אגלי טל מז

הרובדין. ולתוס' מכילתין אין איסור משום השוואת גומות במכבד כמו שאין איסור במרבץ. ובאינו מרוצף אסור משום עשיית גומא. אבל במרוצף אין המכבדות נכנסין בסדקין שבין הרובדין. ועוד דלתוס' מכילתין אין איסור משום בין הרובדין אלא בהדחה. והנה התוס' פסחים כתבו בשם ר"י ע"כ ספר התרומה שהי' תלמיד ר"י אוסר במרוצף משום גומות שבין הרובדין. ולדינא יש לומר הואיל דגם לתוס' פסחים אין איסור תורה במכבד משום השוואת גומות דאינו פסיק רישא גמור רק קרוב לפסיק רישא דע"כ לחכמים אינו רק שבות וכ"ש לדידן דקי"ל כר' שמעון דאינו רק שבות ובדרבנן נקטינן להקל כדעת התוס' מכילתין:

(לא) והרמב"ם שאסר במכבד משום חשש השוואת גומות. והריב"ש הקשה כיון שאינו רק שמא ולאו פסיק רישא הוא למה לא יהי' מותר לכתחילה. דהא קי"ל כר' שמעון עי"ש. וכפי הנראה הרמב"ם ס"ל כדעת התוס' פסחים דהוי קרוב לפסיק רישא ואסור מדרבנן. והרב מלאדי זצלה"ה בק"א סי' רע"ז סק"א כתב דהרמב"ם סובר ספק פסיק רישא אסור. והוי ספק שמא יש שם גומות ובאמת פסיק רישא הוא וע"כ הוי שמא. דשמא אין שם גומות. ומ"מ אסור כיון שאם יש שם גומות ודאי ישוה אותם ופסיק רישא הוא ע"כ אסור. ויפה אמר:

[כג] ויש אומרים דבשדה אסור מן התורה. כבר כתבנו בס"ק כ"ב אות ה' שכן נראה דעת הירושלמי. וכן הוא לפי טעם א' של הרמב"ן עי"ש:

[כד] עיין לקמן ס"ק כ"ו ובמה שכתבנו לעיל ס"ק כ"ב אות ל':

[כה] רמ"א של"ז:

[כו] אבל אם הי' כל בתי העיר הזאת מרוצף וכו'. ש"ס מכילתין שם אמימר שרא זילחא במחוזא [פירש"י זילחא לרבץ את הבית ורצפת אבנים היתה בכל העיר] אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לשוויי גומות הכא ליכא גומות. ובתוס' מכילתין כ"ט:

הקשו מהא דאיתא שם לענין איסור גזירת ספסל גזירה עליתא דשישא אטו עלי' דעלמא. ותירצו שם משום דשקונ' פירש דכולה מחוזא רצפה הי' ע"כ אין לגזור מחוזא אטו שאר עיירות. אבל בעיר אחת גזרינן עלי' זו אטו עלייה אחרת. וכן כתבו התוס' פסחים ס"ה. וז"ל אמימר שרא זילחא במחוזא אע"ג דגזרינן בבמה מדליקין עליתא דשישא אטו עליתא דעלמא. מחוזא היתה כולה רצפה באבנים לא גזרינן אטו עיר דעלמא. וריב"ש סי' שצ"ד הביא ראי' דלא גזרינן עיר זו אטו עיר אחרת. מחלת חוץ לארץ דבריש פרק כל הבשר. דקאמר הש"ס חלת חו"ל בארץ ישראל. יש לגזור שלא יעלה על השולחן דילמא אתי לאסוקי חלת א"י ואתי למיכל. אבל חלת חו"ל בחו"ל. ליכא למיגזר אטו חלה בא"י. הרי דלא גזרינן עיר זו אטו עיר אחרת:

וקשה לי דבריש פרק כל הצלמים במקומו של ר' מאיר הי' עובדין אותה פעם אחת בשנה. ר' מאיר דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום. רבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום. מ"מ מבואר דגזרינן עיר אחת אטו עיר אחרת. [ולא נחלקו אלא אם גוזרין רובא אטו מיעוטא ועיין בר"ן שם]. וצריך לומר דחילוק יש דדוקא בכיבוד דמחוזא אין גוזרין על מעשה בעיר זו אטו מעשה זו בעיר אחרת. וכן בחלת חו"ל אין גוזרין העלאה בחו"ל אטו העלאה בא"י. אבל הא דפרק כל הצלמים. המעשה הוא ההנאה מצורה זו. ושפיר גוזרין שלא יהנה מצורה זו שהיא מעיר שאין צורה זו נעבד שמא יהנה באותו מקום עצמו מצורה המובא מעיר שעובדין צורה זו הואיל שאין חילוק מקום ההנאה רק מקום הצורה שזו באה מעיר זו וזו באה מעיר זו אבל אין חילוק מקום במעשה שהוא ההנאה:

