אגלי טל רעח

קוצר. והא דכתב הרמב"ם משום נטילת נשמה חדא מתרי חיובי נקט. ובמחכ"ת אין ממש בדבריו דאף שחשוב גידולי קרקע מ"מ אינו דומה לקוצר שקוצר מקרקע ממש. והרמב"ן והרשב"א דס"ל דבעלי חיים לא חשובים גידולי קרקע כתבו טעם גידולי קרקע גם כן. אבל לא שיהיה מוכח דאם חשוב גידולי קרקע יהיה בגוזז חיוב קוצר ג"כ. ומה שאמר המנחת חינוך דחדא מתרי חיובי נקט. ג"כ ליתא. שאם הי' סובר שיש בו חיוב קוצר ודאי הי' מפרש הסוגיא עוקר דבר מגידולו כפשטה משום קוצר. ולא היה משמיט חיוב המוזכר בש"ס וליכתוב חיוב אחר. אלא ודאי משום שסובר שאין בו חיוב אחר זולת נטילת נשמה דחיק מוקי אנפשי' לפרש משום נטילת נשמה. וכמו שדחקו הרמב"ן והרשב"א וזה פשוט. אך יען שיש עוררן ביארתי עוד ראי' דלפי שיטתו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' ופסק להא דצפורן שפירשה רובה מוכח דס"ל דאין שייך בגזיזה חיוב קוצר וזה ברור:

העולה מכל הנ"ל שמוכח ) מש"ס הנ"ל דאין חיוב במדולדל מן התורה. וכן משמע עוד מדאמר בגמרא הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב. ולשיטת התוס' הנ"ל הוא תולדה דגוזז הרי דכשהוא מדולדל כתלוש דמי לענין גוזז וע"כ אין ראי' מההוא דנזיר לאסור סריקה בשבת כיון דהסורק להשיר נימין המדולדלין הוא מתכוין. ופירשו התוס' שאין מחוברות יפה ונוחין לינתק וכיון דהש"ס קרי להו מדולדלין ובמדולדלין אין חיוב כלל בגוזז ודוקא בנזיר דאין אסור רק כל זמן שהנזיר חי וכיון שתלוי בחיות חשוב מחובר אף שמדולדל כמו בחולין באבר ובשר המדולדל משא"כ לענין גוזז דחיובו גם לאחר מיתה לשיטת הירושלמי והתוספתא והרמב"ם וכן לשיטת התוס' מטעם הנ"ל:

אך לכאורה משמע מש"ס מכילתין קמ"ט. דאין רואין במראה של מתכות גזירה שמא ישיר נימין המדולדלין משמע לכאורה דמן התורה אסור להשיר נימין המדולדלין אך באמת מדולדלין דהכא בשבת ומדולדלין דנזיר תרי גווני נינהו דבהא דנזיר פירש המפרש שם מ"ב. מדולדלין מן הראש אבל עדיין לא נעקרו לגמרי וכ"כ התוס' שם מדולדלות שאין מחוברות יפה. אך בהא דשבת פירש"י שאין שוין עם שאר השער. ולעולם מחוברות יפה. ע"כ איסור תורה יש בהשירן. ועיין ערוך ערך דל ד' הביא כמה מדולדלין שבש"ס וכולן מלשון שאין מחובר יפה. אך אחת הביא מפ"ו דנגעים היבלות והדולדלין שפירושו תל בשר ונדלדל למטה. והא דפרק פסולי המוקדשין זכר רחלים ושערו מדולדל מעין זה כמ"ש התיו"ט פ"ו דנגעים שם. וע"כ אין הוכחה כלל מהא דמדולדל דשבת קמ"ט הנ"ל כי הענינים מחולקין אף שהלשון אחד וזה פשוט:

