אגלי טל רסד

באיסור דמחזי כמבשל מה מועיל סילוק דעתו. וע"כ כתב הרשב"א במשנת מולאיר הגרוף דדוקא על גרופה מותר להפשיר אבל על קטומה אסור. ע"כ פירשו דלהחזיר לא מחזי כמבשל רק משום שמא יחתה ובקטום שסילק דעתו מלחתות שרי:

(ה) וכ"ז הוא דעת הר"ן והרא"ש דכנגד המדורה דומה לכלי ראשון ומותר בנתבשל כל צורכו והכי קי"ל בש"ע. אבל בתוס' ישנים כתבו בהא דאסור להחזיר באינה גרופה. תימא מהא דמותר להניח קיתון של מים כנגד המדורה להפיג צינתן ושמן איכא מאן דשרי אפי' יד סולדת בו משום דלא שייך בו בישול וא"כ בתבשיל שנתבשל כל צורכו דלא שייך בי' בישול למה יאסור. ותרצו דודאי בשמן לא שייך בי' בישול אבל בנתבשל כל צורכו שייך בישול והא דכרי קיתון של מים היינו במקום שאפי' יניח שם כל היום לא תהא היד סולדת בו. והנה לדעת התוס' ישנים יש קולא וחומרא. קולא. דבשמן למ"ד אין בו משום בישול אפי' על האש מותר. חומרא. דבתבשיל שנתבשל כל צורכו אפי' כנגד המדורה כשהיד סולדת בו אסור:

(ו) ודעת הרמב"ם כדעת הר"ן והרא"ש שהשוה דבר המבושל כל צורכו עם דבר שאין צריך בישול שכתב המבשל על גבי האור דבר המבושל כל צורכו או דבר שאין צריך בישול פטור. והנה דבר שאין צריך בישול למד הרמב"ם משמן למ"ד שאין בו. משום בישול כמ"ש הרב המגיד והרי לדעת התוס' ישנים שמן למ"ד אין בו משים בישול מותר אפי' ע"ג האש לכתחילה ואלו מבושל כל צורכו אפילו כנגד המדורה אסור ואיך כוללם יחד. אלא ודאי דס"ל להרמב"ם כדעת הר"ן והרא"ש דשאני כנגד המדורה מע"ג האש. וע"כ כנגד המדורה אף שהיד סולדת בו אפי' תבשיל המבושל כל צורכו מותר. והכי קיי"ל בשו"ע כהרמב"ם והרא"ש והר"ן. ועיין עוד במה שכתבתי בדעת הרמב"ם בנידון זה לעיל ס"ק י"ט:

(ז) יש לעיין לדעת התוס' ישנים דבמבושל כל צורכו נמי שייך בישול א"כ אמאי מותר בכלי ראשון והא תנן כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת:

(ח) ונראה לי דדומה הא מילתא להא דתניא בפרק מי שהחשיך ת"ר אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין מאן יש אומרים ר' יוסי בר' יהודה הוא דאמר אינו חייב עד שיגבל. והני מילי הוא דמשני. היכי משני א"ר חסדא על יד בל יד. וכתב המג"א סי' שכ"א דבקמח לא מהני התירא דעל יד על יד. וכתב בנתיב חיים דאפי' חיוב חטאת יש. רק במורסן דאינו אסור רק מדרבנן מהני שינוי זוטא כי האי. והנה בכלי ראשון כתב הר"ן דאין דרך בישול בכך. והנה צ"ל דאין שינוי גמור דהא בלא נתבשל תחילה חייב חטאת כמו בנתינת ביצה בצד המיחם וע"כ במבושל כל צורכו דמן התורה אין בו משום בישול מהני שינוי כל דהוא דאינו על עצמה של אש אלא בכלי ראשון:

(ט) ודעת הרא"ה נראה לי שהוא כדעת התוס' ישנים דשייך בישול מדרבנן עכ"פ במבושל כל צורכו שהרי כתב הרא"ה בספר בדק הבית דאפי' בשל העכו"ם כל צורכו יש תקנה אם מבשלו ישראל אח"כ ומצטמק ויפה לו [ועיין ביו"ד סי' קי"ב קי"ג דמשמע דמשנגמר כל צורכו ע"י העכו"ם אין עוד תקנה ודוקא כשבישלו העכו"ם במאכל בן דרוסאי יש לו עוד תקנה] הרי דמדרבנן יש לו עוד בישול. ובשמן למ"ד דאין בו משום בישול צ"ל דאין הבישול משביחו כלל ע"כ אין בו משום בישול אפי' מדרבנן. ואולם לדעת שאר פוסקים דאפי' שמן למ"ד אין בו משום בישול אינו מותר רק כנגד המדורה צ"ל כמ"ש הר"ן דמחזי כמבשל. דלומר בשמן ג"כ יש בישול מדרבנן. דוחק. דלשון הש"ס אין בו משום בישול משמע אף מדרבנן. וכן במבושל כל צורכו לפי משמעות השו"ע דוקא בלא נגמר יש תקנה ע"י גמר הישראל הא בנתבשל צורכו לא. משמע דבנתבשל כל צורכו אפי' מדרבנן אין בו בישול וע"כ האיסור משום דמחזי כמבשל. וראיתי להרב ברכי יוסף סי' שי"ח דע"ג האש אסור דקיימא לן יש בישול אחר בישול ואיני יודע מהו סח:

[מט] אבל תבשיל שסילקו בשבת מהכירה כו'. קיי"ל כחנני' דאמר בריש פרק כירה דלהשהות משהין ע"ג כירה אעפ"י שאינה גרופה וקטומה [דלא כהרי"ף והרמב"ם שפסקו מצטמק ויפה לו אסור] ולהושיב בתחילה ע"ג כירה אפי' גרופה וקטומה אסור. אך להחזיר ע"ג כירה גרופה וקטומה מותר. וקיי"ל דלא מיקרי חזרה אלא בעודה בידו וכשנטלה הי' דעתו להחזירה. ודעת הר"ן דאם נטלה בשבת לעולם חזרה מיקרי. ולא בעינן הני תנאי אלא כשנטלה מערב שבת ובא להחזירה משתחשך אבל כשנטלה בשבת לעולם חזרה מיקרי. וכתב הרמ"א סי' רנ"ג שכן נוהגין. ואיתא בגמרא דלהחזיר לתוך הכירה לא מהני גרופה וקטומה. ודעת הדרכי משה דאף בזה מהני היתר הר"ן כשנטלה בשבת. ויש מחמירין:

[נ] (א) והוא הדין שמותר ליתן לתוך התנור כו'. כתב הרמ"א בסי' רנ"ג סעי' ה' יש מתירין ליתן לתוך התנור שאפו מבעוד יום דכיון שלא הטמינו בו אלא שאפו בו אין לחוש לבישול ובלבד שלא נצטנן לגמרי ומבואר בב"י וד"מ טעם דבריהם משום דעממו גחליו והו"ל כקטומה. ואף דבקטומה לא מהני אלא להחזיר כיון שנטלו ממנו בשבת חזרה מיקרי כשיטת הר"ן. ואף דתוכה אסור אפי' להחזיר ואינו מותר אלא על גבה כיון שנטלו ממנו בשבת אפי' תוכה מותר לדעת הר"ן. ומסיים רמ"א ובלבד שלא תהי' היד סולדת בו. והיינו דביד סולדת בו לא הוה כגרוף וקטום:

(ב) וצ"ע דכיון דאין יד סולדת בו למה לי' לא נצטנן לגמרי. וצ"ל דבנצטנן לגמרי הוי כמושיב בתחילה ואפי' בגרופה וקטומה אסור. וכן דעת המג"א שם ס"ק ל"ו. ומזה למד המג"א דאפי' בדבר יבש דאין בו בישול לכ"ע אסור:

(ג) ולפענ"ד לא נראה כן דלכאורה תמוה על הרמ"א מדברי הר"ן שהעתקנו לעיל ס"ק מ"ח דאפי' נצטנן מותר ליתנו ע"ג כירה גרופה וקטומה. ואף שכתבנו לעיל דמיירי שנטלו בשבת. הלוא הרמ"א נמי בכה"ג מיירי דאל"כ הי' אסור לתוכה ועוד שהניחו על גבי קרקע. וכן מפורש בד"מ העתיקו המג"א ס"ק ל"ה. וצ"ל דהר"ן לטעמי' דאפי' בדבר לח אין בישול אחר בישול אפי' נצטנן וע"כ חשוב חזרה. אבל לדידן דבנצטנן לגמרי