אגלי טל רנג

שנפלט בחום הכלי ראשון. ולפימ"ש יש להשוות דברי הרשב"א הנ"ל ס"ק כ"ו שמתיר לתת בשר שור בכלי ראשון. עם דעת הטור. שבאמת אם לא נמלח כלל אין איסור משום שבת שעוסק והיינו הא דרשב"א [ונ"מ ג"כ באין צריך הבשר לאכילת ישראל] והטור שבא לפסוק הלכה למעשה וקודם מליחה הא כבר כתב ביו"ד שאסור משום דם. רק לאחר מליחה בזה אסור משום שבת ע"כ סתם הטור לאסור בכל גווני. מיהו הרמ"א משמע שאוסר משום שבת בכל גווני. ולמעשה אין לזוז מפסק הרמ"א וכן הוא מסקנת האחרונים ז"ל:

[כח] וכן מלח צריך בישול רב כו'. בש"ס פרק כירה מ"ב:

איתא תרי לישני ללישנא קמא מלח אינה כתבלין אלא דבכלי שני נמי בשלה. וללישנא בתרא מלח אינה כתבלין אלא אפי' בכלי ראשון נמי לא בשלה והיינו דאמ' רב נחמן צריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא. וקי"ל כלישנא בתרא. אך יש מחמירין כלישנא קמא. וע"כ המחמיר כלישנא קמא תבוא עליו ברכה:

[כט] (א) אם נתן לתוכו מים מועטים כו'. דעת הט"ז יו"ד ססי' צ"ב דכלי ראשון שפינה ממנו החמין דינו ככלי שני ותמוה מש"ס מכילתין מ"א. בסוגיא דמיחם שפינהו דמפר' רב אדא בר מתנה דהכי קאמר המיחם שפינה ממנו מים חמין לא יתן לתוכו מים מועטים כדי שיחמו. ואי דדינו ככלי שני הא מותר לכתחילה אפי' כדי שיחמו אלא ודאי שדינו ככלי ראשון:

(ב) ויש ליישב דעת הט"ז דהנה בסיפא דמתניתין שם אבל נותן לתוכו או לתוך הכום כדי להפשירן. וקשה הא כוס כלי שני הוא ואינו מבשל ואפי' כדי שיחמו מותר. וכתב הרע"ב בפי' המשנה דאתיא כמאן דאמר כלי שני נמי מבשל. ושיטת התוס' בתירוץ הראשון שגם בכלי שני אסור לכתחילה דמחזי כמבשל. והקשה בספר תוס' שבת סי' שי"ח ס"ק מ"ח מהא דמותר ליתן לתוך הכוס בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין. ותירץ דשאני התם דמחזי כמקרר החמין ולא מחזי כמבשל. וע"כ לרב אדא דמפרש למתניתין שפינה ממנו מים חמין י"ל סיפא דמתניתין אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס ג"כ שפינה ממנו מים רותחין וע"כ כדי שיחמו אסור דמחזי כמבשל. וא"כ ניחא דאסור ליתן למיחם שפינה ממנו מים חמין אף דדינו ככלי שני לדעת הט"ז. אי כדעת הרע"ב דס"ל לתנא דמתניתין דכלי שני מבשל, אי כדעת התוס' דאסור משום דמחזי כמבשל:

(ג) ולי הי' נראה עוד לפרש סיפא דמתניתין ע"פ דעת הפוסקים דבדבר לח יש בישול אחר בישול אם נצטנן ולפי"ז מתניתין דלא יתן לתוכו צונן היינו אפי' מבושלים רק שהן צונן ובזה גם לתוך כלי שני אסור כיון שכבר נתבשלו שוב אפי' כלי שני מבשל אותם. וכמ"ש הר"א ממיץ בלחם אפוי שאסור לשרות אפי' בכלי שני דיש בישול אחר אפי' וכיון שכבר נאפה שוב אפילו כלי שני מבשלו. וה"נ כיון שכבר נתבשלו אלא שנצטננו שוב אפילו כלי שני מבשלן מאח' שהוא בישול אחר בישול. וע"כ תני אבל נותן לתוך הכוס כדי להפשירן דדוקא כדי להפשירן אפי' כבר נתבשלו מותר:

(ד) וע"כ יש ליישב קצת דעת הט"ז דרישא דמתני' דלא יתן לתוכו צונן היינו בנתבשל תחילה אלא שעכשיו הוא צונן. ודוחק. אך לפי פירוש הרע"ב יתיישב ברווחא. וגם לשיטת התוס' בתי' הראשון מיושב:

(ה) וכל זה שלא יהיה דברי הט"ז נגד סוגיא ערוכה. אך מ"מ עומדים כנגדו דברי הרשב"א בדף מ"ב שכתב דהא דהנותן לתוכו מים מרובים על מיחם קאי אבל לתוך הכוס דכלי שני הוא הכל הפשר קרי לי'. וא"כ קשה לרב אדא שגם במיחם שפינו ממנו מים למה לי' מרובים הא אפי' מועטים הפשר הוא. ואין ליישב עפ"י שיטת התוס' הנ"ל דאף בכלי ני אסור דמחזי כמבשל ודווקא לכוס שיש בו מים מחזי כמקרר החמין כדברי תוס' שבת הנ"ל. דהא הרשב"א דף ל"ט בהא דמדיחין אותו בחמין כתב דהיינו בתוך הכלי שני ולית לי' הא דתוס' דכלי שני מחזי כמבשל. ומוכח דמיחם שפינה ממנו מים חמין חשוב כלי ראשון:

[ל] בבת אחת כדי להפשירן כו'. ספר יראים:

[לא] (א) אינו ככלי שני כו'. דין דברים שאינן נתבשלים בכלי שני אלא בכלי ראשון אם עירה עליהם מכלי ראשון יש ארבע שיטות. שיטה הא'. היא שיטת התוס' מכילתין מ"ב:

ד"ה אבל בשם ר"י והר"ן כתבו בשם ר"ת דעירוי מכלי ראשון ככלי ראשון ומבשל בכולו. וצ"ל לשיטה זו דלא שייך הכא לומר. תתאה גבר כיון שמחובר בכלי ראשון שעדיין לא נפסק הקילוח. שיטה הב'. היא שיטת התוס' זבחים צ"ה:

בשם הר"ת וכן הרא"ש כתבו בשם הר"ת. ותוס' מכילתין שם כתבו שיטה זו סתם. דאוסר כדי קליפה דאדמיקר לי' מבשל כדי קליפה. שיטה הג'. היא דעת הרשב"ם דאפי' כדי קליפה אינו מבשל דתתאה גבר. ואדמיקר לי' בלע אמרנןי אדמיקר לי' מבשל לא אמרינן. וטעם הדברים דבשעה מועטת אינו מתבשל. שיטה ד'. היא דעת הר' יונה דתיכף שיצא מכלי ראשון בעוד הקילוח באויר שוב אינו מבשל ולא משום דמתקרר מתתאה דהא עדיין הוא באויר ולא נתקרר מתתאה אלא משום שהאויר עצמו מקררו ואינו מבשל. וע"כ אוסר לערות מקדירה רותח לרותח דתיכף משיצא מקדירה זו מצטנן בהאויר ושוב מתבשל כשבא לקדירה האחרת רותחת כמ"ש הר"ן בשמו פרק במה טומנין [ובנ"י פרק לא יחפור בשם הר' יונה כתב דברים אלו ומסיים