אגלי טל רנא

טומנין דאסור להניח במקום שיוכל לבוא לידי בישול אף שכוונתו אינו אלא להפשירו. וא"כ אי אפשר שיגרסו שמע מינה הפשירו זהו בישולו מדלא הניח בכלי ראשון כדי להפשיר. דלעולם לא זהו בישולו. ומ"מ אסור כיון דאם ישתהה יבוא לידי בישול. אלא ודאי שגורסין שמע מינה הפשירו לא זהו בישולו דאי זהו בישולו אף בכלי שני אסור:

(ט) והנה לפ"ז קשה טובא מתניתין דפ"ק דמעשרות ר מן משירד לעוקה אף ע"פ ש. נוטל מן העקל ומבית הממל ומבין הפסין ונותן לחמיטה ולתמחוי אבל לא יתן לקדירה וללפת כשהן רותחין ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. פי' הר"ש חמיטה עוגה דקה בעודה חמה כשיוצאה מן התנור מחליקין פני' בשמן ואע"ג דחמה היא לא מבשל יותר וכן לתמחוי אעפ"י שהוא חם דכלי שני אינו מבשל אבל לא לקדירה כו' דכיון שמתבשל שם חשוב כגמר מלאכה אי נמי דילמא אתי למיכל אכילת קבע. וע"כ ר' יהודה אזיל לטעמי' בשבת מ"ב. דאפי' בכלי ראשון לא בשלה אלא אם יש בו חומץ וציר. והשתא קשה תנא קמא דמתני' דמעשרות כמאן מהני תנאי דברייתא דשבת מ':

הנ"ל אתי. כר' יהודה לא דהא ר' יהודה פליג בסיפא. כרשב"ג לא. דהא איהו ס"ל הפשירו זהו בישולו. ואף בכלי שני הוי בישול לגרסת הרי"ף וסייעתו הנ"ל ואמאי נותן לחמיטה ולתמחוי. כת"ק דברייתא נמי לא. דלרב נחמן בר יצחק ת"ק נמי ס"ל הפשירו זהו בישולו וקשה חמיטה ותמחוי, ולרבה ור' יוסף שמן אין בו משום בישול אמאי לא יתן לקדירה. ולרבה ור' יוסף אולי יש ליישב קצת ולומר דכשנותן השמן לתבשיל מתערב בשמן טעם אחר ויש בו משום בישול. כעין שכתב האור זרוע בשם ריב"א ביין שמבשלו עם דבש. אך לר"נ בר יצחק קשה טובא:

(י) ליישב תמיהא זו צריך לומר דנהי דהפשירו זהו בישולו. מ"מ אינו חשוב בההפשר מבושל כל צורכו רק כמו מבושל כמאכל בן דרוסאי דחשוב בישול לענין שבת. אבל למעשרות לפמ"ש הר"ש הטעם בבישול דקובע למעשרות דכיון שמתבשל שם חשוב כגמר מלאכה וכ"ז שלא נגמר מלאכת הבישול לא הוי גמר מלאכה. ובפ"ד דמעשרות מ"א בעיא הוא בירושלמי הכובש עד שיכבוש כל צורכו השולק עד שישלוק כל צורכו נשמעיני' מן הדא מהבהב שבלין באור נטבלו אינן מחוסרות מלאכה ע"י האור כלומר דבהובהיב אינן מבושלות כל צורכן] שניא הוא שהוא גמר מלאכה. פי' הפני משה דניכר הוא שאינו רוצה יותר כי אם בהובהיב וזה גמר מלאכתו. ועי"ש בירושלמי שמביא ראי' לחילוק זה [דלא כפי' הפני משה שפושט הספק עי"ש שדבריו תמוהין]. וע"כ כשנותן לכלי שני אף דמ"מ הוי הפשר וזהו בישולו מ"מ הא אינו מבושל כל צורכו. ובזה אין לומר דכיון שאינו רוצה לבשל יותר זהו בישולו דהתינח אם רואין שרוצה בבישולו כמו שבלים שמהבהבם ודי לו בבישול זה הרי בישול זה אצלו גמר מלאכה. אבל שמן שנותנו לתמחוי כוונתו רק שהתבשיל יקבל טעם השמן ולכך נותנו בעוד התבשיל חם כדי שיקבל הטעם. ולזה א"צ בישול השמן רק חמימות התבשיל כדאיתא ביו"ד סי' צ"א סעי' ה' בהגה בטהור מליח וטמא תפל לא נאסר הטהור ואם הטמא לח נאסר הטהור. ה"נ אף שהשמן לא יהי' חם כלל כיון שלח הוא יבלע תבשיל החם. וכיון שאין כונתו לבישול השמן רק שמ"מ מתבשל והרי הבישול בעצמותו אינו כל צורכו ואינו טובל. בשלמא כשמתכוין לבשלו קצת ולא כל צורכו אחשבי' לבישולו שזה אצלו כל צורכו אבל כשלא נתכוין לא שייך זה. ואתי שפיר:

(יא) והנה לפי זה מוכח דבכלי ראשון הוי בישול כל צורכו מדאסר לקדירה וא"כ מוכח דהוי בישול מן התורה דאי לא אפי' כמאכל בן דרוסאי לא הוי ואיך יחשב בישול כל צורכו. ולדעת הירושלמי מכילתין דבישול בכלי ראשון לא הוי בישול מן התורה דאמר בשם ר' זעירא איזהו בישול ברור כל שהאור מהלך תחתיו. צריך לומר דר' זעירא סובר אפילו אינו כל צורכו קובע למעשרות שהרי בהירושלמי דמעשרות לא איפשטא כנ"ל. אך להגמרא דידן דמוכח דאינו קבע אלא אם כן בישל כל צורכו מוכח דבכלי ראשון הוי בישול גמור. (יב) ויש לדחות דבשמן דהפשירו זהו בישולו ואפי' בכלי שני זהו בישולו הוא דומה לקולייס האיספנין דמתבשל בכ"ש וחייב חטאת ושוב בכ"ר הוי גמר בישול. אבל שמן לדידן וכן שאר דברים דלכ"ע אין מתבשל בכ"ש כלל. שוב י"ל דאף בכלי א' לא הוי בישול מן התורה. אך משמעות הש"ס וכל הפוסקים דכ"ר הוי בישול גמור לחייב חטאת וכן הלכה:

[כד] בין שעמד אצל האש לא יתן לתוכה כו'. דעת הר"ן במתני' דמוליאר הגרוף בפרק כירה דלא מיקרי כלי ראשון אלא א"כ עמד תחילה על גבי האש אבל אם עמד אצל האש וסלקוהו לא חשוב כלי ראשון ולא הובא דעתו בפוסקים. וגם קשה עליו מהגמרא מ"א. דאמר הש"ס מאן דאמר בי דודי כל שכן בי כירי עי"ש. ולדעת הר"ן מה כל שכן. עי"ש:

[כה] אפי' אין היד סולדת בה כו'. מג"א סי' שי"ח בשם הירושלמי. ועי' ש"ך יו"ד ק"ה סק"ה שהביא כן בשם הרש"ל וחלק עליו בפירושא דהירושלמי. ובתשו' בית יעקב סימן כ' שהש"ך בעצמו חזר בו. וכן מפורש בערוך ערך סלד בפירושא דהירושלמי כהרש"ל והמג"א:

[כו] (א) ויש אומרים דה"ה כל מיני בשר כו'. ש"ס מכילתין מ"ב:

דבשר שור אפי' בכלי ראשון לא בישלה והרשב"א מכילתין בדף מ':

כתב וז"ל אפי' דבר שלא נתבשל כלל אם הוא דבר קשה להתבשל כגון בשר וכיוצא בו שאינו מתבשל בכלי ראשון ולא כנגד המדורה אפי' במקום שאין היד שולטת מותר כו' ולא אמרו יד סולדת אסור אלא במים יין ושמן שהם קלים להתבשל עכ"ל. למדנו מדברי הרשב"א שני דינים. האחד. שדין כנגד המדורה כמו כלי ראשון שבשר שור אינו מתבשל בו. השני. דלא דוקא בשר שור אלא הוא הדין כל מיני בשר שהרי כתב כגון בשר וכיוצא בו ולא כתב כגון בשר שיר. ועוד מדסיים אלא במים יין ושמן כו'. ועוד דין שלישי דלא ס"ל כדעת הטור דמ"מ אסור לכתחילה ליתן בכלי ראשון משום שלחלוחית שבו מתבשל אלא דאפי' לכתחילה מותר: