אגלי טל רנט

(ו) ובזה יתבאר סוגית הש"ס פרק כירה אין נותנין ביצה בצד המיחם כדי שתתגלגל. ובגמרא איבעיא להו גלגל מהו אמר רב יוסף גלגל חייב חטאת ומביא ראיה מהא דקולייס האיספנין שהדחתו זהו גמר מלאכתו. ולכאורה אינו מובן הראי' דאטו משום דהדחת קולייס האיספנין הוא גמר מלאכת בישולו יהיה גלגל ביצה כיוצא בו. ולהנ"ל אתי שפיר דהתוספות כתבו בפרק החולץ דביצה נאכלת כמות שהיא חי' רק שאינה אכילה חשובה כמות שהוא חי' וע"כ לר"י יש בו משום בישולי עכו"ם וע"כ היא נאכלת במעט תיקון הוא גילגול ודומה ממש לקולייס האיספנין דאף דהדחתו הוא בישול מועט חייב ה"נ בביצה. אבל אם נפרש גמר מלאכתו גמר בישולו כמ"ש בס"ק ל"א א"כ מנ"ל דכי היכי דהדחת קולייס היא גמר בישולו ה"נ גילגול ביצה ובאמת ז"א דביצה מבשלים לגמרי:

אלא ודאי דהש"ס יליף דחייב אף שאינו שיעור בישול וכמ"ש:

[לח] (א) ואפי' שהיה נאכלין מחמת מלחן כו'. כתב הב"י סי' שי"ח בשם ספר הפרדס מליח הישן מליח הרבה ודיקא נמי שאומר ישן שלא יאכל כלל אם לא ידיחנו בחמין כו'. וכל שהוא נאכל מחמת מלחו אין הדחתו גמר מלאכתו וקולייס האיספנין דג מליח הרבה שאינו יכול לאכול מחמת מלחו אם לא ידיחנו בחמין עי"ש. משמע דאם היה נאכל בלא הדחה מותר וכן משמע במאירי שכתב וכל שלא בא בחמין מערב שבת אלא שאוכלין אותו בשבת ע"י הדחק בלא בישול מדיחין אותו בחמין בשבת ואין אומרים הדחתו זהו בישולו שאף ההדחה אינה מספקת להאכילו בריוח שלא ע"י הדחק כו'. חוץ ממליח הישן ר"ל של שנה שעברה וקולייס האיספנין והוא דג שאוכלין אותו ע"י הדחק בחמין שכל אלו אף בהדחה לבד נאסרו שאף בחול הדחתן זהו גמר בישולן. מבואר בדבריו החילוק דברישא אף בתחלה היה אוכלין אותו ע"י הדחק וכיון שהדחה אינה מועלת להיות נאכל שלא ע"י הדחק אין איסור בהדחה. ומליח הישן וקולייס האיספנין אוכלין אותו ע"י הדחק בחמין אבל בלא חמין אפי' על ידי הדחק אינו נאכל ע"כ חייב על הדחתן הואיל והכשירתו הדחתו לאכילה ע"י הדחק והוא כדברי ספר הפרדס הנ"ל דאין איסור רק כשלא היה ראוי לאכול קודם הדחה:

(ב) אך צריך להבין לפי שיטה זו הא דפ' כירה בנותן ביצה בצד המיחם כדי שתתגלגל חייב חטאת ומדמי לה למליח הישן וקולייס שהדחתן זהו גמר מלאכתן. והא ביצה ראוי' לגומעה חיה דמה"ט איכא מ"ד הגמרא דאין בו משום בישולי עכו"ם. ואף דקיי"ל דיש בה משום בישולי עכו"ם היינו שאינו אכילה חשובה כמ"ש התוספות פרק החולץ אבל מ"מ ראוי' לאכילה ע"י הדחק עכ"פ. וקשה לשיטת המאירי דהיכי דהיה ראוי קודם הדחה ע"י הדחק מדיחין אותו בחמין בשבת:

(ג) אך לק"מ דיש לומר דביצה מגולגלת ראוי לאכילה לגמרי ע"כ חייב אף דהי' ראוי תחלה ע"י הדחק. שבמה שלא בא בחמין מערב שבת דמותר להדיחו כתב המאירי משום שתחלה היה ראוי ע"י הדחק ואף עכשיו אינו ראוי אלא ע"י הדחק אבל ביצה מגולגלת יש לומר דחשוב ראוי לגמרי. והא דהוצרך להביא ראיה מהדחת קולייס היינו לחייב בתולדת האור. וכן פי' בחידושי הר"ן שם בבעיא דגלגל מאי דמבעי' לי אם חייב בתולדת האור עי"ש. וע"ז הביא ראי' מהדחת קולייס:

(ד) אבל בשיטה המיוחסת להר"ן פירש דמייתי ראי' מקולייס דע"י הדחה מתבשלת קצת בענין שאדם יכול לאוכלן אף שאינן מבושלין כל צורכן דכוותה ביצה אף שאינה מבושלת כל צורכה. ולפי"ז אי אפשר שיסבור כהמאירי דאין חיוב אלא א"כ לא היה ראוי תחלה כלל דא"כ אין ראיה משם לביצה שהיתה ראוי' תחלה לגומעה ע"י הדחק עכ"פ. וע"כ לית ליה הא דמאירי וספר הפרדס. וכן משמע עוד בספר יראים שכתב דה"ה דגים קטנים מלוחים מחייב על הדחתן. והא דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי עכו"ם משום שנאכלין מחמת מלחן לגמרי. הרי דאף בכי הא חייב על הדחתן. וכן כתב הטור קולייס האיספנין דג קטן מליח. הנה כל הני לית להו הא דס' הפרדס והמאירי:

(ה) והנה הרמ"א כתב דברי הגהת מרדכי וה"ה כל דבר שאינו ראוי לאכול כי אם ע"י שרייה. יראה דרמ"א תרתי אית ליה מה שמלחו תקנתו ואינו חסר אלא מעט בישול או אפי' דגים קטנים מלוחים שנאכלין ע"י מולחן אלא שהדרך בחול להדיחן בחמין חייב על הדחתן דזה בישולו. וכן כל דבר שאינו צריך בישול אלא שהוא קשה ואינו נאכל בלא שרייה בחמין גם כן חייב. ולא כספר עולת שבת שהעתיק דברי ספר הפרדס להלכה ולא דק כי הרא"ם והטור ושיטה המיוחסת להר"ן חולקים והש"ע והרמ"א לא העתיקו רק דברי הג"מ אבל לא דברי ס' הפרדס:

[לט] ומכל מקום הנני מסופק כו'. לפמ"ש בס"ק ל"ז בהא דהדחתו זו גמר מלאכתו דהפירוש הוא משום שהמלח פעל בו תחלה ואינו חסר אלא מעט תיקון והדחתו זהו גמר תיקונו יש לספק במליח הישן שהדיחו בחמין מע"ש אם מותר לשרותו בכלי ראשון בשבת או לבשלו כנגד המדורה אם נאמר בזה אין בישול אחר בישול מאחר דהדחתו מערב שבת זהו בישולו ואין אחריו עוד בישול. או דילמא כיון דעיקר תיקונו היה ע"י המלח ויש בישול אחר מליחה לכ"ע [שהרי דגים קטנים מלוחים חייב על הדחתן וכ"ש על בישולן אף שנגמרו לאכילה ע"י מליחה] והדחתו הוא בישול מעט ואינו מכשירו אפי' להיות כמאכל בן דרוסאי רק שמ"מ חייב על הדחתו משום שהוא גמר מלאכתו וכיון שהגמר היה ע"י תולדת האור חייב אבל מ"מ לא יקרא בשביל זה בישול אחר בישול כיון שהדחה אין בה כשיעור בישול ועיקר תיקונו ע"י המלח:

ולכאורה יש להביא ראי' לזה מתרנגולתא דר' אבא דבפרק חבית דפירשו הר"ח והרי"ף והרא"ש והמ"מ שהיתה מלוחה הרבה וכשמבקשין לאוכלה שורין אותה בחמין ואם שרו אותה מערב שבת מותר שוב לשרותה בחמין בשבת. ואף דהשרי' מערב שבת לא היה בה כדי בישול רק מחמת שהיתה מלוחה תחילה הי' די לה בביאה בחמין כמו שכתב הרב המגיד שהיתה מלוחה ביותר ודי לה ביאה בחמין. ואי אמרת דשייך בה