אגלי טל רעט

הסכמת הפוסקים דאף חכמים מתירין דלא שייך בזה שלא תחלוק כיון דמין אחר הוא ומדמין לאדם חשוב שאין רגיל להטות או שרגא דנפטא שאין אוסרין מין אחד אטו מין אחר (דלא כבעה"מ]:

וקשה לי דבריש ביצה אסרינן ביצה שנולדה ביו"ט משום פירות הנושרין ואף דפירות הנושרין נאסרו משום שמא יעלה ויתלוש ובביצה לא שייך לגזור משום זה מ"מ הוא בכלל הגזירה הרי שאוסרין מין אחד בשביל מין אחר. ואפי' לבעל המאור הא במראה הקבוע בכותל ר' מאיר מתיר וגבי ביצה אין שום מחלוקת:

והנראה לי בזה דחלוק יש בין גזירת פירות הנושרין ובין גזירת ראיה במראה או קריאה לאור הנר. דגזירת פירות הנושרין הנה לאחר שנשרו לא אתי בגופייהו לידי איסור תורה רק שאם לא היה הגזירה היה יכולין לבוא לתלוש. אבל עצם האיסור אי אפשר שיהיה כדי שלא יבוא באמצעות דבר זה לידי איסור תורה דלאחר שנשרו תו לא אתי ליד איסור. אבל גזירה דלא יקרא לאור הנר הוא שיזהר שלא יבוא באמצעות הקריאה לידי חיוב חטאת. וכן אין רואין במראה שיזהר שלא יבוא באמצעות הראי' במראה לידי השרת נימין המדולדלין. ועל כן במראה וקריאה לא שייך לאסור כלל מין דלא אתי ביה לידי איסורא כיון שהגזירה הוא שיזהר שלא יבוא לידי איסור ובמין זה לא יבוא לעולם לידי איסור. אבל בפירות הנושרין דאיסורא גרידא על הפירות שפיר אף ביצה בכלל הגזירה ואין להקשו' דכיון שאסרו במראה הקבוע בכותל דלא אתי בי' לידי איסורא שוב דומה לפירות הנושרין דאיסורא גרידא הוא ולתסר אפי' במראה של זכוכית. וכן בקריאה לאור הנר כיון שאסרו אפי' גבוה שתי קומו' שוב אסורא גרידא הוא ודומה לפירות הנושרין ולתסר גם אדם חשוב ושרגא דנפטא. יש לומר דגם בגבוה שתי קומות שייך קצת הגזירה שמא יוריד הנר ויטה וכן במראה הקבוע בכותל שמא יעקרוה מקביעתה וישיר בה נימין המדולדלין אך שהם דברים רחוקים ולא הוי גזרינן אמטייהו ורק משום שלא תחלוק באיסור שבת גזרו אף בהו. מ"מ כל הגזירה היא שיזהר האדם שלא יבא באמצעות אלו דברים לידי חיוב חטאת ולא דמי לפירות הנושרין כנ"ל:

ת ו ש ל ב " ע השמטה שייכת למלאכת דש ס"ק ט"ו אחר אות י"ח ובני מהר"ש נ"י השיב אהא שכתבתי דאין איסור בפתיחת השרביטין משום שעדיין לא נעשה מלאכת דישתן שמחוסר תלישה שנחשב דישה כנ"ל סק"ו שדמיתי דין זה להירושלמי דבורר פסולת ולא בירר כל הפסול פטור. וה"נ בדש כשלא פירק כל הקליפות פטור. והשיב דיש לומר דדווקא בהא דהירושלמי דיש אחרי' עוד מלאכת בורר. משא"כ הכא דתלישתן לאו מלאכה היא כיון שלעולם הוא בשעת אכילה. א"כ הרי אין אחרי' עוד מלאכת דש כלל. והשבתי לו שאפי' אם כדבריו דכוונת הירושלמי משום שיש אחריו מלאכה. הלוא ה"נ אם יתלשן מהשרביטין להניח לאח"ז יהי' מלאכה כמו הקולף שומין ובצלים להניחם לאח"ז כמ"ש הב"י סי' שכ"א מדברי הירושלמי. ואין ההיתר רק משום דכוונתו לאכול לאלתר וא"כ אין הפטור רק משים שאינו מלאכת מחשבת כמ"ש הר"ת גבי בורר לאכול לאלתר. ומה שאינו מלאכת מחשבת הא לא נחשב כלל שאינו עושה מלאכה. דהרי הוא פוטר משום קלב"מ כמ"ש רש"י, סוף פרק המניח. וכן הוא בירושלמי סוף פרק במה מדליקין. מכלל שמלאכה היא אלא שהוא אינו חייב עלי'. ואף התוס' שחולקין על רש"י הא כתבו משום שאין כאן איסור מלאכה. ולא דמי לשוגג שיש בו איסור מלאכה. מ"מ גם באינו מלאכת מחשבת בעצמותה הוא מלאכה אלא שלא אסרה אותה תורה. וכן הוא לשון הש"ס מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל מ"מ הדבר בעצמותו מלאכה הוא ושפיר הוי יש אחרי' מלאכה:

אך גוף דבריו דכוונת הירושלמי משום יש אחרי' מלאכתו אינו מוכרח כלל רק יש לומר כפשוטו משום דעדיין נשאר בו פסולת ואחת הוא אם ברירה השני' יהי' מלאכה או לא: