אגלי טל ס

[כג] ואחד הצמח שעלה מאיליו. זה פשוט ובמכילתין פ"א:

שעלו בו עשבים וברמב"ם פ"ח מה"ש ה"ג צרור שעלו בו עשבים וכשות שעלה בסנה ועשבים שצמחו ע"ג החבית התולש מהם חייב והובא ג"כ בדברינו לעיל סעי' ה'. ומשמע שעלו מאיליהן בלי כוונת זריעה:

[כד] (א) ואם טמן לפת או צנון. תנן בפ"א דכלאים משנה ט' ומייתי לה בשבת נ':

הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היה מקצת עליו מגולים אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשר וניטלין בשבת [פירש"י הטומן לפת להשתמר בקרקע שכן דרכו הא דנקט מקצת עליו מגולין משום ניטלין בשבת נקט לה ולאו משום מידי אחריני דאי אין. מקצת עליו מגולין אין לו במה לאוחזה אלא א"כ מזיז העפר בידים.] וכתבו בתוס' ע"כ בלא השרישו איירי דבהשרישו לא הי' ניטלין בשבת. ובד"ה מקצת עליו מגולין כתבו וז"ל משום דבעי למיתני ניטלין בשבת נקט מקצת עליו מגולין כדפי' הקונטרס ובערוך משמע דמשום כולהו נקט דפי' בשם רב האי גאון דגרס אם הי' מקצתן מגולין שאם האמהות טמונים בקרקע והעלים מגולים הרי זו זריעה מעולה אלא דווקא מקצתן מגולים אינו חושש משום כלאים ושביעית דלאו זריעה היא ומה שהקשה והלא זריעה מעולה היא לאו פירכא היא דבלא השרישו איירי כדפי' עכ"ל התוס':

(ב) והנה מדברי רב האי גאון והתוס' נלמד דכשהאמהות טמונין והעלין מגולין חשוב זריעה בהשרישו וכשמקצת האמהות מגולין ל"ה זריעה אפי' השרישו. ובס' מגן אבות בריש מלאכת זורע רוצה ללמוד מכאן דאין זריעה אלא א"כ חיפה בעפר ועוד הביא ראי' לזה וכבר סתרתי שיטתו וראיותיו במלאכת זורע סק"ז בס"ד:

(ג) והא דהטומן לפת יובן ע"פ מתני' דפ"ה דמעשרות משנה ב' בצלים שהשרישו בעלי' טהרו מלטמא [פי' הר"ש דכזרועין דמי ולא מקבלי טומאה דהתורה רבתה בטהרת זרעים דכתיב על כל זרע אשר יזרע טהור הוא אבל לשאר מילי כתלושין דמי] נפלה עליהם מפולת והם מגולים הרי אלו כנטיעה בשדה [פי' הר"ש מגולים עלים שלהם בדרך גדילתן כנטיעה בשדה והתולש מהם בשבת חייב] הרי דברישא בצלים שהשרישו בעלי' ע"י קרקע המעזיבה והבצלים מגולים לא הוי זריעה לשום דבר לבד לטהרת זרעים אבל נפל עליהם מפולת והרי הם מכוסים [ומה ששנינו והם מגולים הא פי' הר"ש והעלים מגולים] זריעה מעליא הוא וכנטיעה בשדה דמי. והנה בירושלמי שם ר"י בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה התולש מהן בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן פי' לפי שאינו רוצה בהשרשתן הרי דכשהם מגולים כמו ערימה של בצלים שהשרישה מ"מ אם הי' רוצה בהשרשתן הי' נחשב זריעה וכשהם מכוסים רק עליו מגולים אע"פ שאינו רוצה בהשרשה הוי זריעה. וכ"כ המג"א סי' של"ו ס"ק י"ד דבסיפא דנפלה עליהם מפולת ג"כ אינו רוצה בהשרשה עיי"ש. כיון שהם מכוסי' רק עליו מגולים הוי זריעה:

(ד) והשתא מובן משנתינו דהטומן לפת דאינו רוצה בהשרשה שהרי נאמר שטמן לא שזרעם. וכ"ש למ"ש הרא"ש והר"ש בשם הירושלמי דבטמן אגודה מיירי דגלי דעתי' שאינו רוצה בהשרשה [ולפנינו יתבאר דשיטת ר"ש והרא"ש כתוס' דבלא השרישו איירי] ומקצתם מגולים היינו רישא דפ"ה דמעשרות דכשהם מגולים ואינו רוצה בהשרשה לא הוי זריעה. אך לפי גרסתינו ועליו מגולין הקשה רב האי והלא זריעה מעולה הוא ואף שאינו רוצה בהשרשה דהיינו סיפא דנפלה עליהם מפולת דאף דאינו רוצה בהשרשה הואיל ורק עליו מגולים הוי זריעה ע"כ הגיה רב האי ומקצתם מגולים. והתוס' פירשו שלא השרישו. ולדינא כולם שוין דאם רוצה בהשרשה אף שהאמהוה מגולין הוי זריעה כדמוכח מירושלמי הנ"ל דלא כס' מגן אבות ואם אינו רוצה בהשרשתן לא חשוב זריעה אם אמהות מגולין כולם או מקצתן אבל כשהאמהות מכוסין חשוב זריעה אפי' שאינו רוצה בהשרשתן כדמוכח סיפא דפ"ה דמעשרות רק כשהאמהות מגולין אז מועיל מה שאינו רוצה בהשרשתן דלא יחשב זריעה והתולש בשבת פטור כדברי ר' יוחנן בירושלמי:

(ה) והר"ש פ"א דכלאים כתב הטומן לפת להשתמר בקרקע שכן דרכן. ובטומן אגודה מיירי כדתני ר"ח בירושלמי כדין אגודה של לפת ואגודה של צנון דהיינו שלא כדרך שתילתה דגלי אדעתי' שאינו רוצה בהשרשתם אם הי' מקצת עלין מגולין לענין שבת נקטי' דוקא בכי האי גוונא שאם אין לו מקצת עלין מגולין אין לו במה לאחוז אלא א"כ מזיז העפר בידים ולענין כלאים ושביעית נקטי' לרבותא דאע"ג דמיחזי כדרך שתילה במה שמקצת עליו מגולין אפ"ה אינו חושש כיון דאגודה טמן וגלי אדעתי' שאינו רוצה בהשרשתן ולשון אם משמע דלדווקא נקטי' ולא לרבותא והיינו משום שבת לא משום כלאים בכרם דלאו כזרועים הם ואפי' הוסיף מאתים [בכרם כן כתב הרא"ש] שרי ואע"ג דגבי עציץ נקוב בכרם תנן אם הוסיף מאתים אסור התם כדרך זריעה אבל הכא באגודה לאו דרך זריעה. ולא משום שביעית. דאם הי' מששית ונכנסת לשביעית והוציא ספיחים כדרך שעושין הבצלים בתלוש שמוציאין עלין אע"ג דספיחי שביעית אסורין הני מותרין. ולא משום מעשר. שאם היו משנה שני' ונכנסו לשלישית והוציאו ספיחים יהבינן מע"ש לפי שאינו רוצה בהשרשתן ושלא כדרך השרשים קיימי עכ"ל:

(ו) ולכאורה נראה דבהשרישו מיירי ואעפ"כ מותר מדקאמר משום דטמן אגודה ואע"ג דגבי עציץ נקוב בכרם תנן אם הוסיף מאתים אסור התם כדרך זריעה כו' מבואר שאם הי' כדרך זריעה אסור והא בפ' כ"ש זרוע מעיקרו בהשרשה. פירש"י אבל קודם השרשה כמאן דמנח בכדא וא"כ מה"ט לא יאסרו הגפנים אלא ודאי בהשרשה מיירי. והא דהוצרך הר"ש לפרש ולא משום כלאים לענין אם הוסיף מאתים ולא כפשטו שלא יאסר הלפת כולו בהשרשה דהא זרוע מעיקרא בהשרשה. י"ל דאיצטרך לר' אושעיא דמייתי הר"ש פ"ז דכלאים דלא נקרא זרוע מעיקרו אלא א"כ נזרעו שניהם באיסור:

(ז) אך א"א לומר כן מדכתב גבי ולא משום שביעית והוציאו הספיחים כדרך שעושין הבצלים בתלוש