אגלי טל רעב

כלאחר יד וכמבואר בסוגיא דבכורות כ"ה. דפריך הש"ס ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את הכנף כו' חייב שלש חטאות ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז וכו' שאני כנף דהיינו אורחי' (פירש"י שדרך נוצות עוף לתלוש]. ויש לדקדק אמאי התולש שער אינו תולדה דגוזז רק בנוצות עוף דאורחי' הוא ואלו התולש מן המחובר לקרקע חייב אף היכי דאורחי' רק בקצירה כדאמרינן בחולין פרק ראשית הגז לקט קצירך ולא לקט קיטוף ושם בחולין קל"ז. דמידי דאורחי' מודה דחייב וע"כ דקיטוף לאו אורחי'. ומה"ט שרי קיטוף קודם לעומר. וא"כ בשבת נמי יפטור. ונראה לי בזה דמאחר דבמשכן הי' עקירת פשתן שהוצרך לשש. ובמ"ק י"ב:

שדרכו בעקירה ועקירה ותלישה דומין זה לזה ששניהם ביד. ועיין בביאורנו למלאכת קוצר סק"ג. ולא דמי לטוה ע"ג עזים דפטור אף דהי' במשכן משום דחכמה יתירה שאני. פירש"י אבל להדיוט הוי כלאחר יד. וה"נ לכאורה יש לומר אף דבפשתן הי' במשכן בעקירה. בתבואה וסממנין הוא כלאחר יד. יש לומר שאני טוי' שבאותם מינים גופייהו הי' עיקר אורחי' בתלוש רק הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים. משא"כ עקירה ותלישה שבפשתן הי' כל דרכו ביד שפיר אמרינן דאפילו באין דרכו בכך הוי תולדה כיון שהי' במשכן בדרכו בכך. וע"כ גוזז דבמשכן לעולם הי' בגזיזה ולא בתלישה ע"כ תולש הוא כלאחר יד ופטור [ולפ"ז נדחה מ"ש הרב בק"א סי' תק"י להוכיח מכאן דדש ביד חייב וצ"ע.] וכיוצא בו דמלאכת קוצר מצינו גם לענין הוצאה. המוציא משא על כתפו חייב שכן הי' משא בני קהת. ומשמע שם בר ברש"י דבכתף לאו אורחי' ואעפ"כ חייב משום שכן הי' משא בני קהת במשכן. ובירושלמי ר' יוסי בעי מעתה הוציא משא כגרוגרת על כתיפו חייב והן משא בני קהת. ופי' הפני משה דבמתניתין משמע דאפי' הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב. וכי משא בני קהת כגרוגרת הי'. פי' דודאי אורחי' של משא מרובה לשאת על הכתף. לא כגרוגרת. ואעפ"כ אינו אלא בעיא ומסתמא חייב כיון דמ"מ הי' במשכן. וה"ה הכא דכל קצירת פשתן כך הי' במשכן דחייב אף במידי דלאו אורחי' בהכי וכמו במשא כגרוגרת אבל גוזז דלא הי' במשכן רק בגזיזה. כל תולש הוי כלאחר יד ופטור:

ויש לדקדק עוד דשער של עזים לחייב גם בתולש כמבואר בחולין קל"ז. דנוצה של עזים אורחי' בתלישה והרמב"ם פסיק ותני או שער בין מן הבהמה וכו' ולא חילק בין בהמה לבהמה. ועוד הלוא במשכן נמי הוצרך נוצה של עזים דכתיב ושש ועזים ופירש"י נוצה של עזים. ומאחר דנוצה של עזים אורחי' בתלישה מסתמא כן עשו במשכן וא"כ תלישה נמי הי' במשכן בנוצה של עזים א"כ תולש כנף העוף ליהוי אב מלאכה ולמה כתב הרמב"ם דהוא רק תולדה. ועוד דא"כ כל תולש שער בהמה לחייב כמו כל תולש ממחובר לקרקע דהוא תולדה דקוצר וכתבנו לעיל משום דהי' עקירת פשתן במשכן. וה"נ הרי הי' תלישת נוצה של עזים. אך אנהירנהו לעיינין בתוס' שבת כ"ז. ד"ה ונוצה של עזים הובא ברי"ט אלגזי פ"ג דבכורות. וז"ל דשק הוי משער של עזים וההוא מיקרי שער ולא נוצה ומן הדק דאיקרי נוצה עושין בגדים ולא שק ועל שם שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולים קרי לי' נוצה עכ"ל. ומבואר בדבריהם דשער של עזים אין מורטין אותן. וא"כ ניחא דברי הרמב"ם דתולש שער אפי' בעזים פטור. ובזה יש ליישב הא דתולש מן העוף דהוא רק תולדה וכל תולש שער בהמה דאפי' תולדה לא הוי. דיש לומר דסבירא ליה להרמב"ם כפירוש הרשב"ם על התורה וא"ע שפירשו ועזים מטוה של שערי עזים. לא כפירוש רש"י שפי' נוצה של עזים. והא שער של עזים אין מורטין אותן רק גוזזין וא"כ תלישה לא הי' כלל במשכן ):

וכן משמע בספר יראים שבמשכן הי' גזיזת שער שכתב הגוזז צמר או שער הוא אב מלאכה. והרי דעת ספר יראים שכל שלא הי' ממש במשכן לא חשוב אב מלאכה והוא חושב הבוצר כו' וכן כתיבה שלא בקלף ובדיו לתולדה וא"כ כיון דבמשכן הי' רק גזיזת צמר ולא שער למה חושב גזיזת שער לאב מלאכה אלא ודאי משום דס"ל דבמשכן הי' גזיזת שער עזים כפירוש רשב"ם ודוק:

אך עדיין קשה לי בדברי הרמב"ם דחושב תולש כנף עוף רק לתולדה מהא דהש"ס בכורות הנ"ל דפריך הש"ס ותולש לאו היינו גוזז והאמר ר"ל התולש כנף עוף כו' ומשני שאני עוף דהיינו אורחי'. מבואר דבעוף היינו גוזז ממש ובקדשים אם הי' איסור גיזה נוהג בעוף הי' חייב אף דהתם לא אתרבי תולדות לחיוב. וא"כ התולש מן העוף ליהוי אב מלאכה. וכן בראשית הגז דמקשה נוצה של עזים דאורחי' בתלישה לחייב בראשית הגז. הרי דחשוב גוזז ממש. [אך לפי מה שכתבתי בהג"ה ניחא]. וי"ל עוד דס"ל להרמב"ם דקושית הש"ס לר"ל הי' דתולש אפי' תולדה לא יחשב וס"ל דגם בגיזת קדשים מחייבין אתולדה ומדתולש פטור בקדשים מוכח דאפי' תולדה לא הוי. וכן משמע בדבריו דגה בראשית הגז לר' יוסי דס"ל בחולין קל"ז. השוטף את הרחלים פטור מ"מ על תולדה דגוזז חיב דהא אמר שם מודה ר"י במידי דאורחי'. והא אפי' תלישת כנף דאורחי' לא חשוב רק תולדה הרי דאפי' על תולדה מחייבין בראשית הגז. וזהו כדעת התוס' מהר"י כ"ץ בשיטה מקובצת ב"ק דבכל דבר תולדתו כמוהו. והא דאיצטריך לרבויי תולדות בשבת משום דהוי ממעטינן תולדות מדנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן עי"ש:

[ו] ויש אומרים דהתולש מן המתה כו'. בט"ז ס"ס של"ו סק"י צריך ליזהר במלבוש הנעשה מעור בהמה שלא יתלוש שער ממנה שיש בו חיוב חטאת דהכי איתא הג"ה ) האומנם דמשום הקושיא דלמה חושב תולש כנף העוף רק לתולדה עדיין לא צרכנו לומר דהרמב"ם כפי' הרשב"ם וא"ע ס"ל דיש לדחות ולומר דלעולם הרמב"ם כרש"י ס"ל דועזים היינו נוצה של עזים והא דאמר דהתולש כנף מן העוף הוא רק תולדה לאו משום דתולש הוא ביד ולא בכלי אלא משום דכנף עוף אינו דומה לצמר ונוצה של עזים שבמשכן ואף דצדדי הכנף הם שער מ"מ במקום תלישה אין כאן שער רק קנה ובתר מקום תלישה אזלינן. ודומה לזה כתב הרמ"א סי' שי"ט סעיף ו' בהא דאסור לפרוק הקליפה הירוקה מע"ג אגוזים מ"מ מותר לפרק הקליפה ההוא יחד עם קליפת העץ מע"ג האוכל. אף שמפרק גם הקליפה הירוקה מ"מ כיון שמקום הפירוק הוא במקום חיבור העץ עם האוכל שאין בו משום מפרק שפיר דמי. ה"נ אף שנוטל השער שמן הצד ג"כ. מ"מ כיון שמקום הנטילה הוא בקנה אין דינו כשער רק כקנה. וכן משמע לכאורה בספר יראים שכ' תולדה דאורייתא לגוזז גוזז או תולש כנף של עוף הרי דאף גוזז כנף של עוף אינו אלא תולדה וע"כ משום דכנף של עוף אינו דומה לצמר ושער. אך יש לדחות דהספר יראים לשיטתו דכל שלא הי' ממש במשכן הוא רק תולדה והא דחשיב גזיזת שער בהמה באב מלאכה משום דס"ל כפירוש רשב"ם וא"ע ועזים היינו שער של עזים והנה הי' גזיזת שער במשכן. אך גם מבלעדי הקושיא מהא דחושב כנף עוף לתולדה צריכין נמי לומר דהרמב"ם כפי' רשב"ם וא"ע ס"ל משום אינך קושיית הנ"ל: