אגלי טל עב

אינו רואה סימני התחומין] ש"מ תחומין דאורייתא [פירש"י מדגזור רכיבה אטו תחומין דאי מדרבנן לא הוי אסרי מילתא אחריתא משום דידי'] אלא גזירה שמא יחתוך זמורה [פירש"י להכותה והוי קוצר מן המחובר]:

[מג] גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. נראה לי להמתיק דבריהם ז"ל דלכאורה אינו מובן כל כך דמסתמא כל רוכב יש לו זמורה מוכנת. ולמה נחוש שיחתוך בשבת או ביו"ט. ואמנם בשבת הדבר פשוט שאם ירכב חוץ לעירוב ע"כ לא ישא עמו הזמורה וכשישכח אח"כ שהוא שבת יחתוך. [כמ"ש הירושלמי ביצה בהא דאין עולין באילן שמא יתלוש וכתב בירושלמי שישכח ויתלוש ומסתמא גם בגזירת חתוך זמורה כן החשש דלאו ברשיעי עסקינן שחשודים לעשות מלאכה בשבת שהם כ"ש לא יצייתו לדברי חכמים שאסרו לרכוב רק ישכח] אך ביו"ט דהוצאה מותרת למה נחוש. אך במתני' ל"ב:

ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט ובגמ' הטעם דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא וא"כ לא ישא עמו הזמורה:

וארווהנא בזה לפרש מה שמותר לרכוב בחוה"מ. וקי"ל בסי' תקל"ו דאפי' שלא לצורך המועד מותר ואינו מובן דמ"ש ממליחה וכבישה שלא לצורך המועד דאסור וכן אמירה לגוי בחוה"מ וכן פרקמטיא דאסור בחוה"מ דהרמב"ם פכ"ג מהל' שבת כתב הטעם דבשבת אסור שמא יכתוב. ואף לפמ"ש רש"י ביצה ל"ז. דבשבת אסור גם משום ממצוא חפצך ודבר דבר. מ"מ במועד ע"כ אין אסור משום זה דהא מקבלין קבולת במועד לעשות לאחר המועד ובשבת כה"ג אסור משום ממצוא חפצך וגו' הרי דאין איסור ממצוא חפצך במועד. וע"כ איסור פרקמטיא במועד הוא משום שמא יכתוב. הרי דאף מידי דלאו מלאכה ולא דומה למלאכה רק גזירה בעלמא שמא יבא לידי איסור תורה אסור במועד. וא"כ רכיבה שלא לצורך המועד למה יהיה מותר. אך לפמ"ש ניחא דבחוה"מ לא שייך מיחזי כמאן דאזיל לחינגא דהיינו שוק כפירש"י שם. דבחול המועד יש היתר לפעמים למכור בשוק כגון דבר האבוד וא"כ ליכא מראית העין ויכול לישא עמו הזמורה שיש לו מעיו"ט וליכא גזירה כלל:

) [מד] וה"ה שאין משתמשין בה שום תשמיש. כן פשוט בסוכה כ"ב:

דעושה סוכתו ע"ג בהמה כשירה ואין עולין לה ביו"ט ושם כ"ג. ר' יהודה פוסל משום דאינה ראוי' לשבעה ועוד בביצה י"ט. חגיגה ט"ז. וע"ב. דב"ש וכמה נשיאים שאסרו סמיכה ביו"ט משום דסמיכה בכל כחו בעינן וה"ל משתמש בבע"ח. וב"ה שהתירו משום דס"ל תיכף לסמיכה שחיטה וכיון דעולת ראי' ושלמי חגיגה זמנם ביו"ט ע"כ סומך ביו"ט וב"ש ואינך האוסרים לית להו תיכף לסמיכה שחיטה ויכול לסמוך מעיו"ט. ומ"מ מדברי כולם נשמע דכל תשמיש אסור משום שבות ולאו דוקא רכיבה וכן פשוט בשבת קנ"ד:

אביי אשכחי' לרבה דמשפשף לברי' אגבא דחמרא אמר לי' והא קמשתמש בבע"ח. ודעת הגהת מרדכי ספ"ק דעירובין דרכיבה ע"ג בהמה ותשמיש בע"ח תרי גווני איסורי נינהו והא דאסרו חכמים לרכוב הוא משום גזירה שמא יחתוך זמורה. אבל תשמיש דבע"ח לאו מהאי טעמא הוא וקשה ל"ל טעמא דרכיבה משום שמא יחתוך זמורה ת"ל דמשתמש בבע"ח. וי"ל משום דתשמיש בע"ח אינו איסור חמור כמו רכיבה דאית בי' לתא דאורייתא. ולכך אסרו רכיבה משום גזירה שיהי' איסור חמור עיי"ש. ואין כן דעת כל הפוסקים כמו שיבואר לקמן ס"ק נ"ג אות ג' בס"ד אלא דבכלל איסור אין רוכבין ע"ג בהמה נכלל כל תשמיש בהמה וכמו ביצה שנולדה ביו"ט בכלל גזירת פירות הנושרין או משקין שזבו. ולשוו רא"ם בס' יראים [קנ"ג] למדנו שאסור להשתמש באילן ובבהמה ביו"ט וטעמא דכל תשמיש באילן ובבהמה רוכבין ועולין חשבינן ליה עכ"ל. ואף דלית בשאר תשמישי' גזירה דיחתוך זמורה שוב נאסר כעין ביצה בכלל פירות הנושרין:

[מה] ואפי' בהמה דקה. כן משמע בעירובין ק'. אין עולין באילן כו'. אחד אילן ואחד כל הבהמה כ"ל משמע אפי' בהמה דקה וכן כתב המאירי פ' בתרא דביצה בהא דאין רוכבין על גבי בהמה ובגמ' שהטעם שמא יחתוך זמורה וכתב המאירי ז"ל ומטעם זה נאסרו כל תשמיש של בע"ח אפי' בהמה דקה והיינו דאף שהדקה לאו אורחה ברכיבה ולא לשאת משא ועי' ע"ז י"ז:

במשנה ולית בה משום גזירה דיחתוך זמורה מ"מ נאסר בכלל התקנה וכן מבואר בתוס' פסחים ס"ו:

בהא דשכח ולא הביא סכין בע"ש מהו כו' עד למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו גדי תוחבו בין קרניו ומקשה והא מחמר, ומשני דהוה מחמר כלאחר יד ומקשה נהי דאיסורא דאורייתא ליכא איסורא דרבנן מיהא איכא וכתבו בתוס' ה"ה דהוי מצי למיפרך והא משתמש בבע"ח ואף דפסח הוא בהמה דקה. הרי דפשיטא להו האיסור גם בבהמה דקה וכן מבואר בחגיגה ט"ז דב"ש אוסרין לסמוך ביו"ט משום דמשתמש בבע"ח ועי' לעיל ס"ק מ"ד ולא חילקו בין היה בהמה גסה או בהמה דקה ויותר מזה במס' ביצה כ':

בגמ' ואותו יום ביקשו לקבוע הלכה כב"ש והי' שם זקן אחד מתלמידי ב"ש והי' יודע שהלכה כב"ה והביא כל צאן קדר שבירושלים לעזרה ואמר כל הרוצה לסמוך יבא ויסמוך הנה דלב"ש גם צאן אסור לסמוך. ומ"מ יש לדקדק קצת דעכ"פ יותר פשוט איסור תשמיש בבהמה גסה. וא"כ בבא בן בוטא שרצה להראות הלכה כב"ה הי' לו להביא בהמה גסה ואף שנראה בפשיטות כי בכלל הגזירה כל בהמה כמו ביצה שנולדה ביו"ט בכלל גזירת פירות הנושרין מ"מ יש לכאורה לומר דלא דמי דהתם פירות הנושרין אסורין באכילה נאסר גם ביצה באכילה אבל הכא בהמה גסה נאסרה ברכיבה ואגב רכיבה נאסרו שאר תשמישים שגם הם חשובים קצת כרוכב כדברי רא"ם בס' יראים הנ"ל ס"ק מ"ד אבל בהמה דקה דלא שייך בה רכיבה כלל אפשר דלא נאסר שאר תשמישים ויותר טוב הי' להראות הלכה בבהמה גסה. האמנם כי י"ל כי זה הי' ידוע להם שגם בבהמה דקה אסור התשמיש ואין מחלוקת בזה רק אם תיכף לסמיכה שחיטה ואי תיכף לסמיכה שחיטה גם גסה מותר ואי לא בעי תיכף גם דקה אסור:

אך נראה לי לישב בטוב טעם דאי אמרת אין איסור תשמיש רק בבהמה גסה דשייך בה רכיבה וטעינת משוי דגזרו רבנן משום שמא יחתוך זמורה ואגב זה נאסר כל שאר תשמישים ואפי' סמיכה אבל בהמה דקה דלא שייך בה איסור רכיבה אין איסור בשאר תשמישים אי אפשר לדינו של ב"ש שאמרו שלא לסמוך להתקיים כלל אפי' בבהמה גסה דהא לב"ש שאמרו שלא לסמוך ביו"ט רק סומך עלי' מעיו"ט [כמו שמפורש בברייתא שם י"ט.] ע"כ מקדישה מעיו"ט קודם סמיכה. וכיון שמקדישה קודם יו"ט וחל עלי' איסור עבודה בקדשים ולא נשאר בה שום היתר תשמיש רק סמיכה לבד. וכשמגיע יו"ט אין איסור דאין רוכבין