אגלי טל מד

התלוש ונמצא שהיה מחובר ותלשו בהגבהה ע"ש היטב. והנה מבואר דאפי' נתכוין להגביה לבד צריך קרא דבה פרט למתעסק. ולא מפטר משום מלאכת מחשבת דלא נתכוין לתלישה כלל. מאחר שלפי האמת שהיה מחובר היה צריך לתלישה שבלא התלישה לא היה יכול להגביה. וכיון שנעשתה בקשתו אף שלא היה מחשבתו לתלישה כלל הוי מלאכת מחשבת. ולא מפטר אלא משום מתעסק. דלענין שלא יחשב מתעסק בעינן מחשבתו בפועל ועיין היטב:

(יג) והנה הדבר ברור דלענין דבר שאין מתכוין לא חשוב מתכוין אלא א"כ היה מחשבתו וכוונתו בפועל דדבר שאין מתכוין ומתעסק בני בקתא חדא נינהו. והרי הרמב"ן כתב דדבר שאין מתכוין באכילה אסור דמתעסק בחלבים חייב שכן נהנה ):

(יד) והנה הריב"ש סי' שצ"ד תמה על הרמב"ם שאסר הכיבוד שמא ישוה גומות. ומדכתב שמא מכלל דלאו פסיק רישא חשיב לי'. וא"כ יהי' מותר משום דבר שאינו מתכוין כמו ריבוץ. ותירץ הריב"ש וז"ל ונראה שהיתה כוונת הרב ז"ל לומר שהמכבד מתכוין ליפות קרקע הבית ולתקנו והכוונה שיש לו בכיבוד הבית ליפותו ולתקנו חשובה כוונה לענין השוואת גומות. אבל בריבוץ אינו מתכוין ליפות הקרקע כי אם ללחלח האויר או שלא יעלה האבק ולזה אף שאפשר שישוה גומות מותר שהרי אינו מתכוין לכך אבל הכיבוד אסור דהרי הוא כמתכוין אלא מפני שאינו מתכוין גמור אינו כי אם שבות עכ"ל:

(טו) ולפענ"ד לפי מה שכתבתי לעיל אין דברי הריב"ש ברורין. שטעמו של הריב"ש לא יספיק אלא לענין שיחשב מלאכת מחשבת. דכיון דבנעשתה בקשתו מועיל שיחשב מלאכת מחשבת. ה"נ כיון שמבוקשו הי' ליפות הקרקע ולתקנו. מה לי תיקון דכיבוד מה לי תיקון דהשוואת גומות. ואף תיקון השוואת גומות ממילא מבוקשו. אף שבפועל לא היה מחשבתו להשוואת גומות כלל. כמו בנתכוין להגביה את התלוש. אף שלא הי' מתכוין לתלישה. מ"מ כיון שהי' צריך לתלישה מחמת מחשבתו להגבהה מלאכת מחשבת הוא. ה"נ בזה שמחשבתו לכבד מברר שצריך להשוואת גומות הוי מלאכת מחשבת. אבל זה לא יספיק לעשותו מתכוין. כיון שמ"מ לא היה מחשבתו בפועל להשוואת גומות. וכיון דהוי דבר שאין מתכוין. מה בכך שמלאכת מחשבת הוא הלוא אפי' בשאר איסורין מתיר ר' שמעון כגון מוכרי כסות [וכוונת הרמב"ם יתבאר עוד במאמר אחר]:

(טז) מעתה יש ליישב קושיית התוס' ונאמר דר' אליעזר מחייב חטאת משום דמחשבתו ליפות הבית ולתקנו יספיק לעשותו מלאכת מחשבת במה שמשוה הגומות [ואף דהריב"ש אמר דמ"מ כיון שאין מחשבתו על השוואת גומות ממש לא הוי אלא שבות. ר' אליעזר מחייב משום זה חטאת] וחכמים סוברים כיון שאין מחשבתו אל השוואת גומות לא הוי אלא שבות. וכל זה למה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור. אבל למה דקי"ל כר' שמעין דדבר שאין מתכוין מותר שוב מותר לכתחילה. כיון דלענין לעשותו מתכוין צריך כוונה בפועל וזה לא הי' מחשבתו בפועל להשוואת גומות. ור' אליעזר דס"ל דבר שאין מתכוין אסור. אף דבעלמא בשבת פטור דלא הוי מלאכת מחשבת. הכא מהני כוונתו לתיקון הבית להשוואת גומות להחשב מחשבת כיון דלענין מחשבת לא בעי כוונה בפועל. ואף דהריב"ש אמר שזה רק במכבד אבל מרבץ אינו מתכוין לתיקון הקרקע כלל רק ללחלח האויר או שלא יעלה אבק. הא לא תברא. והרי הרמב"ן והר"ן בחידושיהם ותוס' סנהדרין ס"ל דטעם ר"א דמחייב חטאת במכבד ומרבץ דזה עצמו חשוב בנין לדידי' כמו גודלת ופוקסת. הנה דאף מרבץ חשוב תיקון הקרקע. ואף דתוס' מכילתין ותוס' פסחים לא ס"ל הכי אלא דר' אליעזר מחייב משום השוואת גומות. היינו דס"ל דאין בנין במרבץ כמו שאין בנין במכבד. אבל מ"מ תיקון הקרקע יש במרבץ כמו במכבד. וסברת הריב"ש שייך גם במרבץ ואתי שפיר:

(יז) ובמה שכתבתי נתישב לי תשובת הרי"ף שהביא הרמב"ן במלחמות פרק כל הכלים וזה נוסח השאלה והתשובה. זו שאמרו ביו"ט. אף הוא אמר שלשה דברים להקל מכבדין בין המטות. אם כיבוד זה הוא שמכבדין את הבית במכבד והלכה כדברי חכמים שאוסרין אם כן קשיא מה הוא שנפסק בה' שבת בענין מכבדות של תמרה שמותר לכבד בהן דקי"ל הלכה כר' שמעון. ואם ביו"ט אסור בשבת לא כל שכן. תשובה זו המשנה שנאמר בה וחכמים אוסרים איכא למימר כאן חכמים ר' יהודה הוא דכבר אידחי מימרי' דר' יהודה כדאיתמר והשתא דסבירא לן כר' שמעון כולה שריאן ודבר שאין מתכוין מותר עכ"ל. וקשה לי שהרי לא התיר ר"ג אלא ביו"ט וחכמים אוסרים גם ביו"ט. ואיך ניקל אנחנו גם בשבת. ולשון תשובת הרי"ף משמע דרק חכמים ס"ל כר' יהודה אבל ר"ג כר' שמעון ס"ל. ומ"מ לא התיר בשבת. וא"כ אף לדידן דס"ל כר' שמעון. מ"מ בשבת יאסור:

(יח) אך לפמ"ש יש לומר דר"ג ס"ל בהא כר' אליעזר שכוונתו ליפות הבית ולתקנו מהני להשוואת גומות לעשותו מחשבת לגמרי אף לחיוב חטאת. אך דר"ג ס"ל כר"ש דדשא"מ מותר. ולענין לעשותו מתכוין הא לא מהני מחשבתו לתיקון כיון שלא הי' מחשבתו בפועל להשוואת גומות. מ"מ אסור בשבת ע"פ דברי הש"ס סנהדרין פ"ד:

פ"ה. דר"ש לא שרי דבר שא"מ אלא בשגגת לאו לא בשגגת חנק וסקילה. והא דשרי מחט של יד ליטול בו את הקוץ משום דמלשאצל"ג פטור. ובתוס' שם דהא דהלכה כר"ש בגרירה משום דהוי כלאחר יד. ועוד דכל דבר שאין מתכוין בשבת אף לר' יהודה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת עי"ש וע"כ כיון דס"ל לר"ג כר' אליעזר בהא דכוונתו ליפות הבית מהני לעשותו מחשבת אף לחיוב שוב הוי איסור סקילה ולא שרי דשא"מ. רק ביו"ט התיר דהוי איסור לאו ומותר משום דר' שמעון. וחכמים שאוסרין משום שבות ס"ל מהיפוך להיפוך מר"ג. דמחשבתו ליפוי הבית לא מהני להשוואת גומות לחיוב חטאת רק לשבות וס"ל כר' יהודה דדבר שאין מתכוין אסור. ולדידן ס"ל כחכמים במה שסוברין דלא מהני מחשבתו ליפוי הבית לחיוב רק לאיסור [ובהא קי"ל כר' שמעון דדבר שאין מתכוין מותר] וא"כ לא הוי איסור סקילה ושוב מותר משום דשא"מ אף בשבת:

(יט) האומנם כי התוס' בסוף דבריהם הקשו משמואל דבפ' כירה במיחם שפינהו דמתיר שמואל אפי' שיעור לצרף משום דס"ל כר' שמעון בדבר שאין מתכוין אף דבמלאכה שאינה צריכה לגופה ס"ל כר' יהודה דמחייב וא"כ הוי שגגת סקילה. וע"כ פירשו פירוש אחר בגמרא דבשגגת סקילה חיישינן שמא כשמתחיל להסיר יתהפך דלא סגי אי לא הוי פסיק רישא עי"ש אבל בעלמא שרינן דבר שאין מתכוין אפי' באיסור מיתה וז"ל הרא"ש בכורות ל"ג:

דקי"ל דש"מ מותר ואפי' בשבת דאיכא איסור סקילה. אך קושייתם אינה מובנת דמה בכך דשמואל מחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה מ"מ הג"ה ויש לבאר ראיה זו יותר דהנה ראיית הרמב"ן ממתעסק דחלבים סבור רוק הוא ובלעו שלא נתכוין לאכילה [דרוק לאו בר אכילה הוא אלא בליעה כדכתיב עד בלעי רוקי] ואם איתא דלענין דבר שאין מתכוין דינו כמו לענין מלאכת מחשבת הא משכחת לה מתעסק אף שמתכוין כגון דידע תחילה שחלב הי' וביקש לאוכלו ואח"כ שכח וסבור רוק הוא ובלעו דהוי מתעסק ולא דבר שאין מתכוין כיון שלפי האמת היה חלב וצריך לאוכלו. אלא ודאי דין אין מתכוין כדין מתעסק וכשם שחשוב מתעסק בכה"ג כך חשוב אינו מתכוין. ע"כ הג"ה: