אגלי טל רעה

של טחינה היינו טעמא לפי שאין אותה שחיקה שנעשית ליומה נעשית לימים הרבה שזו במדוך וזו ברחיים ואף שחיקת פלפלין ברחיים שלהן אינה כדרך טחינת חיטין לימים הרבה עי"ש. וא"כ פשיטא שאין לקיחת דגים מן המים נעשה כדרך קצירת פירות. אך אפי' לדעת הרמב"ן דצידה וקצירה לא הותרו ביו"ט מן התורה. שלא הותרו ביו"ט אלא הכשר המאכלים לאוכלן אבל לצוד בעלי חיים שאינם ברשות אדם וכן לעקור דבר מגידולו כגון קצירה ותולדותי' אלו וכיוצא בהן אסורין והרי הם בכלל מלאכת עבודה עכ"ד. נראה ליישב דהנה סברת הרמב"ן נראה שלא הותר ביו"ט אלא מה שהוא אוכל מכבר ביד האדם והותר להכשירו משא"כ כשתחלה לא הי' בידו כלל נחשב הצידה עשיית דבר חדש לא הכשר המאכל וכן קצירה נחשב דבר חדש לא הכשר המאכל. אך הא מילתא טעמא בעי למה יחשב קצירה דבר חדש. ונראה על פי פירוש הרשב"ם ב"ב ס"ו. גבי כוורת דבורים לר' אליעזר דאינה מקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת חייב חטאת. ופירש"י אינה מקבלת טומאה זו הכוורת במקומה דכיון דמחוברת לקרקע יצאה מתורת כלי וגם הדבש שבתוכה אינו מקבל טומאה דבטל לגבי כוורת. והיינו משום דהתולש ממנה בשבת חייב חטאת וחשוב שגדל בכוורת ע"כ בטל לגבי'. וע"כ כ"ש שהגדל ע"ג קרקע ממש בטל לגבי קרקע וחשוב כקרקע וכשנתלש נחשב אז אוכל מחדש דמתחלה היה בטל לגבי קרקע. והתינח פרי הגדל בקרקע. אבל דג הגדל במים נהי דבטל לגבי מים והרי הוא כמים הא מים גופייהו ראוים לשתי' ומותר לעשות בהם מלאכה לבשלם. ה"ה דג שבטל אליו חשוב אוכל ומותר לעשות בו מלאכת קצירה. ואין נחשב זה עשיית דבר חדש שגם בעודו מחובר למים נחשב אוכל דאין חיבורו למים וביטולו למים מבטלו מתורת אוכל כיון דמים גופייהו אוכלא נינהו ודו"ק:

הנה נתבאר דעת רש"י ואו"ז והירושלמי דעוקר דבר מגידולו בבעלי חיים הוא תולדה דקוצר. וכן משמע בספר יראים שכתב דהנוטל שערו וצפרניו הוא תולדה דקוצר או גוזז. הרי דעוקר דבר מגידולו בבעלי חיים הוא תולדה דקוצר ג"כ. ודעת התוס' דהוא תולדה דגוזז. וכן הוא בתוס' ע"ז כ"ו. ד"ה סבר דהושיט ידו למעי בהמה ותלש עובר שבמעי' הוא תולדה דגוזז ושם כתבו דדוקא כשלא כלו לו חדשיו וכבר כתבנו מזה לעיל סעיף קטן ב':

והנה הא דתולש עובר שבמעי בהמה פשטא דלישנא משמע דתולש ביד. ולכאורה קשה מהא דהמצניע צ"ד:

בשער האדם דבתולש ביד לרבנן אינו אלא משום שבות עי"ש בפירש"י ד"ה חייב. וצריך לומר משום דבאדם אין דרכו כלל לתלוש ממנו השער דמצערי לי'. ואינו דומה לדלדל העובר שבמעי בהמה דמסתמא מיירי בצריך לכך. דאל"ה פטור לשיטת התוס' לקמן ס"ק י"ג למאן דאמר מלאכה שא"צ לגופה פטור. ולהצריך לכך היינו אורחי' דאין דרך לתלוש העובר בכלי אבל שערות דאל"ה כל תולש שער להוי תולדה דגוזז כמו תולש ממחובר דהוא תולדה דקוצר משום שהי' עקירת פשתן במשכן. וא"כ לפי מה שביארתי דעת התוס' בפירושא דש"ס בכורות דכפירש"י ס"ל שהוצרך נוצה של עזים למשכן. א"כ שוב קשה דיהי' כל תולש שער תולדה דגוזז. וצריך לומר לשיטתם כנ"ל דבעלי חיים כיון דהתלישה מצערי להו הוי כלאחר יד. כיון דאפשר בגזיזה:

[ח] הרי זה תולדת גוזז כו'. ש"ס מכילתין צ"ד:

[ט] וכן החותך יבלת כו'.ת ש"ס עירובין ק"ג. ובפי' רש"י שם. שהעתקנו בס"ק י':

[י] ויש אומרים דאפי' לחה כו'. זהו דעת הרמב"ם פ"ט מה"ש. ופ"א מהלכות קרבן פסח הי"ח שבפסחים מותר זולת לחה בכלי. ותמוה שהוא דלא כמסקנת הש"ס בעירובין מהכרח הקושיא שם דשבות דמקדש במדינה לא התירו. אולם הרמב"ם לטעמיה דאפי' לחה בכלי אין כאן איסור תורה. א"כ אין הכרח לסברא דשבות דמקדש במדינה לא התירו דאיכא לאוקמי בלחה בכלי דהוא שבות חמור כמ"ש התוס' שם ד"ה הא בלחה וניחא לשון המשנה אלו שהן משום שבות דאפי' לחה בכלי ליכא אלא שבות. אולם בפסק זה דאפי' לחה בכלי ליכא אלא שבות' כבר תמה עליו המ"מ. כי מפורש בסוגיא דעירובין דלחה בכלי הוא דאורייתא. והכי איתא במשנה שם חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור. פירש"י חותכין יבלת ביד קאמר. ואם בכלי כאן וכאן אסור. ואע"ג דכי עביד נמי ביד מתקן הוא והו"ל חותך מבעלי חיים והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות. ואם בכלי כאן וכאן אסור. דאב מלאכה הוא הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול. ובגמרא שם ורמינהו הרכיבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין. פירש"י בפסח הבא בשבת קאמר כו' קשיא סתמא אסתמא. ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא חד אמר הא והא בלחה ולא קשיא כאן ביד כאן בכלי. פירש"י הא דפסחים בכלי וה"נ קאמר תנא דמתני'. וחד אמר הא והא ביד ולא קשיא הא בלחה והא ביבשה. פירש"י מתני' ביבשה ואפ"ה בכלי אסור משום דמתקן לה וענין מלאכה קא עביד ודפסחים בלחה ותרוייהו ביד. ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי מ"ט לא אמר הא בלחה הא ביבשה אמר לך יבשה אפי' בכלי נמי שרי מאי טעמא איפרוכי איפרכא ולמ"ד הא בלחה הא ביבשה מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי אמר לך בכלי הא תנן אם בכלי כאן וכאן אסור. פירש"י למה לי' לאשמעינן בפסחים דאסור הא כבר שמעינן לה הכא ולמה לי' לתנא למסתמי' בתרי דוכתי. ואידך הא דקתני התם משום דקא בעי איפלוגי ר' אליעזר ורבנן. ואידך דומיא דהרכבתו ט' דרבנן. פירש"י