אגלי טל פב

ועוד מודה דכה"ג ליכא למיחש שמא יחתוך זמורה להנהיג הבהמה שהרי אין דרך כלל לעולם לאותן שיושבים בספינה שינהגו הבהמה המושכת וגם לא הי' יכול להגיע אלי' ולא דמי ליושב בקרון שדרכן להנהיג הבהמה וגם דאפשר לו להנהיגו עכ"ל מהרי"ק:

(ב) והב"י סי' ש"ה הביא דברי מהרי"ק הנ"ל ענף ב' ודחה ראיות מהרי"ק מס' התרומה וז"ל אין משם ראי' שזה כדעת הרשב"ם שכתבו תוס' ורא"ש פרק מי שהוציאוהו דטעמא דאסור משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ד' אמות והם ז"ל כתבו דבלאו חששא דשמא ירד איכא איסורא כיון דבהמה מנהגת בקרון דאסור להשתמש בבעלי חיים. וכ"כ גם בסמ"ג עכ"ל הב"י:

(ג) והנה מ"ש הב"י דבס' התרומה סובר כרשב"ם אין נראה כן בס' התרומה סי' רכ"ד שכתב פי' רשב"ם ואח"כ כתב ואינו נראה למורי רבינו וז"ל שם ועוד המלאכה הגוי עושה אותה אבל בספינה ישראל עצמו מהלך עושה האיסור שהולך חוץ לתחום עכ"ל. וא"כ בקרון נמי הישראל עצמו עושה האיסור שמשתמש בבעלי חיים:

(ד) אך הדבר ברור דמ"ש בספר התרומה ואפי' ינהיגו גוים עצמם את הקרון אסור כיון שהולך חוץ לתחום] הכוונה שאין הבהמה מנהגת הקרון כלל רק הגוי לבד מושך הקרון וזה מורה מלת עצמם ומשום שראו מהרי"ק וב"י ברא"ש ובהגהת מרדכי שרשב"ם מתיר אפילו בהמה מנהגת לא עלה על דעתם שידברו הפוסקים בשאין בהמה מנהגת. אבל אנו שזכינו לראות לשון רשב"ם המועתק באור זרוע באריכות ככתבו וכלשונו כמו שסיים האור זרוע עכ"ל. שמפורש שם שהגוי מושך בקרון ואין בהמה מושכת כלל בקרון. ברור שגם כוונת ס' התרומה כן כמו שמורה לשונו תיבת עצמם:

(ה) ואין להוכיח להיפך מלשין גוים מנהיגים ולשון מנהיג פועל יוצא ויורה שבהמה מושכת והוא עושה שהבהמה תמשוך שהרי סיום לשון התוס' ועוד אם בהמה מנהיג בקרון כו' ואף שהבהמה בעצמה מושכת בקרון ואעפ"כ כתבו לשון מנהגת וא"כ אין לדקדק כלל מלשון מנהיג:

(ו) גם סיום דברי ס' התרומה אסור כיון שהולכין חוץ לתחום ופי' מהרי"ק דבקרון אסור שמא ירד ולא יהי' לו ד' אמות. במחכ"ת ז"ל אין צריך לזה אלא דכשמוליכו חוץ לתחום הוא גופו אסור ולא דמי לספינה אפי' הולכת למטה מי' שהרי אינו נכנס לתוך הספינה רק ג' ימים קודם השבת כמו שפסק בסי' רכ"ד ועדיין לא חל עליו חובת שבת ובהגיע שבת אנוס הוא. וכן פסק בש"ע בהולכי מדבריות אף שצריכין לילך בשבת חוץ לתחום אם מפרישין ג' ימים קודם השבת מותר מהאי טעמא. אבל בקרון אף אם יושב על הקרון ג' ימים קודם הלא בהגיע שבת בידו לירד מן הקרון. וחילוק זה כתבו התוס' פ' מי שהוציאוהו משום דבידו לירד מן הקרון:

(ז) ומ"ש מהרי"ק עוד ענף ג' דאפי' היינו אוסרין כשבהמה מנהגת בקרון הכא שהבהמה מושכת החבלים הקשורין בספינה אין לך צידי צדדין גדול מזה. אם החבלים קשורים בגבי הבהמה הרי החבלים צדדין וספינה שיושב בה אינו מתחשב כנ"ל ס"ק נ"ג בשם התוס' רי"ד וכן הדין לפי פירש"י דלא מיקרי צידי צדדין רק אם הוא משתמש בדבר שהוא שלישי לצידי בהמה אך אם החבלים קשורים לצידי בהמה לפי דברי הסמ"ג והתרומה שכתבו דקרון מיקרי צדדין גבי ספינה כה"ג הוי צידי צדדין:

(ח) אך לפמ"ש לעיל ס"ק נ"ג גם סמ"ג והתרומה סוברין דיד עגלה נחשב בפ"ע אלא דמה שקשור בצידי בהמה כאלו קשור בגבי בהמה כיון דניידא וא"כ גם ספינה נחשב צדדין ועוד כבר כתבתי שדבריהם צריכים עיון וברור שמשום שאיפסקא הלכתא צדדין אסורין לא נחתו לכתוב דהאי עוד גרוע מצדדין וברור שיש לה דין בהמה עצמה כיון שהבהמ' ניידא ממקומ' ומוליכה את הכל [ובטעם השני שכתבנו לעיל סקנ"ג משום שדרכה של בהמה להנהיג בקרון יש לומר שאינו שייך כאן דאין דרכה של בהמה להנהיג בספינה ואין זה עיקר תשמישו של בהמה ויש לומר להיפך דמה לי קרון מה לי ספינה ונקרא דרך תשמישו]:

(ט) ומ"ש מהרי"ק עוד דלא שייך שמא יחתוך זמורה שאין דרך כלל להיושבים בספינה להנהיג את הספינה וגם לא הי' יכול להגיע אלי'. דברי תימא הם לענ"ד דאטו במקום דלא שייך הגזירה דיחתוך זמורה מותר להשתמש בבעלי חיים אתמהה. סמיכה שנחלקו בה הנשיאים ראשונים יוכיח דלית בה גזירה דיחתוך זמורה וכן רבה דמשפשף לברי' ואמר לי' אביי משתמש מר בבעלי חיים וע"כ דבכלל רכיבה נאסר כל תשמיש בע"ח:

(י) ע"כ נראה לי לדינא בודאי באופן שכתב מהרי"ק שמפליג בספינה ג' ימים קודם השבת אין איסור כלל למה דקיי"ל בש"ע בהולכי מדבריות שאם מפליג ג' ימים קודם אינו חושש למה שיבוא אח"כ באונס לידי חילול שבת אך למה דקיי"ל בש"ע דאין איסור להפליג בנהרות תוך ג' ימים קודם השבת נראה לי שאם הוא באופן שירד מהספינה בשבת ויוליכום בהמות בשפת הנהר. בודאי הרוצה לסמוך על מהרי"ק והרמ"א שמביאו מי ימחה בידו ומה כוחי לחלוק על הגדולים אשר קטנם עבה ממתני. אבל חלקי אמרה נפשי כי שומר נפשו ירחק מזה. הארכתי מאוד בדין זה כאן ובס"ק הקודם יען בעוה"ר בקצת עיירות רבו המתפרצים באיסור ליסע בקרון בשבת ושמעתי שסמכו על משענת קנה רצוץ וחשבו להתלות באילן גדול הרשב"ם ז"ל הגם שכל ראשונים ואחרונים חלקו עליו הלוא מקלו יגיד לו כתבתי זאת להראות איך האיסור ברור בלי חולק ואף הרשב"ם אסר להדיא ואשר חשבו להתלות באילן גדול משם נפלו למהמורות בל יוכלו קום. ואף גם זאת לדעת שאף לפי הבנת הרא"ש בהרשב"ם אין היתר אלא כשהגוי הולך על הארץ אבל לא כשיושב על הקרון אך שאין נכון להתחיל במאמר ולא להשלימו ולהשלים בזה הדיבור יש בו אריכות גדול והוא שלא לצורך מאחר שמצינו שהרשב"ם עצמו אסר להדיא בכל אופנים ע"כ לא רציתי לדבר בפרט זה:

[נה] (א) אילן יבש אף שנשרו ממנו פירותיו. בעירובין ק':

תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש ותניא אידך לח אסור יבש מותר כו' לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים [פירש"י בימות החמה יבש מותר דליכא משום מראית עין שהרי ניכר שיבש שאינו מוציא עלין בימות הגשמים אינו ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית עין] בימות החמה הא נתרי פירי [פירש"י