אגלי טל מו

גבי ריבוץ והאידנא דקי"ל כר' שמעון שרי לרבץ לכתחילה. ואין נראה לר"י דהא מזיז עפר ממקומו אסרינן בכירה ובביצה. ועוד דבפרק כל הכלים וכו' משמע דפשיטא דהוי מלאכתו לאיסור. ואע"ג דריבוץ שרי לכתחילה לר' שמעון בכיבוד אסור דמשוה ביה גומות יותר מריבוץ עכ"ל. הנה הוסיפו תוס' פסחים טעם השוואת גומות מה שלא כתבו תוס' מכילתין. וגם לשון התוס' פסחים מוקשה מאוד שתחילה כתבו טעם לאיסור כיבוד מפני שמזיז עפר. וכשבאו לסוגיא דפרק כל הכלים כתבו טעם השוואת גומות. ולמה זה ומהרש"א שם כתב בהא דכיבוד איכא השוואת גומות יותר. כתב ז"ל היינו מזיז עפר ממקומו. והם דברים תמוהין דמה ענין מזיז עפר שהוא משום מוקצה או עשיית גומא [ובהא דביצה אי אפשר לפרש משום מוקצה דשם מיירי באיכא דקר נעוץ מבעוד יום דמוכן מערב יום טוב רק עשיית גומא] להשואת גומות. וכן כתב בקרבן נתנאל ס"פ המצניע בפשטות דאיסור כיבוד מפני שמזיז עפר הוא חופר גומא:

(כה) עוד יש שינוי בין תוס' מכילתין לתוס' פסחים בהא דאמימר שרא זילחא במחוזא מפני שהיה רצפת אבנים והקשו בתוס' פסחים מהא דפסחים שם מדיחין העזרה שלא ברצון חכמים מאן חכמים ר' אליעזר דאמר המכבד חייב [פירש"י מכבד הוי דומיא דהדחה] דאי רבנן הא אמרי שבות הוא ואין שבות במקדש. והיכי מתוקמא מתניתין כר' אליעזר הא בעזרה היה רצפת אבנים. ואומר ר"י דבעזרה היה גומות בין רובד לרובד [ואין הפירוש דבעלמא ליכא גומות בין רובדין דמפורש בספר התרומה תלמיד הר"י דלדידן אסור כיבוד משום בין הרובדין. אך מה שכתבו. דבעזרה הי'. היינו דלא תימא דבעשיית רצפת העזרה בודאי היה שם אומנים גדולים ועשו באומנות גדולה שלא יהיה שום ריוח בין הרובדין כמו שנראה בחוש בחצרות השרים שכל הרצפה כאילו היא מחתיכה אחת. וזה חידש הר"י שבעזרה ג"כ היה ריוח בין הרובדין. וכיבוד וכן הדחה שדומה לכיבוד אסור משום בין הרובדין רק ריבוץ אין לאסור משום בין הרובדין כמ"ש בספר התרומה ובב"י] ובתוס' מכילתין כתבו וז"ל ויש לומר דבהדחה איכא אשוויי גומות טפי שהיו מתמלאות הגומות שבין רובד לרובד. משמע דווקא בהדחה אסור משום בין הרובדין ולא בכיבוד. וספר התרומה שאסר כיבוד משים בין הרובדין משום שהיה תלמיד ר"י שכתבו תוס' פסחים משמו ולא חילק בין הדחה לכיבוד:

(כו) ולאחר העיון בזה נראה, שכל השנוים נצמחו מחמת תירוץ קושיא הנ"ל בפתח דברינו שבתוס' מכילתין תירצו דר' אליעזר חשיב לי' פסיק רישא ובתוס' פסחים תירצו משום דר' אליעזר חשיב לי' מתכוין להשואת גומות. ויתפרש גם כן הקושי שיש בדברי התוס' פסחים בעצמם:

(כז) ונאמר דלפי תירוץ תוס' מכילתין דר' אליעזר ס"ל דהוי פסיק רישא. ולדידן דס"ל כר' שמעון דדבר שאין מתכוין מותר. מותר לכתחילה משום דס"ל כחכמים דלא הוי פסיק רישא. לפי"ז אי אפשר לומר דמכבד אסור גם לדידן משום השואת גומות. שאם נאמר דבמכבד אסור משום דהוי פסיק רישא כדעת רש"י פרק כל הכלים. א"כ מנלן דרבנן פליגי על ר' אליעזר במרבץ במה דס"ל לר' אליעזר דמרבץ הוי פסיק רישא. אימא גם רבנן ס"ל דמרבץ הוי פסיק רישא ומ"מ פטרו רבנן כמו שפוטרים במכבד אף דמודים שהוא פסיק רישא. ואם נאמר דמכבד נמי לא הוי פסיק רישא אלא שיש בהם השואת גומות יותר מבמרבץ והוי קרוב לפסיק רישא והוי שבות. וכן מורה לשון התוס' פסחים. אכתי קשה מנ"ל להפליג מחלוקתם של ר' אליעזר ורבנן במרבץ דר' אליעזר הא סובר דהוי פסיק רישא ונאמר שחכמים ס"ל דלא הוי פסיק רישא כלל. מנ"ל להפליג מחלוקתם במרבץ יותר מבמכבד אימא שגם במרבץ הוא קרוב לפסיק רישא וגם לדידן יאסור לכתחילה. ע"כ לא כתבו תוס' מכילתין טעם השואת גומות במכבד כלל. רק משום מזיז עפר ממקומו היינו עשיית גומות. אך שקשה על זה דא"כ מה הקשה הש"ס בפרק כל הכלים על ר' אלעזר אילימא מחמה לצל בהא לימא ר' אלעזר דשרי אימא דמיירי כגון דמרוצף כמו מחוזא ורב אסר משום השוואת גומות בין הרובדין דהא רב כר' יהודה ס"ל דדבר שאין מתכוין אסור. ומזיז עפר ממקומו ליכא במרוצף שאין המכבדות נכנסין בסדק שבין הרובדין להזיז עפר משם. ומשום השוואת גומות אין איסור לר' אלעזר דכר' שמעון ס"ל דדבר שאין מתכוין מותר. ע"כ הוכרחו התוס' לומר דווקא בהדחה יש איסור משום בין הרובדין. ולא במכבד. וא"כ אי מיירי במרוצף מה טעמא דרב דאסר. זה הוא שיטת תוס' מכילתין:

(כח) אך לפמ"ש תוס' פסחים לתרץ הקושיא על ר' אליעזר דמחייב חטאת הא לא הוי מלאכת מחשבת. ותירצו התוס' פסחים דס"ל לר' אליעזר סתם מכבד ומרבץ להשוות גומות מתכוין. שפיר יכולין לומר טעם איסור משום שיש במכבד השוואת גומות טפי. נראה מלשונם דלא הוי פסיק רישא ממש. דאל"כ למה לחכמים אינו אלא שבות. אך דהוי קרוב לפסיק רישא וכ"כ בתיו"ט פ"ב דביצה משנה ז' שזה כוונת התוס' פסחים משום שקרוב ביותר להשוואת גומות לפיכך החמירו חכמים וגזרו עי"ש. ושפיר אנו אומרים זה מסברא דבמכבד יש השוואת גומות טפי מבמרבץ. ואין מחלוקת על זה מר' אליעזר. שגם ר' אליעזר ס"ל הכי. ומרבץ לא הוי פסיק רישא כלל. אך דמחייב משום דמכוין. וחכמים פליגי וס"ל דלא מכוין. ושוב לדידן דקי"ל כהחכמים דלא חשוב מכוין וס"ל כר' שמעון דדבר שאין מתכוין מותר. ע"כ מותר מרבץ לכתחילה. אבל במכבד דיש השוואת גומות טפי אסור. וע"כ אין צריכין לחלק לענין בין הרובדין בין הדחה למכבד. לומר דדווקא בהדחה שמתמלאות הגומות שבין הרובדין משום הא דפרק כל הכלים דלפום סברא דהשתא דבמכבד אסור גם לדידן משום השוואת גומות אין קושיא כלל בהא דפרק כל הכלים דלוקמי במרוצף ואסור לרב משום גומות שבין הרובדין. דגם לדידן יאסר מה"ט. ע"כ תירצו על הקושיא דעזרה רצפה של אבנים היתה. שהי' גומות בין הרובדין. ולא כתבו כלל משום דבהדחה מתמלאות הגומות דאין צריכין כלל לחילוק זה:

(כט) ועתה נבאר דברי התוס' פסחים שכתבו בהא דבה"ג מתיר כיבוד ואין נראה לר"י דהא מזיז עפר ממקומו אסור בפרק כירה ובביצה והיינו עשיית גומא. וכשבאו לפרק כל הכלים כתבו איסור השוואת גומות דבמכבד יש השוואת גומות יותר מבמרבץ. היינו דמשום מזיז עפר השיגו על בה"ג. דמשום שיש במכבד השוואת גומות טפי אין להם ראי' להשיג משום זה על בה"ג. רק השיגו משום מזיז עפר ממקומו דמפורש האיסור בפרק כירה ובביצה. אך בהא דפרק כל הכלים לא הונח להם בטעם זה לבד. דא"כ מה הקשה הש"ס על ר' אלעזר. אימא דמיירי במרוצף כמו מחוזא. דבזה ליכא איסור משום מזיז עפר ממקומו מבין הרובדין שאין המכבדות נכנסין בסדקין שבין הרובדין להזיז עפר משם. ורב אוסר משום השוואת גומות שבין הרובדין שהעפר שמזיזין הרצפה מוליך לבין הרובדין ומשוה שם גומות. ע"כ הוצרכו לומר שגם לדידן דס"ל כר' שמעון בדבר שאין מתכוין נמי אסור משום השוואת גומות. כל זה ברור ונכון בכוונת תוס' מכילתין ותוס' פסחים:

(ל) ולענין הלכה במכבד בעיר שכולו מרוצף כמו מחוזא ) תלוי במחלוקת תוס' מכילתין עם תוס' פסחים. לתוס' פסחים אסור משום השוואת גומות בין