אגלי טל לט

שביתה היא רק משום לתא דידי' שעושה מלאכה ע"י בהמה. א"כ מה משני הש"ס שם מניח עלי' כשהיא מהלכת ועושה הוא העקירה. וכן למסקנא שם כשהיא עומדת נוטלה הימנה. וכשהיא מהלכת מניח עלי'. למה לא יצטרף המעשה שעושה ע"י הבהמה למעשה דידי' שיהי' עכ"פ איסור כאילו עשה הכל ע"י הבהמה עכ"פ. ובכל מקום החמור והקל מצטרפין לאסור כמו הקל. אלא ודאי איסור מחמר הוא משום לתא דבהמה וכיון שאין הבהמה עושה כל המלאכה וכן הוא בעצמו אינו עושה כל המלאכה אין כאן איסור דהוה שנים שעשאו:

(יד) ובאמת הרמב"ם כתב בהא דנותנו עלי' כשהיא מהלכת ובלבד שלא ינהיגה בקול. אך לא נתבררו דבריו. דאף שלא בקול מ"מ מחמר הוא כמו שמקשה הש"ס והלוא מחמר. הנה דבמחמר עסקינן וע"ז משני נותנו עלי' כשהיא מהלכת:

(טו) מיהו מירושלמי פ"ח הובא בדברינו לעיל ס"ק י"ב דמשני בקורא לה והיא באה משום דלדעתה מהלכת. ותמוה דא"כ במשיכה למה יועיל קורא לה והיא באה. ותירצנו שם משום דבשבת מוכח להתיר ממה שדרשו מלמען ינוח שיהי' מותר להעמיד בהמתו על המחובר. והיתכן שיהי' מותר איסור מחמר דידי' משום נייחא דבהמתו. אלא ודאי משום שאוכלת מן המחובר להנאתה אין זה מחמר. וזה לדעת הפוסקים שהאיסור הוא משום לתא דידי'. אבל אם נימא שהאיסור הוא משום לתא דבהמה שמוציא הבהמה משביתתה. ממילא כיון דזה נייחא לבהמה שתהא אוכלת. אינו מוציאה ממנוחתה במה שמעמידה על המחובר ואין ראי' דכשעושה לדעתה אינו מחמר. א"כ משמע מהירושלמי לאסור מחמר אפי' בשלשה בהמות וכל אחת אינה אלא מסייע:

[יד] אסור לפנות בשדה ניר וכו'. ש"ס מכילתין פ"א:

[טו] וכן המפנה את האוצר וכו'. מכילתין קכ"ו:

במשנה מפנין אפי' ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני אורחין ומפני ביטול בית המדרש אבל לא את האוצר. ובגמ' שם קכ"ז:

ומאי אבל לא את האוצר שלא יגמור כולו דילמא אתי לאשוויי גומות. ובעל המאור פרק כל הכלים חולק על הרי"ף שהתיר לכבד בשבת משום דבר שאינו מתכוין מותר. והוא כתב דמכבד פסיק רישא הוא. והביא ראי' מהא דשמעתין. ונראה שהוא מפרש דבפנוי הקופות משוה גומות כמו בכיבוד. ולכאורה תמוה שהרי האיסור לדעתו במכבד משום פסיק רישא. והכא מפורש בגמ' דילמא אתי לאשוויי גומות. הרי מפורש שספק הוא. אך בעה"מ שם העתיק הא דשמעתין משום דאתי לאשויי גומות. ומפרש לה שודאי ישוה גומות. אך לפי גירסתינו דילמא אתי וכו' אין מקום לפירושו של בעה"מ וראייתו. מיהו יש לומר כמו שכתב הרב בק"א במכבד והק"נ סו תולין במצדד כובא דספק אם יש גומות והוי פסיק רישא. ה"נ יש לומר כאן:

[יז] בשדה חייב משום חורש וכו' ש"ס מכילתין ע"ג:

אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש. אמר רבא היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה משום חורש. ולכאורה מקום שאינו לא בית ולא שדה אין בו חיוב כלל. וא"כ בכל הני דגזרינן דילמא אתי לאשוויי גומות יהי' הדין דבמקום שאינו לא בית ולא שדה יהי' מותר ולא מצינו זה ובפשטות משמע דבכ"מ אסור:

ע"כ נראה דהא ודאי בית לאו דווקא בית ממש. רק מקום המוכן לדירה בית חצר ומבוי. וכן הוא במג"א סי' רמ"ג ברחוב העיר דחייב בו משום בונה שמתקן הרחוב. ושדה נקרא כל מקום שראוי לזריעה ואינו עומד לדירה ולהילוך בני אדם דבעומד לדירה וכו' אינו חייב משום חורש שאם יזרע בו ביטל דירתו דזרעים מבטלין דירה. וע"כ לא חשוב מתקן במה שמכין המקום לזריעה שאם יזרע בו יקלקלנו ממה שעומד עכשיו. דעכשיו עומד לדירה ובזריעה יבטל הדירה. ולפי"ז לא ימלט שום מקום מהיות אחת משתי אלה בית או שדה. שאם עומד לדירה ולהילוך בני אדם יחשב בית ויתחייב עליו משום בונה ואם אינו מוכן לדירה הרי חייב עליו משום חורש לבד ממתונתא המוזכר בפרק אלו עוברין שאינו ראוי לזריעה בזה פטור משום חורש אף שאיננו מוכן לדירה. ולפנינו ס"ק כ"ב הבאנו דברי הרמב"ן דהא דבבית חייב משום בונה דווקא במהדק יפה כדי שתהא מלאכתו מתקיימת:

[יז] ויראה לי שאם הגבשושית שבבית לא הי' מחובר וכו'. נראה דווקא שהגבשושית מחובר בקרקע. אבל כשאינו מחובר אין בזה משום בנין וחרישה. ואין זה אלא כמסלק מפה מע"ג קרקע הבית והשדה המתוקנים כבר. ודווקא שמחובר בקרקע דהשתא אין תחת הגבשושית פני קרקע הבית והשדה כלל ובעקירת הגבשושית עושה פני קרקע הבית והשדה. אבל כשאינו מחובר אין בזה חיוב דאורייתא כלל:

וכן משמע בתוס' מ"ק י"ג. בד"ה נטייבה וז"ל פי' בקונט' אבל נטלו קוצים אין זו עבודת קרקע ובגיטין פירש בקונט' דבקווצה מלאכה מדרבנן. וצ"ל דאיירי בקוצים תלושים דמחוברים כל דהוא הוי דאורייתא דאמרינן בשבת התולש עולשין אם ליפות הקרקע כל שהוא עי"ש ומ"מ אין בנטילת קוצים משום חורש אף שהוא צורך השדה בודאי. לא חשוב תיקון בגוף השדה. ה"נ בנידון דידן:

וכן משמע מפירש"י דבמחובר איירי שפי' משום חורש דמרפי ארעא. ואי בגבשושית שאינה מחוברת מה ריפוי ארעא יש בנטילת הגבשושית אלא ודאי שמחובר היטב וצריך מרא וחצינא לסלקה. וע"כ מרפי ארעא כהא דב"ב י"ז:

כל מרא ומרא דקמחיית מרפית לארעאי וכיון דבמחובר איירי גבי חורש. גם גבי בונה דוקא במחובר. ואין ללמוד תלוש ממחובר:

וראיתי להמג"א סי' רמ"ד סק"ח וז"ל פה בעירנו נוהגין היתר לשכור עכו"ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו"ם עושים המלאכה בשבת ואע"ג דמלאכה דאורייתא כדאמרינן שבת ע"ג:

היתה לו גבשושית [בבית] ונטלה חייב משום בונה דמתקן הרחוב. ולפמ"ש אין בזה משום בנין כיון שאין הזבל מחובר בהרחוב. ואף את"ל דהא