אגלי טל רע

עוד שער מתחת והי' השער מתגדל אבל מה שגוזז לא הי' מקבל עוד יניקה אף אם לא הי' גוזזו. וע"כ לא קשה כלל על הירושלמי מגוזז ונוטל שערו וצפרניו דכל הני מתחת רבי ולית בהו משום מבדילו מחיותו. אבל לשין גמרא דידן עוקר דבר מגידולו [לא מחיותו] והשער מתגדל מתחת. וע"כ מפורש בש"ס בכורות כ"ה. דיש בתלישת צמר משום עוקר דבר מגידולו ושפיר הקשה הרמב"ן דא"כ גוזז ותולש מן החי יתחייב שתים אחת משום גוזז דישנה אפי' במתה ומשום שתולש מן החי ועוקר דבר מגידולו. והא דתולש כנף מן העוף ודאי לא קשיא רק לגמרא דידן דסתמא אמר התולש כו' משמע גם חיים. אבל ירושלמי משמע להדיא דמוקי לה במתה [לפי פי' רמב"ן בכורות בירושלמי] שהרי מסיים בירושלמי בהא דעוף אין לו גיזה תלישתו הוא גיזתו ומסיים בירושלמי תדע לך שהוא כן דתני תלש מן המתה חייב תלישתה הוא גיזתה ופי' רמב"ן בעוף מתה. [ומשמע דהכי פרושא לא מבעיא חיה דחייב משום קיצר ואף מתה דלית ביה משום עוקר דבר מגידולו מ"מ חייב משום גוזז דתלישתה הוא גיזתה]. הרי דמוקי לה להא דתולש כנף במתה. ונתבארו דברי הרמב"ן:

(ג) והנה יש לעיין בדברי הירושלמי והתוספתא דהתולש מן המתה חייב. מנלן הא. שהרי במשכן ודאי הי' גוזזין הצמר מכבשים חיים שהצמר שנגזז מן החי משובח הרבה מצמר מתה ושחוטה כידוע. וכיון שתלישת וגזיזת מתה לא היה במשכן מנלן שהיא מלאכה. וא"ת דסבירא להו שמסברא אין לחלק בין גוזז מן החי לגוזז מן המתה. הא בגוזז מן החי עוקר דבר מגידולו. והרי כל מלאכת קוצר הוא משום שעוקר דבר מגידולו. אלמא דעוקר דבר מגידולו מילתא הוא. וא"כ איך נלמד תולש מן המתה מתולש מן החיה. והנה לדעת הריב"ש סימן שצ"ד בהא דהנוטל שערו וצפרניו חייב. דאפי' לר' שמעון דפוטר מלאכה שאינה צריכה לגופה. גזיזה לצורך דבר שנגזז ממנו חשוב צריך לגופה שבמשכן נמי הי' גוזזין השער מעורות אילים מאדמים לצורך העורות שהי' צריכין להם במשכן. ופשוט שגזיזה זו הי' יכול להיות לאחר שחיטת האילים ואפשר גם לאחר הפשטן. וע"כ גם הגוזז מן השלח חייב. אך זה אינו לשיטת התוס' שבת צ"ד:

בנוטל צפרניו אינו חייב אלא לר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה [וענין מלאכה שא"צ לגופה כתבו שם בעמוד א' שאינו צריך כעין שהי' צריכין לה במשכן] וא"כ ע"כ לא ס"ל שבמשכן הי' גוזזין לצורך העורות. דא"כ הי' גזיזת הצפרנים לצורך האדם נקרא צריכה לגופה והדר קושיא לדוכתי' מנלן לחייב במתה:

(ד) אך למה שביארנו לעיל לדעת הירושלמי דמלאכת קוצר הוא שמבדילו מחיותו וגוזז לעולם אינו מבדילו מחיותו כלל. א"כ שפיר יש לומר דאין חילוק בגוזז בין חי' למתה דאף בחי' אינו מבדילו מחיותו כלל. ומה שמבדילו מגידולו כל שאינו מבדילו מחיותו לאו מילתא הוא כלל. וחיוב קוצר משום שמבדילו מחיותו דוקא. וזהו הירושלמי לשיטתו. אבל ש"ס דידן דס"ל דחיוב קוצר הוא משום שעוקר דבר מגידולו וגזיזה נמי חשוב עוקר דבר מגידולו כדמפורש בש"ס בכורות כ"ה. הנ"ל. א"כ אין ללמוד גוזז מן המתה מגוזז מן החי'. דגוזז מן המתה אין כאן עוקר דבר מגידולו כלל שהרי פסקו גידוליו וע"כ גוזז מן המתה פטור. ואף שהתוספתא סבירא לי' דגוזז מן המתה חייב מאחר, שלא הובאה בש"ס דילן ס"ל לגמרא דילן דלאו דסמכא היא ולא מתניא בי' ר"ח ור' אושעיא. והרמב"ן ופשיטא לי' שגם לפי גמרא דידן תולש מן המתה חייב יש לומר דס"ל כשיטת הריב"ש הנ"ל כמו שהובא בביאורנו לפנינו ס"ק י"ג דברי הרמב"ן דגוזז לצורך העור חשוב צל"ג וי"ל דס"ל כריב"ש הנ"ל וע"כ גוזז מן המתה הי' במשכן. אבל התוס' לשיטתם נדחה הירושלמי מהלכתא וע"כ דלדל עובר שבמעי בהמה שכיר יש לחלק בין כלו לו חדשיו ללא כלו דבכלו לו חדשיו דפסקו גידוליו ולא מיקרי עוקר דבר מגידולו הוה כגוזז מן המתה דפטור:

(ה) ונראה לי להביא ראי' דהא דהירושלמי והתוספתא דגוזז מן העור חייב מוכח בגמרא דידן דפטור. ובזה נבאר עוד דגם בגוזז מן המתה סבירא ליה לש"ס דידן דפטור. דהנה בעירובין ק"ג. במשנה חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה [פירש"י חותכין יבלת ביד קאמר]. ואם בכלי כאן כאן אסור [פירש"י ואם בכלי כאן וכאן אסור. ואע"ג דכי עביד ב"ד נמי מתקן הוא והוה לי' חותך מבעלי חיים והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות. ואם בכלי כאן וכאן אסור דחב מלאכה הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול]. ובגמרא ורמינהו הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין [פירש"י הרכיבו. בפסח הבא בשבת קאמר הרכיבו על כתפו ברשות הרבים או להביאו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין קשיא סתמא אסתמא] ר' אליעזר ור' יוסי ב"ר חנינא חד אמר הא והא בלחה ולא קשיא כאן ביד כאן בכלי וחד אמר הא והא ביד ולא קשיא הא בלחה הא ביבישה. והמתבאר מן הסוגיא שם דחתיכת יבלת לחה בכלי חייב חטאת [והרמב"ם שפסק דאינו אלא משום שבות תמה עליו ה"ה והניח בצ"ע ולפנינו ס"ק י' כתבנו ישוב דברי הרמב"ם דמדחה סוגית הש"ס דעירובין מהלכה עי"ש]. והא יבלת הוא בבשר מתחת לעור שהרי בירושלמי שם דחייב משום חובל דמוציא דם ובעור מעט דם אשר בו. וידוע דברי הט"ז יו"ד סי' כ"ג ס"ק ז' דכשחותך בעור ויצא דם יש ראי' בוושט דאל"כ דם זה מנין דבעור אין דם. ואף שהשיגו עליו מפ"ק דזבחים מדמו ולא מדם העור מ"מ פשוט דמעט דם נמצא בו. ועל גבי העור ודאי אין דם כלל. ועוד בשמעתא דבכורות מ':

דיש יבלת שיש בו עצם ויש שאין בו עצם. ושאין בו עצם תלתול בעלמא הוא פירש"י חתיכת בשר התלוי' בו ופסול בבהמה וכשר באדם עי"ש. ומ"ע מבואר שיבלת הוא בבשר שמתחת לעיר דא"א להיות עצם ע"ג העור וכיון שהיבלת הוא תחת העיר יוצא מן הבשר והוא חותכו מן הבשר. ואף עפ"כ מחויב משום גוזז. ואם איתא דגוזז מן השלח חייב משום גוזז א"כ מוכרח דמלאכת גוזז הוא שמבדיל ומפריש הגיזה מן העור ולא מהבהמה שהרי מהבהמה כבר הוא מובדל ע"י ההפשט. וא"כ מנלן שיהיה חותך מן הבשר חיוב גוזז כלל. אלא ודאי דס"ל להש"ס דידן דאין חיוב בגוזז מן השלח מפני שכבר הוא מיבדל מהבהמה וכל מלאכת גוזז הוא מפני שמבדיל הגיזה מהבהמה. וע"כ שפיר ויחייב אף בהגוזז מהבשר שמתחת לעור:

(ו) ואין להקשות הא בירושלמי דפסחים מקשה חתיכת יבלתו שבות [בתמי'. דהא שתמא קתני ומשמע אפי' בכל] ומשני לא תני ר' יוסי בר' חנינא חתיכת יבלתו מן בגין רי סבר בכלי. פי' משום דמוקי מתני' בכלי אי אפשר לשנות חתיכת יבלתו דחתיכת יבלתו בכלי דאורייתא ומתני' קתני דאלו הם משום שבות עי"ש. והרי דהירושלמי סובר דגוזז אפי' מן השלח חייב וכבר להבינו דלמאן דס"ל דאפי' מן השלח חייב משום גוזז אי אפשר דיסבור שיהי' חתיכת יבלתו משום גוזז מדאורייתא. לא קשה מידי דהירושלמי לשיטתו דעוקר דבר מגידולו מבעלי חיים הוא תולדה דקוצר. וה"נ חתיכת יבלתו בכלי חייב משום עוקר דבר מגידולו תולדה דקוצר. אבל לפסק הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והתוס' דאינו תולדת קוצר. ותולדה דגוזז אי העשה