אגלי טל עז

ובצידי צדדין קמיפלגי מר סבר צידי צדדין אסורין ומר סבר צידי צדדין מותרין פירש"י דחק בי' באילן ואותיב בי' קנים של דפנות בנקבים שניקב הרבה בגופו של אילן וסיכך שוב על אותם דפנות ומ"מ אין כאן תשמיש אלא בצדדין. ובד"ה אמר אביי פירש"י אי נמי בהכי פליגי ליכא למימר דס"ל לר"מ צדדין מותרין דהני לאו צדדין אלא צידי צדדין שהקנים הנתונים בנקבים צדדין והסיכוך הנתון על גביו צידי צדדין עכ"ל. רבא אמר מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצידי צדדין ומאן דשרי בצידי צדדין שרי נמי בצדדין איתיבי' רב משרשיא לרבא נעץ יתד באילן ותלה בה כלכלה למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב טעמא דנעץ יתד באילן הא לא נעץ [אלא קשרה בצידי אילן. רש"י] אפי' למטה מי"ט אין עירובו עירוב והא האי תנא דאסר בצדדין ושרי בצידי צדדין א"ר פפא הכא בכלכלה דחוקה עסקינן דבהדי דשקיל לעירוב נייד לאילן גופי' והלכתא צדדין אסורין צידי צדדין מותרין א"ר אשי השתא דאמרת צדדין אסורין האי דרגא דמידלא לא לינחי' אינש אדיקלא דהוי להו צדדין אלא לינחי' אגוואזי לבר מדיקלא וכי סליק לא לינח כרעי' אגוואזי אלא ליתנח אקנין. ובתוס' ד"ה א"ר פפא מדשני רב פפא הכי משמע דס"ל צדדין מותרין ורב אשי משמע בסמוך דסבר דאסורין מדאמר רב אשי בסמוך השתא דאמרת צדדין אסורין. וקשה לי הא איפכא שמעינן להו במס' חגיגה דא"ר פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד מותרין נסמוך ארישא דצדדין נינהו רב אשי אמר אפי' תימא צדדין מותרין כל דלהדי גבה כגבה דמי עכ"ל:

(ב) והנה מ"ש התוס' דרב פפא אדרב פפא יש ליישב בפשיטות עפ"י הסוגיא דעירובין ל"ג. בהא דנתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו בתוך שלשה מותר ליטלו נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפי' למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב וחכמים אומרים כל מקום שאסור ליטלו אין עירובו עירוב וחכמים אומרים אהייא אילימא אסיפא לימא קסברי רבנן צדדין אסורין ותמוה דהא באמת קיי"ל צדדין אסורין. ועי' פירש"י. אמנם ר"ח ור' נסים גאון וריטב"א כולם לדעת אחת נתכוונו דקיי"ל צדדין אסורין מ"מ בין השמשות ודאי מותר. וע"כ מתמה הש"ס אמאי אין עירובו עירוב דהא בין השמשות בשעת קניית עירוב חזי ליטלו עיי"ש. ולשיטתם צ"ל דאף דרב משרשיא דמקשה לרבא בשבת קנ"ד:

מנעץ יתד הא לא נעץ יתד אפי' למטה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב והא האי תנא דאסר בצדדים כו' ע"כ ס"ל צדדין אפי' בה"ש אסור מ"מ אין הלכה כן. והא דקבע הש"ס הלכתא צדדין אסורין היינו בשבת עצמו דוקא וא"כ אין ראי' כלל דר"פ ס"ל צדדין מותרין דלא כהלכתא. אלא דמשום דבה"ש קיי"ל צדדין מותרין וע"כ דוקא בכלכלה דחוקה אינו עירוב:

(ג) ועוד תמוה לי על התוס' דמנ"ל דר"פ סובר צדדין מותרין דהא רב פפא משני לדרבא דס"ל אין חילוק בין צדדין לצידי צדדין וא"כ ברייתא דאתיא כר"ש בן אלעזר משום ר' מאיר דעולין לה ביו"ט דשרי בצידי צדדין שרי נמי בצדדין וע"כ בכלכלה דחוקה עסקינן ומ"מ להלכה כת"ק קיי"ל דאין עולין ביו"ט ואפי' צידי צדדין אסורין כ"ש צדדין:

(ד) ואין להקשות דא"כ לר"מ דס"ל צדדין מותרין מ"ט דב"ש ואינך נשיאים שאסרו סמיכה ביו"ט. ל"ק די"ל ר' מאיר ס"ל כר' יוסי בר' יהודה ביצה כ'. דבסמיכה עצמה פליגי וב"ש ס"ל שלמי חובה אין טעונין סמיכה [וכן צ"ל לפמ"ש בחי' הר"ן ליישב קושיית התוס' דאמאי לא חשיב הני בהדי יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי ותי' בחי' הר"ן דהא דקיי"ל צדדין אסורין וצידי צדדין מותרין הוי נמי דלא כאביי דמסתמא הלכתא כת"ק דר"מ והיינו דלדידן ס"ל דפליגי בצדדים דוקא והיינו דחק בי' באילן ואנח בהו קנים של סכך וכמו שהביאו התוס' בפ' הישן בשם רש"י יעו"ש. ואם כן לר"מ צדדים מותרים ותקשה סמיכה אליבא דר"פ דלית לי' כל דלבהדי גבה וכו' אלא דיש לומר דר' מאיר כר' יוסי בר' יהודה מיהו זה אין ראי' כ"כ די"ל לדידן ס"ל כל דלהדי גבה כגבה דמי]:

(ה) ובזה יש ליישב נמי הא דרב אשי אמר אפי' תימא צדדין מותרין דלדידן דקיי"ל צידי צדדין מותרין וקיי"ל כת"ק ע"כ דפליגי בצדדים וקאמר רב אשי דא"ת דהא דר' יוחנן דאמר בשבות פליגי אפי' כר"מ דצדדין מותרין אלא דכל דלהדי גבה כגבה דמי ופליג ארב פפא דאמר דמוכח דהא דר' יוחנן כמ"ד צדדין אסורין ולר' מאיר דמותרין ע"כ בסמיכה עצמה פליגי. ורב אשי דחי דאפי' תימא כר"מ דר"מ נמי ס"ל דבשבות פליגי אלא דכל דלהדי גבה כגבה דמי:

(ו) וצריך להבין קושיית התוס' והנ"ל דהתוס' מקשים לפי שיטתם לעיל בד"ה למטה מעשרה טפחים וז"ל קשה אמאי עירובו עירוב והא כרמלית היא כיון שרחבה ד' ואסור לטלטל לר"ה וי"ל דאין כרמלית בכלים א"נ כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בין השמשות עכ"ל:

(ז) ולפי"ז א"א דאתיא ברייתא כר"מ דהא ר"מ אית לי' בעירובין ל"ה ע"ב תחומין דאורייתא ואכתי קשה אמאי עירובו עירוב שמא בין השמשות יום. וכיון דקיי"ל תחילת היום קונה עירוב זמן קניית עירוב לאחר בין השמשות ואז לא חזי ליטלו. ולדידן דתחומין דרבנן הוי ספיקא דרבנן שמא בין השמשות לילה וזמן קניית עירוב בין השמשות ואז חזי ליטלו משא"כ לר' מאיר דס"ל תחומין דאורייתא ה"ל ספיקא דאורייתא [הגם שי"ל כיון דאיסור כרמלית מדרבנן מדאורייתא הוי עירוב ושוב הוי ספיקא דרבנן י"ל התוס' ס"ל כיון דטעמא דעירוב שדעתו של אדם במקום מזונותיו. וכיון דאינו יכול ליטלו מדרבנן אפי' מה"ת לא הוי עירוב. ועי' בתוס' פסחים נ"ט:

בד"ה עשאום]. וע"כ דלא אתי כר"מ. ות"ק דר"מ נמי שרי בצדדין ופליגי בכפיי' לאילן ואנח סיכוך עלוי' והא דמתיר ר"מ לעלות לסוכה משום דלא גזר שמא יניח חפציו על הסכך. והא דתנן בפ' הישן כשירה ואין עולין לה ביו"ט ומוקי לה בגמרא שם כר' מאיר היינו בסמך קרקעית הסוכה על האילן כפירש"י שם:

(ח) ואין להקשות לאביי דס"ל דפליגי בצידי צדדין וע"כ ברייתא דנעץ יתד דמתיר בצידי צדדין כר' מאיר לק"מ די"ל אביי סובר כסוגיא דעירובין ל"ג. תלה כלכלה באילן חשוב צדדין. ולא דמי לכפיי' לאילן ואנח סכך עלוי' דחשוב אילן גופי' דיד הכלכלה [היא חצי עיגול שע"ג הכלכלה] והכלכלה חשובים שני דברים. [ויתבאר לפנינו בדין יושב בעגלה ס"ק נ"ג עי"ש]. וא"כ כשנעץ יתד בצידי אילן ותלה כלכלה ביתד ה"ל כלכלה צידי צידי צדדין ואף ת"ק דר"מ מתיר ורב משרשיא דמקשה לרבא הא האי תנא דאסר בצדדים ומתיר בצידי צדדין אף דמברייתא לא מוכח רק צידי צידי צדדין. משום דרבא דס"ל דאין לחלק בין צדדין לצידי צדדין ה"ה דאין לחלק בין צדדין לצידי צידי צדדין. אבל אביי דס"ל צדדין לכ"ע אסורין ופליגי בצידי צדדין ה"ה די"ל צידי צידי צדדין לכ"ע מותרין וק"ל: