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה ומ"מ אפי' לשפשף בצידי הבהמה וכן סמיכה בקדשים ביו"ט יש בו משום שבות אלא ודאי כיון שנאסר בכל ענין כמו ביצה שנולדה ביו"ט שנאסר בכלל פירות הנושרין כמו שכתבנו זה הרבה פעמים וא"כ הי' לו להרי"ף להביא היתר אילן יבש וכל כמה שלא הותר באיסורו קאי בין איכא גזירה בין ליכא גזירה. [עוד ראיתי בפרישה דבר תימה שכתב שדעת הרי"ף לדידן דקיי"ל כר' שמעון אין איסור אלא בלח ובימות החמה שיש בו פירות ותימה דבימות הגשמים דאסר בש"ס אפי' ליכא פירי וקינסי משום מראית עין מה נ"מ בזה בין ר' יהודא לר' שמעון וגם מה שכתב דבגמ' ביצה שמא יתלוש פירי ליתא בגמ' דידן ולא ברי"ף ורא"ש רק סתם שמא יתלוש. וי"ל ג"כ יתלוש עצים. ואפי' אילן סרק אסור. ועוד כיון שנאסרו אילנות שיש בהם פירות נאסרו כולם כמו בהמה דקה אף שאינה ראוי' לרכיבה ולא לשאת משא אעפ"כ אסורה כמו גסה כמו כן אילן סרק כאילן שיש בו פירות וכן משמע בכמה מקומות דמקשה הש"ס והא משתמש באילן ולא מוקי באילן סרק וכן בעירובין ל"ד:

בנתנו בקנה שאין דרך לשאת פירות וזה ברור]:

(ו) ונראה שדברי ב"י עיקר שדעת הרי"ף כרמב"ם דאפי' יבש אסור. ונראה שדעת הרי"ף ורמב"ם ג"כ כר"ח דקושיית הש"ס והא נתרי פירי אף אליבא דר"ש דאל"כ לא הי' להם לפסוק כרב בקעה מצא כו' די"ל רב לטעמי' שבת כ"ב. מ"א:

דבר שאין מתכוין אסור. והיכי דאיכא פירי או קינסי אסור מדינא. גדר גדר אפילו באין בו כל הני משא"כ לדידן. דאין איסור אלא בימות הגשמים משום מראית העין. אלא ודאי כר"ת ס"ל [ונ"ל סיוע לפר"ח לפמ"ש התוס' בכמה מקומות דאפי' לר"י אין איסור דבר שאין מתכוין מן התורה דלאו מלאכת מחשבת הוא. ולפי פירש"י דביבש ליכא איסור רק משום גזירה אטו לח והא בלח גופה כה"ו אין איסור אלא מדרבנן ולמה נגזור. אך דעת התוס' שבת ק"נ דהכא באילן שיבש הוא ולא עוקצו ויש בגופי' איסור קצירה]:

(ז) והנה דעת רש"י בשמעתין דבאילן יבש אין איסור קצירה בגופו אלא דגוזרין אטו לח. ולפירש"י צ"ל דמיירי ביבש האילן לגמרי הוא ועוקצו. אך דעת התוס' שבת ק"נ:

דהכא ביבשו הן ולא עוקציהן נ"ל כוונתם שיבש האילן הוא ולא עוקצו והא דנקטו לשון רבים לישנא דש"ס חולין נקטו וקאי אאילנות רבים:

(ח) ונ"ל סיוע דסתם אילן שיבש אינו שיבש הוא ועוקצו מש"ס ע"ז מ"ו. באבני הר שנדלדלו מותרות דיליף במה הצד מבהמה והר הצד השוה שבהן שאין בהם תפיסת יד אדם ומותר הני נמי שאין בהם תפיסת יד אדם מותר. ומקשה מה להצד השוה שבהם שכן לא נשתנו מברייתן ומשני דאתיא מבהמה ואילן יבש ואי אמרת סתם אילן יבש לגמרי הוא ועוקצו. הוא גופו דינו כתלוש והוא כמו אבני הר שנדלדלו והוא גופו מנ"ל שמותר אלא ודאי שלא יבש לגמרי הוא ועוקצו. ה"נ אילן יבש דשמעתין:

(ט) וכן משמע בירושלמי דפ' משילין דקאמר אילן יבש אסור אפי' לרבנן דר"מ בכלאים לזרוע בצד גפן שיבשה מודי הכא אסרו אילן יבש מפני אילן לח ואינו מובן דאילן לח גופיה אינו אלא משום גזירה ה"ל גזירה לגזירה ויותר הי' ראוי לגזור בכלאים דאורייתא אך צ"ל דהכא לאו משום גזירה יבש אטו לח אלא שהוא בכלל גזירת אין עולין באילן שאסרו חכמים להשתמש במחובר. אף שהגזירה הי' מפני אילן לח שיש בו פירות ויש לגזור בו שיתלוש. מ"מ עכשיו שגזרו הכל בכלל וכמו שאסרו סמיכה בבע"ח וכנ"ל כמה פעמים. אך התינח לשיטת התוס' ביבש הוא ולא עוקצו דחשוב מחובר הוא בכלל הגזירה דאין משתמשין במחובר אבל אם יבש הוא ש ועוקצו דחשוב תלוש קשה ע"כ הדבר מוכרע כשיטת התוס':

(י) האומנם דיש לעיין לשיטת התוס' מ"ט שרי באמת בגמ' דידן באילן יבש בגדודא עכ"פ הא הוא בכלל אין משתמשין במחובר. ונ"ל דהנה בחולין קכ"ז:

למ"ד דתאנים שצמקו באיביהן התולש מהם בשבת חייב חטאת מהא דאבר המדולדל אינו מטמא טומאת נבילות כלומר טומאת אבמה"ח בעודו מחובר בבהמה כן מבואר בתוס' שסבד"ה מסייע לי'. והיינו דכי היכי דהתם מהני לי' חיבורו בבהמה שיהי' דינו כבהמה שאינה מטמאה. ה"נ מהני לי' דכי היכי דשורש מחייב חטאת עליו אם יתלשנו היינו האילן ה"ה חיבורו באילן שיהי' דינו כמו אילן אילן שהתולש ממנו חייב חטאת ומינה למדין לאילן שיבש בלא עוקצו ושורשו דמהני לי' חיבור האילן לשורש והתינח לענין חיוב תלישה דשייך בשורש האילן אבל לענין גזירת חכמים אין עולין באילן דאין איסור בשורש דג' טפחים הסמוכין לארץ מותר להשתמש בהם דכארעא סמיכתא דמי ואין כאן איסור אלא בגוף האילן וכיון שגוף האילן יבש הוא א"א שיהי' האילן נאסר משום השורש כיון שבשורש גופו אין איסור ). ולפי מה שביארנו דשיטת התוס' עיקר דשמעתין באילן שיבש הוא ולא עוקצו. נ"ל דביבש הוא ועוקצו אף לדידן דקיי"ל כגדר שגדר רב מ"מ הג"ה ) ולפי מ"ש נראה לי ליישב דעת הרמב"ם שכ' סתם תאנים שיבשו באיביהן חייב חטאת ולא כ' דהיינו דוקא בלא יבש עוקצו ומינה למד המג"א דבכל גוני מחייב אך ק' מהא דחולין דמקשה אי דיבשו הן ועוקציהן פשיטא דמטמאי טומאת אוכלין ופירש"י דהא אפי' לענין שבת חשוב כתלוש ובודאי מוכרח לפרש כן דאי לענין שבת חשוב מחובר א"כ שפיר רבותא דמ"מ לענין טומאת אוכלין חשוב תלוש ומוכרח כפרש"י וקשה על הרמב"ם. אך לפמ"ש י"ל משום דהמקשן קאי בירקות כרוב ודלעת עי"ש והני אם יבשו הן ועוקציהן כלומר שורשן לא נשאר דבר מחובר שיהי' חייב התולש דקרקע עצמו אין בו חיוב תלישה. אבל פירות האילן אפי' יבש שיבש העוקץ ג"כ מ"מ האילן לח שיש בו חיוב תלישה ע"כ גם הפרי התולש ממנו תח"ט. ונראה שתלוי במחלוקת שכ' לעיל סק"ל אם חייב על קציצה באילן עושה פרי בעצם או דאינו חייב רק כשצריך לעצים ולהסוברי' דא"ח רק כשצריך לעצים. א"א לומר דהתאנה בטל אל האילן וכשם שחייב על האילן כך חייב על התאנה. דאילן גופי' כ"ו שלא חישב עליו לעצים אינו חייב עליו אך הרמב"ם שדרכו לפסוק כהירוש'. ובירוש' דזומר חייב משום קוצר אפי' לא חושב לעצים, ע"כ מחייב אפי' יבש התאנה ועוקצה: