אגלי טל רסב

קיבלה מיני' ולא איפשטא. ופשוט דהלכה כר' יהושע נגד רע"ק שהי' רבו רק תלוי בהאיבעיא אי קיבלה. וכ"כ הלח"מ בהלכות שגגות:

(ו) ומעתה ניחא מה שלא רצה הש"ס לאוקמי להברייתא שהי' בשר בהקדירה בשעת שפיתה דא"כ נפשוט מהברייתא האיבעיא דקיבלה מיני' דאל"ה ולא קיבלה מיני' וס"ל להלכה דתמחויין מחלקין למה יתחייב שופת את הקדירה. (ז) ומעתה ניחא דברי הרמב"ם דהרמב"ם לשיטתו בהלכות שגגות דאין תמחויין מחלקין. וכתב הלח"מ משום דלא שבקינן ודאי של רע"ק מפני מה דמספקא לן אליבא דר' יהושיע ע"כ משכחת בשפיתת קדירה ג"כ חיוב בישול כשהי' בה אוכלין:

[מג] אסור לבשל בתולדת החמה כו'. משנה פרק כירה ל"ח:

אין נותנין ביצה כו'. ולא יפקיענה בסודרין ור"י מתיר כו' ובגמרא ל"ט. אמר רב נחמן באמה דכ"ע לא פלגי דשרי [בחמה. בשמש. דשרי. דאין דרך בישולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא] בתולדת האור כ"ע לא פליגי דאסור [כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחלה. דאסור. דהוי בישול] כי פליגי בתולדות החמה [שהוחם הסודר בחמה] מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור [דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו] ומר סבר לא גזרינן. עוד שם בגמרא דקמיפלגי ר"י ורבנן בחמי טברי' דרבנן סברי דתולדות חמה הוא ור"י סבר דתולדות האור הוא והלכה כרבנן:

[מד] (א) אבל מותר אפי' לכתחלה לבשל כו'. לעיל ס"ק מ"ג העתקתי פירש"י טעמא דבחמה עצמה מותר דאין דרך בישול בכך. ויש לעיין דבשבת הנעשה שלא כדרכה עכ"פ מדרבנן אסור. ועוד דבס"פ כל שעה פסח שבישלו בחמי טברי' האוכלו אינו עובר משום מבושל דלא חשוב מבושל אלא ע"י תולדות האור. ואי רק משום דאין דרך בישול בכך. התינח שלא לחייב את האדם העושה המלאכה אבל הפסח למה לא יחשב מבושל. ושאלה זו ג"כ יש לשאול בתולש מעציץ שאין נקוב דפטור משום דלאו היינו רביתי' פירש"י שאין דרך לזרוע שם. ולכאורה טעם זה לא יצדק אלא לפטור את הזורע דהוי זורע כלאחר יד אבל לא את הקוצר שקוצר כדרכו. מה נ"מ אםש הי' זרוע שלא כדרכו:

(ב) אך יש לעיין במה שכתבו האחרונים באה"ע סי' קכ"ד בכתב גט בשמאל דכשר אף דבשבת כה"ג פטור שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה כן כתבו הח"מ וב"ש ופר"ח]. ולכאורה הלוא מצינו א בשאר דברים דלא בעי מחשבה. אכילה. כדרך אכילה דוקא. הנאה. שלא כדרך הנאתן פטור. הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו [חוץ מחוטמו דכולו לא גרע מכלים שבבית] טהור. והבא אל הבית דרך ביאה דוקא. (וכן ספ"ב דמנחות הקטיר כשומשים כשומשים עד שהשלים אין דרך הקטרה בכך. מיהו מהתם ק קשיא דבקדשים מתעסק פסול]:

(ג) אך בירורן של דברים דיש חילוק בין אם יש שינוי בהנעשה או השינוי הוא רק בהעושה. דבאכילה שלא כדרכה כגון שאכל חלב חי או שעירב דבר מר הרי יש שינוי בהמאכל וכן הנכנס דרך אחוריו הרי יש שינוי בהביאה שהוא מעשה הנעשה. אבל הכותב בשמאל הרי עצם הפעולה הוא האות הנעשה ובזה אין שום שינוי רק שיש שינוי באיש העושה שעשה הפעולה בשמאל תחת שהי' לו לכתוב בימין. וכן המוציא במרפקו דהעצם הפעולה הוא בהחפץ היוצא לרה"ר ובחפץ אין שום שינוי אלא שהוא הוציאו שלא כדרך המוציאין. וכן צינור שעלו בו קשקשים שממעכו כלאחר יד אין שינוי בהצינור המתוקן רק בהעושה שממעכו כלאחר יד וכן היונק אין שינוי בהחלב שהחלב יצא מהדד כמו אם הי' חולב בידו רק השינוי הוא בהעושה שחולב בפיו. וכל אלו אין פיטורן רק משום דלא הוי מלאכת מחשבת ע"כ אסור לכתחלה כמו מקלקל ומלאכה שאינה צריכה לגופה דלא הוי מלאכת מחשבת ואסור לכתחלה:

(ד) מעתה המבשל בחמה כיון דיש שבח עצים בפת ותבשיל [ואף החכמים לא פליגי אלא משום שבא מחמת משהו הנשרף. והנשרפין אפרן מותר. וע"כ בנקברין גם חכמים מודים כמ"ש הרא"ש שם. אבל לכ"ע יש שבח אש בתבשיל] וכשבישל באש יש שבח אש בהתבשיל והוא שינה לבשל בחמה ששבח חמה בהתבשיל הרי יש שינוי בהבישול הנעשה. [ואם יקשה זה בעיניך עי' באבן עזרא שמות י"ב ט'] וכמו שנחשב שינוי בין תולדת האש לתולדת החמה כמו כן נחשב שינוי בין יש בהפת כח חמה בין יש בה כח האש. ושוב אין צריכין לטעם דמלאכת מחשבת אלא דלא חשוב בישול כלל. כמו במאכלות אסורות דלא חשוב אכילה כלל וגם בפסח לא חשוב מבושל כלל. וע"כ הנזרע בעציץ שאינו נקוב דיש שינוי בהנזרע לא חשוב זריעה כלל:

והקוצר פטור:

וע"כ המבשל בחמה כיון שיש שינוי בנפעל מותר לכתחלה. מיהו התולש מעציץ שאינו נקוב אסור לכתחלה כיון שאין שינוי במעשה הקצירה רק שנזרע מכבר בשינוי. והא חזינן לענין תרומה דאף הנזרע בעציץ שאינו נקוב חייב בתרומה מדרבנן. דמדרבנן חשוב כאלו נזרע כדרכו]. אך לכאורה קשה זורע בעציץ שאינו נקוב נמי יהי' מותר לכתחלה דהא יש שינוי במעשה הזריעה בנפעל ויהי' מותר כמו המבשל בחמה. ונראה ליישב דהנה בזבחים צ"ד:

וברמב"ם פ"ח מה"ש דהשורה חיטין ושעורין במים הוא תולדת זורע וחייב ואף שלא נזרע בקרקע כלל. וא"כ הזורע בעציץ שאינו נקוב וצומחים וגדלים למה יגרע משרה כנ"ל דחייב. אך החילוק בזה דשריי' במים כדי לצמוח היינו אורחי' לעשות כן כדי שיצמחו ואח"כ יזרע בקרקע גרעינין מצומחים. אבל הזורע בעפר בעציץ שאינו נקוב שזורע גרעינין שאינן מצומחים. הרי יכול לעשות כן תיכף בעציץ נקיב ע"כ הוי זריעה שלא כדרכה ופטור. וכבר ביארנו כן במלאכת זורע ס"ק כ"ג. נמצא דבענין הצמיחה אין שינוי בנפעל לבין נשרה במים דנשרה במים ג"כ אינו מחובר לקרקע. רק בפועל יש שינוי שלשרות הדרך לעשות. והוא שינה וזרע בעציץ שאינו נקוב שאין הדרך לעשות כן. וכיון שאין שינוי רק בפועל ע"כ אסור מדרבנן כמו בכל מלאכה כלאחר יד:

ובמ"ש נ"ל לבאר החילוק דכלאחר יד פטור בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. ולכאורה מה ענין זה לזה ולפמ"ש יתפרש. דהנה מה כשאינו מלאכת מחשבת פטור משום דגמרינן ממשכן דכתיב מלאכת מחשבת.