אגלי טל נה

לדוכתא. מהנוטע בספינה. והנה גם משנה זו מסייע לדעת האומרים דהמונח ע"ג יתידות חשוב מחובר. ופסק הש"ע ח"מ סי' ס"ז גבי פרוזבול נכון לדינא. וכן מוכח בש"ע סי' שי"ג דלא קי"ל בזה כהרמב"ם וכ"כ המג"א שם סק"ג:

[ז] נקב העציץ מן הצד. זהו דעת רש"י והעתקנו דבריו לעיל סק"ו אות טית. וכתב המ"ל פ"ב מה' בכורים שהתוס' חולקים ע"ז שהרי כתבו דהא דספינה דפרק קמא דגיטין מיירי בספינה, של חרס ובנקובה ואין המים באים בה שהעפר סותם את הנקב. ואי אמרת דנקב מן הצד מהני אין צריך לומר שהעפר סותם את הנקב. ועוד מסופק המ"ל שם אם הרשב"א סובר בזה כרש"י [רוצה לומר דאף שכתב בעצמו לעיל מינה שהרשב"א כתב דכי אמרינן דנקב מן הצד מהני היינו כשאינו למעלה ממה שטמון בעפר מגזע העציץ] די"ל שכתב כן לשיטת רש"י אבל הוא עצמו אפשר דס"ל דנקב מן הצד לא מהני. ועוד הביא ראי' מהתוספתא פ"ב דעוקצין שכתב עציץ נקוב שנתנו ע"ג יתידות כו' אינו מכשיר את הזרעים בד"א מלמטה אבל מן הצד הרי זה מכשיר את הזרעים ועי"ש. ואני מצאתי דברי הרשב"א הנ"ל שה בתשו' ח"ג סי' שמ"א דכתב זה מסברא דנפשיה דנקב מן הצד מהני. והביא ראי' מש"ס מכילתין צ"ה:

דמסיק הש"ס דאף ר"ש דסובר דנקוב דינו כשאינו נקוב מודה שאם ניקב למטה מרביעית. ומכלל דלרבנן אפי' ניקב למעלה מרביעית והיינו בדופני העציץ חשוב מחובר. וכמ"ש לעיל ס"ק ו' אות ט':

ומה שהביא ראי' שהתוס' חולקים על רש"י מהא דאצרכו לומר בהא דספינה דפ"ק דגיטין שהעפר סותם את הנקב. לדידי אין ראי' דהא ודאי שלא מהני נקב מן הצד. אלא כשהוא כנגד העפר אבל לא למעלה מהעפר דלא עדיף מאלו ניטל למעלה מהעפר לגמרי. רק נקב שכנגד העפר הוא דמהני ובספינה של חרס ונתמלא קרקעית הספינה עפר על כרחך משוקעת הספינה כל שכנגד העפר. והוצרכו התוס' לומר שהעפר סותם את הנקב:

וע"כ גם מה שהביא ראי' מהתוספתא אשר גם אני לכאורה נתקשיתי בזה ג"כ אין ראי' ולק"מ דהתוספתא מיירי בנקב מן הצד למעלה מהעפר. ותדע דתני סיפא אם יש על גבי הנקב עפר כל שהוא אינו מכשיר והיינו שהנקב כנגד העפר מהני כדפירש"י. סוף דבר דברי רש"י הם הלכה ברורה בלי שום חולק ומוכח כן בש"ס וכן משמע בתוספתא:

[ח] רק שמקצת גידולין של אותו העציץ יצאו חוץ לעציץ במשנה פ"ב דעוקצין. והעתקתי' לעיל סק"ו אות ו'. קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה ופירשו כל המפרשים [לבד הרמב"ם ז"ל] שנטעה בעציץ שאינו נקוב והוכשרה שם לקבל טומאה ונטמאת דכתלושה דמיא והגדילה ויצאה חוץ לעציץ ונחשבת כמחובר לפי שיונקת ושואבת מן הקרקע שחוץ לעציץ. ואף גם מה שבתוך העציץ יונק מהנוף שחוץ לעציץ:

וכתב במ"ל פ"ב מהל' בכורים דיש ללמוד משם לשאר דברים דחשוב כמחובר. ואין לומר דאין לדמות טומאות אוכלין לשאר דברים דאדרבא איפכא מצינו תאנים שצמקו באיביהן מטמאין טומאת אוכלין במקומם. [דחשיבי כתלוש לגבי טומאת אוכלין] והתולש מהם בשבת חייב חטאת דחשיבי כמחובר לגבי שבת] עכת"ד. והם דברי תימא שהרי התולש מעציץ נקוב בשבת לר"ש פטור. ואעפ"כ מודה לענין הכשר זרעים דחשוב כמחובר דהתורה רבתה בו טהרה יתירה דכתיב כל זרע זרוע אשר יזרע הרי דנחשב זריעה וחיבור לענין הכשר זרעים אף דלשאר דברים לא הוי מחובר. ולא תימא דר"ש לבד ס"ל הכי שהרי בירושלמי פ"ה דמעשרות גבי בצלים שהשרישו בעלי' טהרו מלטמא קאמר עלה בירושלמי דמ"מ הן בחזקתן למעשר ולשביעית וטהרת זרעים שאני דהתורה ריבתה בטהרת זרעים דכתיב כל זרע זרוע אשר יזרע. וכן קאמר שם ר' יוחנן דהתולש מהן בשבת פטור. ואם כן כ"כ נוכל לומר בנ"ד לענין הגדילה ויצאה כו' דדוקא לענין טהרת זרעים חשוב מחובר דהתורה ריבתה בטהרתן. ומה זה שכתב המ"ל דאין לחלק בין טומאת אוכלין לשאר דברים:

ומ"מ לדינא דברי המ"ל נכונים שהרי התוס' כתבו כן בפ"ב דגיטין כ"ב. דאיתא שם נקבו בא"י ונופו בחו"ל אביי אמר בתר נקבו אזלינן ובתוס' למ"ד בהעור והרוטב בדלעת הנטוע בעציץ שאינו נקוב ויצאה חוץ לעציץ הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו [הוא ר"ש בפ"ב דעוקצין והובא בש"ס פרק העור והרוטב] ה"ה אם עציץ מחו"ל ונופו בארץ דמהני יניקת הנוף לגבי נוף גופי' וחייב במעשר מ"מ לא חשיבא יניקת הנוף כיניקת השורש דהא לא מטהרת יניקת הנוף מה שבתוך העציץ והכא מחייב הנוף מחמת יניקת העיקר. והנה דפשיטא להתוס' לר"ש כי היכי דנוף טהור ה"ה דמחייב במעשר. כמו כן נוכל ללמוד לת"ק לענין תוך העציץ דחשוב מחובר גם לשאר דברים כמו שהוא טהור:

ודאתאן לדברי התוס' נבאר דבריהם דלכאורה תמוה דכ"ש דהי' להם להקשות לת"ק דס"ל דגם מה שבתוך העציץ טהור וע"ז לא היה מספיק תירוצם ועיין במהרש"א מה שפירש בדבריהם ודבריו רחוקים מפשט דברי התוס' ובמ"ל שם כתב על דברי התוס' אלו שנעלם ממנו כוונתם מראשם ועד סופם ודברי חדושי הלכות [הוא המהרש"א] לא נתקררה דעתו בהם:

והנ"ל בביאור דבריהם דהנה בצלים ששתלן טהורין מלטמא. ומ"מ לא נתחייבו במעשר מדינא. [רק לחומרא בעלמא היכא שיש גידולין משום דגידולין מבטלין לעיקר ואף זה הוא חומרא בעלמא והיכא דאין כאן גידולין אף לחומרא אינו מחויב והכי איתא בנדרים נ"ז. עי"ש] והיינו דטהורים משום דנעשו מחובר אבל לא נתחייב במעשר שלא גדל עכשיו וכבר הי' בצל קודם ששתלו. וה"נ י"ל בהגדיל ויצא חוץ לעציץ שאינו נקוב דלעולם עיקר גידולו מעציץ שאינו נקוב ופטור ממעשר. ומ"מ מאחר שגדל קצת מהקרקע עולם דרך אויר הרי נתחבר לקרקע ואף הגידולין שבתוך העציץ שא"נ נטהרו ע"י חיבור ויניקה קצת מקרקע כמו שנטהר הבצל שהי' כבר ולא גדל משם ומ"מ נטהר ע"י חיבור ה"נ אף שרוב יניקה הוא מהעציץ שאינו נקוב מ"מ ע"י יניקה קצת מקרקע נתחבר לקרקע ונטהר:

אך נראה דס"ל להתוס' דזה הוא מחלוקת ר"ש ורבנן. ולכ"ע מה שבתוך העציץ רוב יניקתו מהעפר שבתוך העציץ והוא יותר ממה שיונק מהנוף. וע"כ ס"ל לר"ש הטמא בטומאתו. ות"ק ס"ל דמכל מקום נטהר ע"י יניקה קצת שיונק מהנוף שמחובר לקרקע. וע"כ לת"ק אין ראי' שיהיה מחוייב במעשר. אך לר"ש דס"ל מה שבתוך העציץ טמא משום שרוב יניקתו מעפר שבתוך העציץ. מוכח דמה שחוץ לעציץ שטהור הוא משום שרוב יניקתו מקרקע עולם דרך אויר. דאל"כ גם מה שחוץ לעציץ יהיה טמא כמו מה שבתוך העציץ שטמא משום שרוב יניקתו מהעפר שבתוך העציץ:

ובודאי דיש לחלק בפשיטות דבעציץ נקוב דיש לו יניקה