אגלי טל רסח

אסור במועד. והרמב"ם בפרק כ"ב מהל' שבת כתב דמותר למלוח ביצה ואסור למלוח צנון משום שנראה ככובש כבשים והכובש אסור שהכובש כמבשל:

ויש לעיין דהא לבשל בחמה עצמו מותר כמו שכתבנו לעיל סעי' י"ט ואין איסור רק בתולדות חמה משום דמיחלף בתולדות האור כמו שפרש"י בפרק כירה דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו. וא"כ בכובש דלא מחלף למה יאסור ומ"ש ממבשל בחמה דמותר לכתחילה. וצריך לומר דבישול בחמה שרי טפי משום דאין דרך בישול בכך וכמו שפירש"י. אבל הכובש שדרך כבישה בכך וכיון דכבוש כמבושל אם כן דרך בישול בכך ודו"ק:

לפי זה צריך לומר דהא דהכובש אין אסור מן התורה לאו משום דלא הוי תולדות האור וכמו בישלו בחמי טברי' דהתם הטעם משום דלא הוי דרך בישול והכא דרכו הוא אלא הטעם דכובש לא חשוב מן התורה כמבושל:

ולפי"ז כ"ש דמולח לא חשוב מן התורה כצולה דהא הרמב"ם לא אסר למלוח צנון אלא משום שנראה ככובש:

ובזה נסתר מ"ש הצל"ח דמולח פסח חשיב צלי מחמת דבר אחר ואף דבשבת פטור היינו משום דלא חשוב תולדות האור אבל בפסח דאפי' בישלו בחמי טברי' אסור משום צלי מחמת דבר אחר. ה"ה מולח. וכבר נתבאר דליתא. דפטור המולח ע"כ משום דלא חשוב כלל כצולה מן התורה דאל"כ הי' חייב דדרכו בכך כנ"ל ודו"ק:

שוב ראיתי בנודע ביהודה מה"ת שבעצמו חזר בו מסברא זו אך לא כתב הראי' עי"ש:

נראה לי ראי' לדעת הרמב"ם דכובש כמבשל לענין שבת מדרבנן מברייתא דפ"ב דביצה דיוצא בכבוש משום עירובי תבשילין. ומכאן סיוע לדברי המג"א שחילק בין מליח לכבוש דבמליח אינו יוצא ובכבוש יוצא. והחכם צבי השיג עליו דמ"ש. ולהנ"ל ניחא שהרי חילוק זה מוכרח דהרמב"ם אוסר בכובש מפני שהוא כמבשל. ולמלוח ביצה מותר ואף צנון אינו אסור אלא משום שנראה ככובש:

[סב] לפיכך אסור למלוח צנון כו'. רמב"ם פרק כ"ב מהלכות שבת הלכה יוד:

[סג] אסור לרדות פת מהתנור בשבת כו' רמב"ם ריש פרק כ"ב מה"ש וטור שולחן ערוך סי' רנ"ד:

[סד] אסור לרחוץ כל גופו בחמין כו'. טור שולחן ערוך סי' ש"כ:

[סה] כל גופו בצונן כו טוש"ע שם:

[סו] אסור לרחוץ בהם אפי' אבר אחד כו'. מג"א סי' שכ"א סק"ו בדעת הרא"ש דמים שנפשרו בשבת אסור לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו. וקשה דאם כן האיך מותר לערב הצוננין וחמין לרחיצה דפירש"י דף מ"ב ד"ה אלא בשבת דהיינו לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו וקשה דהא הצוננין נפשרו בשבת. ויש ליישב עפ"י מה שהקשו התוס' פרק כירה לפיר"ת דעירוי דכלי ראשון ככלי ראשון וע"כ הא דכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת בכלי שני קאמר וא"כ אפי' שורין נמי ואור"י משום דמחזי כמבשל. ותבלין שמותר בכלי שני שאני שעשויין למתק את הקדירה ולא מחזי כמבשל. ובתוס' שבת הקשה מהא דמותר ליתן לתוך הכוס אפי' צונן לתוך חם ותירץ דשאני התם דמחזי כמקרר החמין. וא"כ ה"ה דמותר לערב חמין וצוננין לרחיצה משום דנתכוין רק לקרר כמו שפירש"י שצריך להפיג צינתו וחשוב כאלו הוחמו מאליהן בשבת [וכמו לענין בישולי עכו"ם דכשלא נתכוין העכו"ם לבשל מותר עיין ע"ז בנכרי דשדא סיכתא לאתונא] ומותר כדמוכח במעשה דאנשי טברי' דאי לאו טעמא דהטמנה הי' דינו כחמין שהוחמו מערב שבת והי' מותרין ברחיצה. ואף דפסיק רישא הוא הקלו בדרבנן וכמו שכתב הר"ן בשדא סיכתא לאתונא:

או יש לומר לגירסת רש"י הפשירו זהו בישולו בשמן עי"ש ואפ"ה מותר בכלי שני