קיצורן של דברים דבנימין המדולדלין כהא דנזיר אין בהם איסור גזיזה כלל. ואין לפקפק רק אם נאמר דיש בגזיזה לתא דקצירה ג"כ. אך לפי"ז נצטרך לומר דנוטל שערו וצפרניו חשוב מלאכה שאינה צריכה לגופה ושנאמר דקיי"ל דמלאכה שאין צריכה לגופה פטור וכנ"ל וא"כ ממ"נ יצא מידי איסור תורה עכ"פ וגם רוב פוסקים הא ס"ל דאין בגזיזה לתא דקצירה:

ומעתה דאין איסור תורה בסריקה. משום נימין המדולדלין שוב אין איסור מטעם פסיק רישא בשערות שאינם מדולדלין. דכתב רש"י דלא הוי פסיק רישא אלא להשיר נימין המדולדלין דכיון שהם מדולדלין בקל מתנתקין אבל שערות אחרות לא הוי פסיק רישא. הרי בררנו דאין איסור דאורייתא בסריקה בשבת. אבל לענין איסור דרבנן אם באנו לדמותו לצפורן שפירשה רובה עכ"פ אסור בכלי מדרבנן ירק אם נאמר דמסתמא כיון שוא מדולדל כלו גידוליו. ג"נ אין בו איסור תורה דעל זה תרצו התוס' בע"ז כ"ו. שלא יהיה איסור תורה. אבל עכ"פ אסור מדרבנן וכפסק הש"ע סס"י ש"ג. מיהו בשערות קשורות זה בזה וניחא ליה בהשרה כדי שיתפרדו שוב יש בו איסור תורה להרמב"ם דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' עכ"פ:

עוד נראה לי ברור דעקירת השער על ידי סריקה ) דומה לתולש לאו היינו גוזז וכנוטל צפרניו ביד דפטור מהאי טעמא. דכי אמרינן בכלי אסור היינו בכלי המחתך כמו מספריים דהיינו גוזז אבל מסרק שתולש השערות מה לי שעוקרן ביד או בכלי ובבכורות כ"ה. דאמר לא שנו ביד אבל בכלי אסור והתנן עושה מקום בקופיץ תני לקופיץ נמי ניחא דכלי כגון קופיץ ששוחט בו הוא מחתך השערות ואסור ע"כ מוכרת לגרוס לקופיץ. אבל במסרק נראה דאין איסור מה"ת ומ"מ אסור מדרבנן דאף שכתבנו דנימין המדולדלות כצפורן שפירשה רובה דמיא הא בצפורן שפירשה רובה ביד נמי אסור אם לא בשפרשו למעלה ומצערות אותו. ומ"מ בטבילת מצוה יש לעיין כיון דשרי במקום צער אפשר דה"ה במקום מצוה אם נאנסה ולא יכלה לסרוק מערב שבת. אבל לכתחלה באם לא נאנסה פשיטא דאסור. וכן מפורש בשאילתות פרשת אחרי סי' צ"ו דהא דאשה חופפת מע"ש הטעם משום דלא אפשר לה למיסרק בשבתא משום דאתיא לאתורי שערא. אך בנאנסה ולא יכלה לסרוק מערב שבת אולי יש להקל. ועוד חזון למועד לדבר בזה:

[טו] ואפי' אותו שעושין כו'. ש"ע סס"י ש"ג:

) [טז] את פניו או ידיו ורגליו כו'. ש"ס מכילתין נ':

[יז] של מתכות בשבת כו'. ש"ס מכילתין קמ"ט. אין רואין במראה בשבת ר' מאיר מתיר במראה הקבוע בכותל ומסקנא דגמרא דבמראה של מתכת עסקינן מפני שעשוי להשיר בה נימין המדולדלין ובמראה הקבוע בכותל פליגי דר' מאיר מתיר וחכמים אוסרין וכמו שאסור לקרות לאור הנר אפי' גבוה שתי קומות שלא תחלוק באיסורי שבת כן מבואר בסוגיא. ובמראה של זכוכית