אגלי טל רנב

(ב) והנה דין הב' דכל מיני בשר אינו מתבשל בכלי ראשון והוא חידוש גדול דהגמ' לא קאמר אלא בשר שור ומנ"ל לדמות שאר מיני בשר לבשר שור. ויש הוכחה ג"כ דבשר כבשים מתבשל בכלי ראשון מהא דאמר רב חסדא בפ' כל שעה המבשל בחמי טברי' פטור. פסח שבישלו בחמי טברי' חייב דעבר על כי אם צלי אש. והקשה לי איש אחד חמי טברי' בפסח היכי משכחת לה שהרי אין חמי טברי' בירושלים. ע"כ דברי המקשה. ואין לומר דנ"מ ללקות נמי משום צלי אש. ליתא דאין איסור דכי אם צלי אש חל אאיסור יוצא ועוד דהתוס' כתבו דאין בפסח חי ובבישלו בחמי טברי' כי אם עשה. אך אם נאמר דבשר כבשים מתבשל בכלי ראשון משכחת לה ששאב בכלי מחמי טברי' דחשוב כלי ראשון אף לאחר שהוציאו מתוכו כמ"ש הט"ז יו"ד ססי' צ"ב. וטמנו בבגדי' לשמור חומו והביאו לירושלי' אך לפי משמעו' דברי הרשב"א הנ"ל קש':

(ג) ואם היינו אומרים דמותר לשחוט פסח שני בבמות יחיד משכחת לה בשעת היתר הבמות ופסח שני. אך המשנה למלך ריש הלכות פסח העלה דאסור. וטעמא דידי' דמהראוי דאפי' בבמות צבור לא יקריב פסח שני הואיל וקרבן יחיד הוא ואינו קרב בבמה אלא חובות ציבור הקבוע להן זמן אך משום דמכח פסח ראשון קאתי דינו כדין פסח ראשון וא"כ אינו קרב אלא בבמות ציבור כפסח ראשון. ובאמת אם מטעם זה יש לדון בדבר שהרי התוס' פרק כל שעה כתבו דבכורים קרבין בנוב וגבעון הואיל וקבוע להם זמן מעצרת ועד החג. ואף דבכורים זמן ארוך להם שזה מביא ביום זה וזה ביום זה ולא אתי בכנופיא כפסח ראשון דחשוב קרבן ציבור אף דכל יחיד ויחיד קרב לעצמו משום דאתי בכנופיא. אבל בכורים דאין כולם קריבין ביום אחד [וכל יום זמנו חלוק בפ"ע דליל' שאינו ראי' להבאה מפסיק וא"א להחשב כאלו כולם הביאו בזמן א'] ולא אתי בכנופיא וא"כ אינו חשוב רק קרבן יחיד ואעפ"כ קריבין בבמה. הואיל וזמנו קבוע וא"כ פסח שני נמי אף דלא אתי בכנופיא מ"מ קרב בבמה מצד עצמו הואיל וקבוע לו זמן וא"כ שפיר י"ל שקרב גם בבמה קטנה ושפיר משכחת לה פסח שני בטברי' בזמן היתר הבמות:

(ד) מ"מ יותר נראה דאין פסח שני קרב בבמה קטנה. וי"ל דנפקא לי' מקרא דאיש כל הישר בעיניו וכי היכי דלר' יהודה דס"ל חובות קרב בבמה נפקא לי' מקרא דכל הישר בעיניו דאינו קרב בבמה קטנה. ה"נ לר"ש דבחובות הקבוע להם זמן מודה לר' יהודה דקרב בבמה. נפקא לי' מקרא דכל הישר בעיניו דלא לקריב בבמה קטנה:

(ה) ובהא דהמבשל בחמי טברי' נ"ל עפ"י המבואר לפי גרסת הרי"ף מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל שמא ירתיח. שמא ע"י הטמנה בדבר המוסיף הבל יעלה רתיחות כו' ע"ש. הרי שעל ידי הטמנה בדבר המוסיף הבל מעלה רתיחות. וע"כ משכחת לה שהטמין הכל ששאב בו החמי טברי' בדבר המוסיף הבל והעלה רתיחות ובעוד שמעלה רתיחות אפשר שדינו כעומד אצל האש ומבשל כל דבר. וכן מצאתי בב"ח וז"ל וכשהעבירו מהאש ונחו רתיחותיו לא בשיל לי' בשרא דתורא עכ"ל וכן לשון המרדכי בכלי ראשון שנח מרתיחותיו מבואר שאם מעלה רתיחות מבשל כל דבר. ועי' ט"ז יו"ד ססי' צ"ב בשם מהרי"ל:

(ו) אך יש להשיב דא"כ מה אריא חמי טברי' אפי' חמי האור נמי כיון שמחמת חמימות האיר לבד לא הי' מתבשל רק בצירוף הטמנה בדבר המוסיף הבל שאינו אור הו"ל זה וזה גורם דמותר. וה"נ לא עבר בלאו דמבושל כי אם על כי אם צלי אש. ול"ל לרב חסדא להשמיענו דין זה בחמי טברי' דאפי' כה"ג בחמי האור יש רבותא ויש ליישב וק"ל:

[כז] (א) אבל אם נמלח כבר אסור כו'. כתב הרא"ש פ' כירה סוף סי' י"ז ומותר לתת בשר חי לתוך כלי ראשון שהעבירוהו מעל האור ומיהו אי מליח ישן הוא אפשר דאסור דממהר להתבשל כדאמר לעיל. ואפי' נמלח מחדש נהי דבשר אינו מתבשל הלחלוחית והמלח והדם שבתוכו מתבשל ונבלע בבשר ואסור עכ"ל. ותמוה דמשמע שאין איסור משום שבת רק משום דם ולמה. כיון שמתבשל הלחלוחית אפי' לא נמלח כלל יאסור משום שבת. והטור כתב באמת כן וז"ל ואסור ליתן אפי' בשר שור בכלי ראשון אף על פי שצריך בישול רב ואינו מתבשל. הלחלוחית שבו מתבשל ואסור. ודברי הרא"ש קשיין [ועיין ט"ז סי' שי"ח ס"ק י"ג שנדחק ליישב דברי הרא"ש וכתב שזה כוונת הרמ"א והמג"א סק"ל לא פירש דברי הרמ"א כן]:

(ב) ונראה דהנה עיקר הסברא דאף דהבשר עצמו אינו מתבשל בכלי ראשון הלחלוחית מתבשל אינו מובן הלוא הש"ס אמר מילחא צריכא בישולא כבשרא דתורא ומלח לאו משום קשיותו אינו מתבשל בכלי ראשון דאדרבה דאפי' בצונן נמוח ומ"מ אינו מתבשל בכלי ראשון מחמת חוזק טבעו. וכיון שהש"ס משוה להו אימא שגם בשר שור אף הלחלוחית אינו מתבשל מחמת חוזק טבעו:

(ג) אשר ע"כ נראה לי שכלפי שכתב הרא"ש דמליח ישן אפשר מתבשל בכלי ראשון דומיא דדג אף שבעצמותו אינו מתבשל בכלי שני. מ"מ מאחר שפעל בו כבר כח המלח שוב מתבשל בכלי שני. בשר שור נמי אף שאינו מתבשל בכלי ראשון. מ"מ לאחר שפעל בו כח המלח שוב מתבשל בכלי ראשון. ולזה כתב הרא"ש דאפי' נמלח מחדש אף שעדיין לא פעל כל כך כח המלח בבשר מ"מ בהלחלוחית פועל כח המלח תיכף ושוב מתבשל בכלי ראשון הלחלוחית עכ"פ כמו בשר מליח הישן. וכיון שאין איסור רק בנמלח הוסיף הרא"ש שגם הבשר עצמו נאסר מחמת הדם. ואני חושב עוד סברא דבשר שהודח ממלחו ושוב נמלח מחדש לא אמרי' שהלחלוחית שבו מתבשל ודוקא בשעה שנמלח בראשונה שהמלח מושך ציר שהוא לחלוחית הבשר הנה הלחלוחית מופרש לעצמו בתוך הבשר ואז פועל בו כח המלח. אבל לאחר שהודח ונסתמין נקבי הפליטה אף אם ימלח אח"כ שנית. מכל מקום הלחלוחית והבשר הם אחת ואין כח המלח יכול לפעול בו. וכיון דלא משכחת לה לדין זה אלא בשלא הודח ממלחו ובזה גם הבשר נאסר מכח הדם כתבו הרא"ש לזה. אולם הא דנסתמין נקבי הפליטה שאפי' חוזר ומולחו שוב אינו פולט ציר אינו דבר ברור כמבואר ביו"ד סי' ע' אך בלא חזר ומלחו דאז ודאי אינו מושך ציר אינו מבשל כלל כלי ראשון את הלחלוחית:

(ד) ומ"מ יש לדון גם בזה ולומר שבשעת מליחה הציר שבו פורש ממקום למקום וכשהודח נשאר הציר מופרש בתוך הבשר:

(ה) ואם נאמר כן יבואו דברי הטור על מקומם בשלום שסתם וכתב ואסור ליתן בשר שור בכלי ראשון כו' והיינו לפי מה שכתב ביו"ד סי' ס"ח בשם הרשב"א שאסור למלוג אפי' בכלי שני שמבליע ומפליט. וא"כ אפי' בשר שור אסור דנהי שאינו מבשל. מ"מ מבליע ומפליט. ואם כבר נמלח והודח כבר בא בו כח המלח בלחלוחית שמופרש בתוכו ושוב כשנפלט ע"י החמין מתבשל הלחלוחית