אגלי טל נח

[יח] שיבשו בעודן באילן. חולין קכ"ז:

מימרא דר"ח בר אשי אמר שמואל תאנים שצמקו באיביהן [פי' רש"י שיבשו באילן] מטמאות טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת ח"ח [פירש רש"י אם לא יבשו עוקציהן] לימא מסייע ליה ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת אין מטמאין טו"א כו' עד שאר פירות מטמאי [פירש"י קתני רישא מיהת ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת טעמא דהני כי יבשו לאו אוכלין נינהו הא שאר פירות מטמאין באיביהן] היכי דמי אי דיבשו הן ועוקציהן פשיטא [פי' רש"י וה"ד הך מתני' דקתני דכרוב ודלעת הוא דלא מטמאי הא אחריני מטמאי אי דיבשו הן ועוקציהן דאף לענין שבת תלושין הן. פשיטא דמטמאו ל"ל למתנייהו לא איהו גופי' איצטריך לאשמעינן דעץ לא יטמא ולאו דיוקא דידי' אצטריך לאשמעינן דאחריני מטמאו דהא תלושין גמורין הן] אלא לאו בלא עוקציהן [פירש"י ומשום דיוקא דידי' איצטריך למתני' דאע"פ דלענין שבת מחוברין הן. לענין טומאה תלושין הן כדשמואל והיינו מסייע לי'] הרי מפורש דדוקא ביבשו הן ולא עוקציהן הוא דמחוברין חשיב לענין שבת אבל ביבשו הן ועוקציהן אף לענין שבת תלושין נינהו והתולש מהן פטור. וכן כתבו התוס' והרשב"א במכילתין ק"נ:

ע"ש. והרמב"ם פ"ח מה"ש ה"ד הביא הא דתאנים שצמקו באיביהן ולא חילק בין יבשו הן ולא עוקציהן בין יבשו הן ועוקציהן. ודעת המג"א שדעת הרמב"ם באמת דאפי' יבשו הן ועוקציהן התולש מהן חייב ובס' תו"ש השיג עליו דאין ראי' כלל מהרמב"ם עי"ש. ועיין בדברינו לקמן ס"ק נ"ה בהג"ה:

[יט] בד"א בפירות האילן אבל עשבים שיבשו וכו'. זה מבואר ברש"י עירובין כ':

דעשבים יבשים כתלושין דמי ) והמג"א סי' של"ו ס"ק י"ד כתב דבעשבים בשים כ"ע מודים. ויש לומר הטעם ע"פ מה דאמרינן בעירובין כ"ג. ביבלת יבשה התולשה אפי' בכלי פטור משום דאפרוכי מיפרכא ועשבים יבישים נמי מיפרכי כדאמרי' בפ"ק דסוכה ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח פוסלין בסוכה משום אויר כיון דכי יבשו מיפרכי אך לפי מה שנבאר אי"ה לקמן לחלק בין קוצר לגוזז אין ראי' מזה:

[כ] אם עוד לא נתיבשו השרשים. זה פשוט דבאין האילן יבש בשורשו הרי האילן חשוב מחובר לענין שבת כמו פירות שיבשו הן ולא עוקציהן והפירות הא לחים הן רק משום שהן באילן יבש באת לפוטרו כדעת הרמב"ם בס"ק שאחר זה הניחא באם האילן יבש עם השרשים שדינו כתלוש לענין שבת. אבל ביבש האילן בלא השרשים שנחשב האילן מחובר לענין שבת. אין שום מקום לחשוב הפירות תלושין הואיל ולחים הם. ובודאי לענין טומאה אף אם האילן יבש הוא ולא עוקצו הא חשוב לענין טומאה תלוש ממילא חשובים גם הפירות תלושין לרמב"ם אבל לענין שבת דביבש הוא ולא עוקצו הוי מחובר ממילא הפירות לחים שעליו חשובים מחוברים:

[כא] אבל אם נתיבשו גם שרשי האילן. נראה שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ב מה' טומאות אוכלין הלכה ה' דמבואר שם תאנים שצמקו באיביהן מטמאין טומאת אוכלים במקומם דחשובין כתלושין לענין טומאה [והתולש מהן בשבת חייב] ושם בהלכה ד' אם יבש האילן ובו פירות הרי הן כתלושין. והראב"ד חולק עליו דדוקא יבשו פירותיו. אבל יבש האילן ובו פירות לא מצאנו בשום מקום שיהיה כתלושין ועי"ש במ"ל וה"ה לגבי שבת ביבש האילן לגמרי באופן דחשוב האילן תלוש גם לענין שבת להרמב"ם חשובין גם הפירות כתלושין. ולהראב"ד חשובין הפירו' מחוברין וזה פשוט:

ונראה שהרמב"ם למד דין זה מסוגיא דעירובין ק':

דאיתא שם לענין הא דאין עולין באילן. תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש ותניא אידך בד"א באילן לח אבל באילן יבש מותר כו' לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים [פי' רש"י בימות החמה יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין. והא דתני אסור בימות הגשמים שאינו ניכר בין לח בין יבש ואיכא מראית עין] ומקשה בימות החמה הא נתרי פירי [פירש"י שנשארו משנה שעברה ואתו למישרי' בי' תלישה נהי דעלי' דיבש אטו עלי' דלת ל"ג דהוא גופה גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזור] הרי דאילן יבש ובו פירות חשובין כתלושין ) לגבי שבת. וכ"ש לגבי טומאה אם יבש לגמרי. וה"ה אפי' לא יבש לגמרי לגבי טומאה גרידא. והדבר מוכרח בגמ' כפירש"י דליכא איסורא דאורייתא בתלישת פירות מאילן דאלת"ה בפשיטות הו"ל לאקשויי דשייך ביה נמי הגזירה דשמא יעלה ויתלוש כמו בכל אילן לח. ועיין בתו"ש שהקשה זה לשיטת התוס' שבת ק"נ:

דמיירי הכא ביבשו הן ולא עוקציהן. ולהראב"ד צריך ומר דס"ל כשיטת התוס' ולא חשו לקושיא זו דקושיית הש"ס הא נתרי פירי הוא בעיניהם יותר חזקה משום דאיכא איסורא דאורייתא:

[כב] (א) ענף שבאילן שיש בו פירות ונפשח כו'. זה נלמד מדתנן בפ"ז דעוקצין מ"ח ומייתי לה בחולין קכ"ט:

יחור של תאינה שנפשח ומעורה בקליפה ר' יהודה מטהר וחכמים אומרים יכול לחיות טהור ואם לאו טמא ושם בגמ' מדמי לזה אבר המדולדל דלר' יהודה אבר המדולדל בבהמה אינה מטמאה טומאת אוכלין דכמחובר משוי לי' כמו יחור שנפשח דמטהר דחשוב לי' כמחובר ושם קכ"ז:

מייתי הש"ס ראי' לשמואל דאמר תאנים שצמקו באיביהן התולש מהן בשבת חייב מהא דאבר המדולדל אינו מטמא טומאת נבילות אף דמטמא טומאת אוכלין. כמו כן תאנים שצמקו באיביהן אף דמטמא טומאת אוכלין דכתלוש משוית לי' לגבי טומאת אוכלין מ"מ לגבי התולש מהן בשבת חשוב כמחובר וחייב ועי"ש בתוס' בד"ה מסייע לי'. וא"כ כ"ש דנילוף מיני' ליחור שנפשח ואינו יכול לחיות דמדמי לי' בש"ס לאבר המדולדל דהתולש ממנו בשבת דחייב חטאת:

(ב) ועוד דבתוס' קכ"ח:

בד"ה ר"י מטהר וז"ל והא דאמר לעיל תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין דלא כר' יהודה. אי נמי צמקו לא הוי אפי' כמעורה. ע"כ. וכיון דצמקו התולש מהן בשבת חייב חטאת כ"ש המעורה בקליפה אף שאינו יכול לחיות. ועוד דהא ר"י אפי' לענין ט"א חשיב לי' מחובר ולא נפליג מחלקותם לומר דלרבנן אפי' לענין שבת לא יחשב מחובר דלענין שבת מחשבינן יותר כמחובר וראי' תאנים שצמקו באיביהן וזה נראה פשוט וברור: