אגלי טל עד

דנוטל מן הבהמה חשוב משתמש בה והא דמותר משום דאין איסור במשתמש אלא בשימוש דגופי' ולפי"ז אף לתת על גבה ג"כ מותר:

(ד) ובהרא"ש פרק במה בהמה סי' ב' כתב בשם הירושלמי בהא דאסור לקשור מרדעת לבהמה בשבת היא משום משתמש בבעלי חיים וכתב עוד שם וז"ל אבל כשנותן מרדעת על גבי החמור בלא קשירה אין צריך להתקרב אצל החמור ואין נשען עליו ואין כאן משתמש בבעלי חיים וצריך לזהר כשנותן הרסן על ראש הבהמה שלא ישען על ראשה. ומכאן יש לדקדק הא דאין נותנין נר על גבי דקל ביו"ט [לעיל מ"ה] לא בשביל שיהי' נקרא משתמש במחובר אם נטלו משם אלא גזרינן שמא יעלה באילן כדי ליטלו דלא אמרו חכמים אלא אין עולין ע"ג בהמה ואין עולין ע"ג אילן ביו"ט עד כאן לשונו. ומבואר בדבריו להדיא דה"ה לתת ע"ג חמור מותר שהרי הוכחת הרא"ש מנתינת מרדעת ע"ג החמור דמותר. והמג"א סי' של"ו סק"ב הקשה על הרא"ש דהא מפורש בשבת קנ"ה דאסור ליטלו מן האילן. וא"ת שהטעם שאם נתיר לו הנטילה מן האילן יעלה ע"ג האילן כדי ליטלו. מ"מ מה נ"מ מהו הטעם אם בשביל שהוא גופו נקרא משתמש מה שנוטלו משם או משום גזירה שמא יעלה באילן כדי ליטלו. ואין לומר דנ"מ למטה מעשרה דאין לגזור שמא יעלה דהא גבי כלכלה מפורש דאפי' למטה מעשרה אסור. וע"כ דלא פלוג. ושוב אין נ"מ מהי הטעם דאסור ליטלו מן האילן זהו תורף קושיית המג"א וכן ביאר דבריו במחצית השקל:

(ה) ונלענ"ד דנ"מ להניח ע"ג אילן למטה מעשרה דאי טעם נטילה מאילן דאסור דהוא גופו נקרא משתמש במחובר ה"ה הנתינה דנקרא משתמש במחובר ואסור ואפי' להניח בעיו"ט אסור שמא יקח ממנו ביו"ט והנטילה אית בי' שמא יתלוש וכיון דבנטילה גופה אתו לידי איסורא דאורייתא שפיר גזרינן דבר אחר אטו הנטילה ולא חשוב גזירה לגזירה כמ"ש בתוס' רי"ד פ' במה מדליקין בהא דגזרו חלב מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה ולא חשיב גזירה לגזירה וכן משמע בחולין ק"ד. בהעלאת בשר עוף עם הגבינה על השלחן למ"ד בשר עוף בחלב לאו דאורייתא העלאה אטו אכילה ואכילת בשר עוף בחלב אטו בשר בהמה חשוב גזירה לגזירה. אבל העלאה אטו העלאת בהמה עם גבינה והעלאת בהמה עם הגבינה אטו אכילתו לא חשוב גזירה לגזירה עי"ש היטב. והיינו משום דהעלאת בשר בהמה גופה אתו בי' לידי איסורא דאורייתא שפיר גזרינן דבר אחר אטו דידי'. וה"נ כיון דנטילה עצמה חשוב משתמש באילן וגזרו שמא אתי בי' לידי איסור דאורייתא שיתלוש שפיר גזרינן נתינה אטו נטילה. אך השתא דנטילה אין איסור רק שמא יעלה ובלמטה מעשרה דלית בי' חשש דשמא יעלה ולא אתו בי' לידי איסור דאורייתא אין לגזור נתינה אטו נטילה ואין לומר כיון דנתינה למעלה מעשרה אסרו שמא יעלה שוב גם למטה יאסר משום לא פלוג. ליתא דנתינה שאסרו אפי' נתן בע"ש [חפץ דלאו נר] ובעיו"ט שמא יעלה ביו"ט ליטלו. ושוב אי אפשר לומר דהוא גופי' שבות שהרי אינו עושה שום דבר בשבת ויו"ט. אלא דאית בי' גזירה ושוב במקום דליכא גזירה מותר וסברא דלא פלוג לא שייך אלא בנטילה דעשאוהו חכמים הנטילה שבות וכמו שימוש בבעלי חיים דאסור אפי' במקום דלא שייך כלל הגזירה כגון סמיכה לב"ש. אלא דחכמים משום גזירה עשאוהו לשימוש בבעלי חיים שבות ושוב אסור בכל מקום אפי' היכא דליכא גזירה וה"ה הנטילה עשאוהו חכמים שבות ושוב אסור אפי' למטה מעשרה דליכא גזירה דיעלה. אבל הנתינה דאין האיסור משום שעשאוהו שבות שהרי גם בעיו"ט אסור. רק שאסור משום גזירה דיעלה ובמקום דליכא גזירה דיעלה כגון למטה מעשרה מותר. כן נראה לי בדעת הרא"ש:

(ו) אך קשה לפי זה דבפרק הישן גבי העושה סוכתו בראש האילן דפי' הרא"ש שסמך הסכך על גבי האילן והאיסור ליכנס בה ביו"ט הוא משום גזירה שמא יניח חפציו על הסכך וקשה הא להרא"ש האיסור להניח חפציו על האילן הוא משום גזירה שמא יעלה כדי ליטלו וכאן אף אם יעלה על הסכך לא יתלוש מן האילן ואף דאיסורא עביד אף דליכא חשש תלישה כמו סמיכה לב"ש וכנ"ל ס"ק מ"ד מ"מ שוב הוי גזירה לגזירה דשוב לא שייך סברת התוס' רי"ד הנ"ל דהא לא אתי בעלי' על הסכך לידי איסורא דאורייתא. ואין לומר כיון דאסרו חכמים להניח על האילן הרי אסרו להשתמש באילן אפי' תשמיש שאינו גוף האדם ושוב נאסר מלהשתמש בו תשמיש דלאו גופי' אפילו במקום דלא שייך הגזירה דיעלה כמו בתשמיש גוף האדם דנאסר משום גזירה דיחתוך זמורה. וממילא נאסרו אפי' תשמישין דלא שייך דיחתוך זמורה. ה"נ כיון שנאסרו תשמישי דלאו גוף האדם משום גזירה דיעלה על האילן שוב נאסרו אפי' תשמישין דלא שייך שיעלה על האילן וכיון דכשמניח על הסכך שנסמך באילן חשוב משתמש באילן אסור אף דליכא גזירה דיעלה. ליתא לפי מה שביארנו דבאיסור הנחה על האילן לא אמרינן לא פלוג. ואם מניח למטה מעשרה דליכא גזירה דיעלה מותר. ה"נ במניח על הסכך דליכא גזירה דיעלה יהי' מותר:

(ז) ונראה לישב דכיון דלאחר שיניח חפציו על הסכך יאסר מליטלם דהא נטילה מאילן אסור אפי' למטה מעשרה משום לא פלוג וה"ה דאסיר אפי' ליטול מן ) הסכך. וע"כ אסור להניח שם כליו דהוי מבטל כלי מהיכנו ולרבה אי לית לי' ביטול כלי מהיכנו. [התוס' בפ' כירה מ"ג:

בד"ה דשני לי' נסתפקו אם רבה אית לי' ביטול כלי מהיכנו] יפרש מתני' בשסמך קרקעית הסוכה על האילן:

(ח) ומ"מ מוכח מהרא"ש להדיא דלתת ע"ג בהמה לית בי' משום משתמש בבעלי חיים. וכן דעת הריטב"א כנ"ל:

(ט) ונראה לי דאם הניח משא על הבהמה והוליכה המשא ממקום למקום לית בי' משום משתמש בבעלי חיים כיון שאין זה שימוש בגוף האדם. דאי אמרת שאם הוליכה המשא ממקום למקום חשוב משתמש בבעלי חיים. ואסור שמא יחתוך זמורה להוליכה. ממילא גם כשעומדת במקומה יאסור כמו בש"ס שבת קנ"ד ברבה דמשפשף לברי' אגבי' דחמרא ואמר ליה אביי והא קמשתמש מר בבעלי חיים ואף דלא שייך בי' שמא יחתוך זמורה וכן