אגלי טל עג

ע"ג בהמה חל על בהמה זו דאין איסור חל על איסור. וכ"ת הא כולל שאר דברים. ליתי' דקל על חמור לא חל בכולל כמ"ש התוס' יבמות ל"ג:

בד"ה אמר ר' יוסי דאף דמוסיף חל בקל על חמור כולל לא חל בקל על חמור והכא קל על חמור הוא דאין רוכבין שבות. ועבודה בקדשים יש בו מלקות מן התורה ). וכיון דלא חל עלי' איסור רכיבה שוב לא חל עליה איסור סמיכה. דהא אמרת דבבהמה דקה דלית בה רכיבה לא נאסר שאר תשמישין רק בבהמה גסה אגב רכיבה נאסרו גם שאר תשמישין ובבהמות קודש דאין איסור רכיבה חל עלי' שוב גם בהמה גסה כדקה:

וכי תימא הא מוסיף הוא שבבהמה זו ניתוסף איסור סמיכה ליתא דאיך תתחיל מיגו דחל על סמיכה חל על שאר דברים. הא כל שלא נאסר רכיבה גם סמיכה לא נאסר דומה לזה כתב רמב"ם בפי' המשניות כריתות דבשר בחלב לא חשוב מוסיף איסור הנאה דכ"ז שלא נאסר אכילה גם הנאה לא נאסר עי"ש בנקודה נפלאת. וכן לשיטת התוס' חולין ק"א. הנאה לא חשוב מוסיף רק כולל כיון שאין אותו דבר נתוסף על אנשים אחרים. ה"נ לא חל איסור רכיבה דאיסור רכיבה לא נתוסף על אנשים אחרים:

ועוד דב"ש יבמות י"ג:

לית להו לא כולל ולא מוסיף לפי מסקנת הסוגיא דס"ל לב"ש דאין איסור אחות אשה חל על איסור אשת אח. וכן אין איסור אשת אח חל על אחות אשה אף דאחות אשה כולל שאר אחוותא ואשת אח מוסיף לגבי אחים אחרים. וכיון דלא חל איסור רכיבה גם איסור סמיכה לא חל כמו בדקה דלית בה רכיבה אלא ודאי אף במידי דלא שייך בה איסור רכיבה ממש נאסרו גם שאר תשמישים משום שהם בכלל רכיבה וא"כ גם בהמה דקה נאסר. וע"כ לא הוצרך בבא בן בוטא להביא בהמה גסה שאין לטעות שבהמה דקה דוקא לית בה איסור סמיכה. דא"כ גם בבהמה גסה ליתי' לדב"ש דאסרו לסמוך ביו"ט:

[מו] אבל ליגע בה מותר. עיין בדברינו לעיל ס"ק מ"א:

[מז] (א) תשמיש מבלעדי גופו. גרסינן בעירובין ל"ב:

נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב [למטה מעשרה עירובו עירוב]. ומפרש בגמ' דנתכוין לשבות למטה ברה"ר וכיון דאי בעי שקיל לי' בה"ש להביאו למקום שביתתו אינו יכול דהוי מוציא מרה"י לרה"ר דלמעלה מעשרה הוא רה"י לא הוי עירוב. ומקשה הש"ס למטה מעשרה אמאי עירובו עירוב והא משתמש באילן. פירש"י כי שקיל ליה ואמאי עירובו עירוב. והא לא מצי שקיל ליה דשימוש אילן שבות הוא כדתנן אלו הן משום שבות אין עולין באילן. [ומשני רבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש]. וכ' הריטב"א איכא דקשיא לי' וכו' דהא לא אסרו חכמים אלא שלא ישתמש גופו באילן וכדתנן ולא עולין על גבי אילן אבל ליטול ממנו משא אין זה איסור דהא דכוותי' תנן אין רוכבין ע"ג בהמה ואפילו הכי מותר ליטול משא שעלי' כדתנן פרק מי שהחשיך הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת וכל שכן שאין לאסור מפני שנהנה מאילן להיות שם עירובו שאין זה בכלל גזירה דלא עולין באילן. ובהדיא אמרינן בפרק כירה שמניחין נר ע"ג דקל בשבת. ויש שהיו מתרצים דלעולם מפני שעירובו מונח באילן דכיון שהוא קונה שביתה בהנחה זו לקנות לו שם בית הרי משתמש באילן ). ואין לדבר הזה טעם כלל שאנו אין לנו איסור אילן אלא מה שהוא דומה לעולין באילן כלומר שגופו משתמש בו ועוד דהא לקמן אמרינן בהדיא דאסור ליטול משם בשבת [הוא בדף ל"ג. ברייתא נתנו באילן למעלה מי' טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו] והנכון בעיני דהכא איסורא משום דזימנין כי שקיל לי' נותן גופו על האילן והוא משתמש ונכון הטעם שאסרו להניח נר על דקל ביו"ט שמא ישתמש באילן כשיטלנו משם והא דפרכינן בהדיא והא משתמש באילן משום דחזינן דתנא לא חייש כלל. ואע"ג דזימנין אפילו למטה מעשרה אפשר דמשתמש באילן ולא עוד אלא דאפי' למעלה מעשרה לא אסר אלא מפני שהוא ברה"י ואין עירובו עמו במקום אחד אבל לשמא יעלה באילן כדי ליטלו לא חייש כלל ולהכי פרכי והא משתמש באילן עכ"ל ריטב"א:

(ב) והנה מבואר מכאן דלוקח מן האילן אפי' למטה מעשרה טפחים אסור כדתניא בברייתא הנ"ל להדיא. וליקח מן הבהמה מותר כמו שהוכיח הריטב"א מהא דמי שהחשיך כנ"ל וטעם החילוק כתב הריטב"א דגבי אילן זמנין דכי שקיל לי' נותן גופו על האילן וכ"ש למעלה מעשרה דחיישינן שמא יעלה ע"ג אילן כדי ליטלו אבל בהמה מותר ליקח ממנה:

(ג) ויש לעיין אם מותר לתת על גבה דיש לומר דוקא בלקח ממנה דבשעה שלקח ממנה אין לו צורך עוד בהבהמה לכן לא חשיב משתמש בה אבל לתת על גבה יש לומר דחשוב תשמיש אף שאינו תשמיש דגוף האדם. אך מדברי הראשונים ז"ל בפ"ק דקידושין והריטב"א מכללם שהוכיחו מדאכילת פירות לא חשיב חזקה לקנות. דה"ה בישל העבד קדירה לרבו לא חשוב חזקה לקנותו בכך. והירושלמי דכתב דהמוכר בית לחבירו כיון שצבר בתוכו פירות קנה. ליתא לפום גמרא דידן דאכילת פירות אינו קונה ע"כ. והשתא אם איתא שיש לחלק בין אם נטל ממנה לנתן עלי' דדווקא בנטל ממנה לא חשוב משתמש בה א"כ אכילת פירות דלאחר שלקח פירותיו אינו צריך עוד אל האילן על כן אינו חשוב משתמש בו ומחזיק בו משא"כ הצובר פירות בקרקע הוא משתמש בקרקע ולמה דחו הירושלמי מהלכה אלא ודאי ס"ל בפשיטות שאף הלוקט פירות מאילן חשוב ג"כ משתמש באילן. עי' תמורה כ"ט. מאי יעשה עד שיגזז ופי' א' דרש"י שם ד"ה עד שיעבדו. וא"כ ה"נ איכא למשמע מינה הג"ה ) מכאן יש תפיסה על הצמח צדק סימן ס"ט שכתב דביצת טריפ' שנולד' ביום טוב חל איסור מוקצה על איסור ביצת טריפה משום כולל. וליתא לפי דברי התוס' הנ"ל דמוקצה דרבנן וביצת טריפה מדאורייתא וה"ל קל על חמור. ובלא"ה לא מיקרי כולל בשעה שנולד הביצה שחל עלי' שם מוקצה דאיסור יו"ט על שאר דברים חל כבר מתחילת יו"ט ובשעה שנולד הביצה לא חל על שום דבר אחר. מיהו בהא י"ל כיון שהאם טריפה חל איסור מוקצה על האם וביצתה מתחילת יו"ט [אף שאין זה כוונתו שכתב להדיא שאיסור יו"ט חל בשעה שנולד] אך לפי דברי תוס' הנ"ל ברור דלא חל בכולל:

הג"ה ) קשה לי הכותב ע"ז דא"כ מה משני רבי היא דאמר לא גזרו על השבות בה"ש. ממ"נ אי ס"ל להש"ס סוף היום קונה עירוב אפילו לרבנן השימוש באילן מבעי' הוא ולמה יאסור. ואי תחלת היום קונה עירוב [דכן הלכה לדידן דאית לן הכנה דרבה כמפורש בעירובין לח:

] אף לרבי אסור דהשימוש באילן בודאי בתחלת שבת הוא וכל ההיתר דלא גזרו על השבות בה"ש היכי דאיכא למיתלי שעדיין יום וצע"ג: