אגלי טל רעא

שיהי' עיקר דבר מגידולו כיון דאפי' מן המאה חייב וע"כ גוזז לאו משום עוקר דבר מגידולו הוא. וא"כ מוכרח דסוגיא דעירובין דמחייבת בחתיכת יבלת בכלי ע"כ סוברת דמן השלח פטור:

(ז) ולפי"ז יש להוכיח עוד שגם במה דמחייבין הירושלמי והתוספתא בגוזז מן המתה חולקת תלמודא דידן. דהנה בגמרא דידן פרק המצניע צ"ד:

ציצין של עור שלא פירשו רובן הנוטלן בכלי חייב חטאת ומבואר דיש גזיזה בעור. וכיון דמסוגיא הנ"ל עירובין ק"ג. מבואר דיש גזיזה בגוזז מע"ג בשר א"כ יש חיוב גזיזה בנוטל העור מע"ג בשר ולפי דברי הירושלמי דמחייב בגוזז מן המתה א"כ בכל מפשיט יהי' נמי חיוב גוזז. וא"כ יקשה כמו שהקשה הראב"ד פ"ט מהל' שבת הלכה י"ד על הרמב"ם בישול סמנים במשכן תיפוק לי' משום צובע המים. ה"נ יקשה מפשיט תיפוק לי' משום גוזז. ועוד דכמו שמקשה הש"ס מ"ק ב':

לרבה ור' יוסף דמשקה מים לזרעים לחייב תרתי משום חורש ומשום זורע. כמו כן יקשה בכל מפשיט דלחייב תרתי משום מפשיט ומשום גוזז. ואין לומר דחיוב מפשיט הוא כעין חיוב גוזז וכמו זורה בורר ומרקד דדמיין להדדי. ושוב אין להקשות דלחייב תרתי כמו שאין להקשות בורר לתחייב גם משום בורר ומרקד. ליתא דא"כ הא דכתב הרמב"ם פי"א הלכה ו' המפרק הקלף מעל הדוכסוסטוס הרי זה תולדת מפשיט. וע"כ הוא הלכה שלא מצינו תולדה אחרת למפשיט. [וע"כ מלאכת מפשיט אית לה תולדה דאל"כ לא היתה נחשבת מכלל אבות מלאכות דמה"ט לא נחשב מושיט בהדי אבות משום דלית לה תולדה]. ואי אמרת דחיוב מפשיט הוא מעין חייב גוזז שנוטלו מעל הבשר. והרי המפרק הקלף מעל הדוכסוכטוס אינו נוטלו מעל הבשר רק מעל העור וכבר. נתבאר מסוגיא דעירובין הנ"ל דאין חיוב בגוזז מעל השלח:

(ח) ועוד דהא בתוס' מכילתין קי"ז. בד"ה דשקיל לי' בברזי דמפשיט העור חתיכות דקות שאינו מפשיט כשיעור חשיבות העור יחד אפי' שבות ליכא [והיינו משום דאין מלאכת הפשט אלא בעור וכיון דליכא חשיבות עור לא חשוב עור. כנ"ל לפרש דבריהם] ואלו הנוטל צפרניו אף דלא חזיין למידי למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. חייב חטאת. ולמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עכ"פ איכא שבות וזה להתוס'. ולבאר פוסקים אפי' למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור הכא חייב חטאת. הרי דאין בהפשט משוים גוזז. ולמה. דהא יש בעור משום גוזז כדמוכח מהא דציצין שפירשו.ויש בנוטל מע"ג הבשר משום גוזז כהא דעירובין הנ"ל. אלא ודאי לפי ש"ס דידן דאין חיוב בנוטל שעל השלח רק בנוטל מעל הבשר. ג"כ אין חיוב בגוזז מן המתה. וע"כ אין בהפשט חיוב גוזז כלל. והירוש' והתוספתא והרמב"ם. דמחייבין בגוזז מן המתה ואפי' מן השלח. ס"ל דלא כסוגיא דעירובין הנ"ל אלא דאין חיוב גוזז רק בגוזז מן העור ולא בגוזז מן הבשר]:

(ט) ולפי מה שביארנו דעת הירושלמי ותוספתא והרמב"ם דהא דמחייבין בגוזז מן. המתה או מן העור משום דס"ל דמלאכת גוזז היא מה שמפריד הגיזה מן העור ולא מה שמפריד מן הגבר יובן תוספתא דריש פרק ראשית הגז הובא ברמב"ם פ"י מהל' בכורים ה"ז. הגוזז את המתה פטור מראשית הגז. ובכ"מ שם משום דלאו גז מיקרי ולאו צאן מיקרי ותמוה שהרי לענין שבת מחייב בגוזז את המתה משום גוזז אלמא דמיקרי גז. גם מה שכתב דלאו צאן מיקרי קשה מש"ס יומא נ'. בהא דבפר ולא בדמו של פר איתבי רב יצחק נפחא לרב אמי. והוציא את כל הפר ופירש"י אלמא לאחר שחיטה פר קרי לי'. ומסיק רב פפא בעור ובשר ופרש כ"ע לא פליגי דמיקרי פר. וה"נ מתה אמאי לא איקרי צאן. אך לפמ"ש יובן החלוק היטב דשאני ראשית הגז מדכתיב ראשית גז צאנך החיוב הוא כשמפריד הגיזה מן הצאן ואינו דומה למלאכת שבת דשם גוזז הוא במה שמפריד הגיזה מן העור אבל גז צאנך הוא שגוזז ומפריד מן הצאן:

וע"כ דוקא מחיים שאז העור והבשר מחוברין ונחשבין לגוש אחד והגוזז מן העור הרי הוא גוזז מהצאן. אבל במתה דחיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי א"כ אף קודם שגזז לא הי' נחשב שהי' מחובר אל הצאן ושוב הגזיזה מיקרי גז צאנך:

(י) וראיתי בס' יראים מצוה ק"ב במלאכת גוזז וז"ל תולדה דאורייתא גוזז או תולש כנף של עוף חי כדתניא פרק כלל גדול התולש את הכנף פי' של עוף חי והקוטמו והמורטו חייב ג' חטאות. נתבאר מדברים אלו דדווקא עוף חי ואלו להירושלמי גם מן עוף מת חייב. וכמבואר ברמב"ן והרא"ש פ"ג דבכורות ובר"ן פ' כלל גדול הרי דרא"ם בעל התוס' מחבר ס' יראים ס"ל לדחות את הירושלמי מהלכה. הרי שיטת התוס' כמ"ש. ובתה"ד סי' פ"ב הובא בב"י סי' תקס"ו דאין שום חיוב בגזיזת שער של אדם מת. ותמוה דהא הנוטל שערו וצפרניו בכלי חויב הרי דשייך גוזז באדם ובירושלמי מחייב בגוזז מן המתה ופסקוה הרמב"ם וא"כ באדם מת נמי לתחייב. וכבר תמה עליו היש"ש פ"ק דביצה והמג"א בקש ליישבו דחאוהו האחרונים. וזה גרם להם שחשבו שאין שום חולק על הירושלמי. אבל לפי מה שביארנו שהתוס' והרא"ם חולקים. ע"ז וסוגיא דעירובין מסייעא להו [וכן פשט הסוגיא דשמונה שרצים דתלש עובר ממעי בהמה חייב משום עוקר דבר מגידולו דלפרש משום קוצר לבד יקשה קושית הרמב"ן ולפרש משום נטילת נשמה כשיטת הרמב"ן והרמב"ם הוא רחוק מאוד בפירוש הסוגיא. וכ"כ הק"ע שהוא פי' רחוק. וע"כ כפי' התוס' דמשום גוזז. וא"כ מוכח דגוזז מן המתה פטור] וידוע שדרכו של התה"ד להיות נגרר אחר התוס' ולא קשר מידי על התה"ד:

[ג] כדי לטוות ממנו חוט כו'. רמב"ם פ"ט מה"ש ה"ז:

[ד] פטור שאין דרך גזיזה בכך. ש"ס פ' כלל גד אמר רבה בב"ח אמר ר"י שטוה צמר שע"ג בהמה בשבת חייב ג' חטאות אחת משום גוזז ואחת משום מנפץ ואחת משום טווה רב כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך וכו':

[ה] הרי זה תולדת מלאכת גוזז וחייב כו'. ז"ל הרמב"ם פ"ט מה"ש ה"ז הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החי' כו' חייב. התולש כנף מן העוף כרי זה תולדת גוזז. ומבואר בדבריו דלא חייב תולש אלא בכנף עוף אבי שער בהמה וחי' דוקא גוזז חייב ולא תולש משום דכוי