[כז] ואפי' הי' מיעוט בתי עיר זו וכו'. הריב"ש בסי' שצ"ד כתב וז"ל שלא התיר אמימר אלא בעיר שכולה או רובה רצופה ולא שייך לגזור רובה אטו מיעוטא. עי"ש. ואף שבתוס' כתבו כל העיר רצופה. אין סתירה לדברי הריב"ש דיש לומר רובה ככולה. ויש להביא ראיה מסוגיא דפרק כל הצלמים שהבאנו לעיל ס"ק כ"ו דלחכמים דלא חיישי למיעוטא אין גוזרין שאר עיירות אטו אותו מקום עי"ש בהר"ן. הרי שאין גוזרין רובא אטו מיעוטא. הגם דיש לחלק דדווקא בחילוק מקומות הוא שאין גוזרין רובא אטו מיעוטא אבל בחד מקום גזרינן. ליתא דאם הי' זה נקרא חילוק מקום לא הי' גוזרין כלל אטו עיר אחרת. כמו זילחא במחוזא. וע"כ משום דאין חילוק מקום במעשה כמו שכתבנו בס"ק כ"ו עי"ש וא"כ שוב דומה לעיר אחת. מ"מ יש לחלק קצת. אך נראה להביא ראי' דלא גזרינן רובא אטו מיעוטא מש"ס ר"ה כ"א. מכריז ר' יוחנן כל היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי. והנה חג השבועות שעושין שני ימים אף שאז ידעו בכל המקומות קביעות ניסן כתב הריטב"א ר"ה וח"ס חלק או"ח סי' קמ"ה שגזרו שבועות אטו שאר מועדות כמו שגזרו ניסן אטו תשרי. וקשה דא"כ יעשו אפי' בארץ ישראל את כל המועדות שני ימים גזירה אטו ר"ה שעושין שני ימים אפי' בא"י משום שלא היו בקיאים בקביעת החודש רק בבית הוועד. וצ"ל רובא אטו מיעוטא לא גזרינן:

ויש לדחות ראיה זו דבשלמא היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי. אם יורגלו בפסח לעשות יום אחד עפ"י השלוחים. דהיינו שיורגלו לעשות את יום ראשון לבד. כי כמו תשרי שלא מצינו אלול מעובר. כמו כן ניסן לא מצינו אדר מעובר [כמ"ש בתמים דעים סי' ק"ב דרוב שנים אין אדר ואלול מעוברים. ובש"ס ר"ה כ' ריש עמוד א' איכא מ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אפי' לא יבואו עדים. ובאלול פשיטא להש"ס שאם לא יבואו עדים מעברינן לי' ועיין בתוס' שם י"ט:

ד"ה ואל. אך אותו מ"ד אתותב ועכ"פ הוא כמו אלול] וכיון שיורגלו לעולם לעשות חג הפסח ביום הראשון עפ"י השלוחים שקדשוהו בזמנו. יאמרו בתשרי בודאי אם הי' השלוחים מגיעים לכאן היו ג"כ אומרים שקידשו החודש בזמנו ולמה נעשה שני ימים. וכן שבועות אם יורגלו לעשות יום הראשון עפ"י ידיעתם. גם בפסח יאמרו למה נעשה שני ימים. שהרי בוודאי אח"כ יתוודע שנתקדש החודש בזמנו ונעשה שבועות יום אחד כפי הרגילם. גם חג הפסח נעשה רק ביום הראשון. תדע שכך הפירוש שאם תאמר שהשלוחים פעמים אומרים שהוקבע החודש בזמנו ופעמים אומרים שנתעבר. מה גזירה יש ניסן אטו תשרי שיעשו בתשרי ג"כ יום אחד. הא לא ידעו מה יעשו אם יום ראשון או יום שני. וע"כ יעשו שניהם. אלא וודאי משום