אגלי טל רמט

לא חשוב בישול כלל בשבת כל שכן דחייב עליו משום בישול. ולמאן דאמר אין בישול אחר צלי וליכא ק"ו הא מוכת ממתניתין דמליח הישן בפשיטות דיש צלי' אחר מליחה כנ"ל:

(ח) אך גם זה לכאורה אינו ראי' לא מיבעיא לפי מה שמפרשים בספר הפרדס לרש"י. והמאירי. דמליח הישן כו' בשלא הי' נאכלין קודם הדחה אפי' ע"י הדחק. א"כ אף אם תימצי לומר דמליח כמבושל שאין אחריו בישול:

הנ"מ בשנאכל מחמת מליחתו אבל וה אינו נאכל מחמת מליחתו. אך גם לדעת היראים והטור דמפרשים קולייס האיספנין דגים קטנים מלוחים ומפרש בפ"ב דע"ז דנאכלים מחמת מלחם. ומה"ט אם צלאן עכו"ם אין בהם משום בישולי עכו"ם. מ"מ משמע מהרמב"ם וש"ע יו"ד סי' קי"ג שאין נאכלין לגמרי מחמת מלחם רק לקצת בני אדם ודומה לנתבשל כמאכל בן דרוסאי ולדעת הרב המגיד והב"י בשיטת הרמב"ם יש בהם משום בישול. וא"כ אין ראי' ממתניתין דפרק חבית. אך לפי מה שביארנו בסק"י שהעיקר שהמבושל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישול מן התורה ובקולייס דהיינו דגים קטנים מלוחים יש בו משום בישול מה"ת מוכח שפיר מהא מתני' דפרק חבית דיש בישול אחר מליחה. מיהו לדעת המנחת כהן בשיטת הרמב"ם דהנאכל כמו שהוא חי לגמרי אין בו משום בישול. כל שכן שהנאכל לגמרי מחמת מליחתו שאין בו עוד משום בישול. אך כבר ביארנו בס"ק י"ט דדעת המנחת כהן בשיטת הרמב"ם אינו עולה אלא לפי דעת ה"ה בשיטת הרמב"ם דס"ל דנתבשל כמאכל בן דרוסאי עדיין יש בו משום בישול מן התורה. וע"כ להלכה שאף הנאכל לגמרי מחמת מלחו יש בו משום בישול מן התורה. וחייב נמי על צלייתו. וכן הדין בכבוש הנאכל לגמרי מחמת כיבושו:

[כא] בד"א כשהבישול והחימום משביתו כו'. רמב"ם פ"ט מה"ש ה"ג. וכפי מה שפירשתי בס"ק י"ט אות ח' בס"ד:

[כב] (א) בתולדת האש כגון המגלגל ביצה כו'. בס' יראים כשחשב תולדות דאורייתא כתב וז"ל ותנן בפרק כירה אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ואע"ג דליכא אור תולדת אור כאור דמי עכ"ל. משמע דתולדת אור הוא רק תולדה ולא אב מלאכה. וכן נראה לי דעת הר"ן והרשב"א שפירשו האיבעיא דש"ס פרק כירה שם גילגל מאי. דבתולדת אור מיבעי' לי' אי איכא איסורא דאורייתא עי"ש. ונהי דמסקנא דחייב חטאת. מ"מ כיון דהוה אמינא דאפי' איסורא דאורייתא ליכא. די למסקנא דתולדת האור כאור דמי שיחשב תולדה:

(ב) ומדברי הרמב"ם פ"ט מה"ש משמע דס"ל דתולדת האור כאור דמי שיחשב נמי אב מלאכה שהרי הביא הא דתולדת האור קודם שהתחיל לחשוב התולדות עי"ש. וצ"ל לדידי' דהבעי' הנ"ל הי' כיון דתחילת תיקונו מחמת עצמו שהביצה בעצמה כמות שהיא חי' ראוי' קצת לאכילה וכמו שיתבאר לפנינו ס"ק ל"ז בס"ד באריכות ולמסקנא דבתר גמרו אזלינן ממילא הוי אב מלאכה. אך לדעת הספר יראים והרשב"א והר"ן הוה תולדה:

(ג) ויש לעיין מהא דחולין ק"ד:

בהא דאסרו חכמים להעלות על השלחן בשר עם גבינה גזירה שמא יאכל ומקשה הש"ס אי נמי אכל צונן בצונן הוא וליכא אלא איסורא דרבנן ואיך גזרינן עוד העלאה. ומשני גזירה שמא יעלה באלפס רותח. ומקשה סוף סוף כלי שני אינו מבשל אלא שמא יעלה באלפס ראשון. ומבואר דכלי א' בבשר בחלב הוא דאורייתא. ואי אמרת דבשבת הוא רק תולדה דמבשל מהראוי שבבשר בחלב לא יהא איסור דאורייתא כלל כעין שכתבו התוס' בכורות כ"ה. בתולש בקדשים דלאו היינו גוזז ובשבת הוי תולדה דגוזז. וכן קיטוף לא חשוב קצירה קודם לעומר ובשבת חייב משום תולדה דקוצר והיינו משום דבשבת איתרבי תולדות. וא"כ מה דחשוב בשבת רק תולדה דמבשל מהראוי שבבשר בחלב לא יהי' אסור מן התורה:

(ד) ואפשר לומר דסבירא להו כדעת התוס' מהר"י כ"ץ הובא בשיטה מקובצת ריש בבא קמא בהא דיש תולדות לארבעה אבות נזיקין אף דבשבת צריך קרא דאחת מהנה ובנזקין ליכא קרא. וע"כ דמסברא הוא. ואם כן בשבת למה לי קרא לרבות תולדות. ותירץ דשאני שבת דממשכן גמרינן והוה אמינא דבעי דוקא שיהי' ממש כמו במשכן. וע"כ בבשר בחלב יש לומר דמסברא חייב בכלי ראשון משום תולדה כמו בנזיקין:

(ה) וראי' דבעל ספר יראים כתוס' מהר"י כ"ץ ס"ל מהא דכתב דאב מלאכת כותב הוא דוקא בקלף ובדיו וזולת זה הוי תולדה. וקשה איך יועיל בגט. וע"כ דס"ל דבעלמא ידעינן תולדות מסברא כתוס' מהר"י כ"ץ הנ"ל:

(ו) ולפמ"ש יש לדון במה שהמציאו האחרונים דצלי וטיגון בבשר בחלב אינו אלא דרבנן מהא דש"ס סנהדרין ד' דבחלב אי אפשר להיות בחלב דדרך בישול אסרה תורה. ולפי מה שכתבתי נהי דקרא לאו בטיגון משתעי דטיגון לאו היינו בישול. מ"מ אסור משום תולדה דבישול. כמו בשבת דצולה חייב. וכמו תולדות אור דלאו בישול ממש הוא לגבי שבת מ"מ חייב בבשר בחלב משום תולדה. הוא הדין צולה ומטגן. דאם תימצי לומר דהוי תולדה בשבת הוא הדין בבשר בחלב. ואת"ל דלענין שבת חשוב אב משום דהוא קרוב למבשל ומשום מחשבתו חשוב אב כעין שכתבנו לעיל סק"א בשם הרמב"ם. כל שכן דחייב בבשר בחלב משום תולדה עכ"פ. קו"ח מתולדת האור דהוי תולדה בשבת חייב בבשר בחלב משום תולדה. צולה ומטגן דחשוב אב לענין שבת כ"ש דחייב עכ"פ בבשר בחלב משום תולדה:

(ז) אך ראיתי לפרי מגדים יו"ד סי' ס"ח דצידד דהא דחולין ק"ד:

שגזירה שמא יתן בתוכו גבינה בעודו על האש. וא"כ אין ראי' מכאן לאסור תולדות בבשר בחלב. וכן מסתבר כיון שהש"ס אמר דבשר בחלב חידוש הוא איך נאסור מסברא:

[כג] (א) כגון שהניח דבר המתבשל כו'. הנה דבר פשוט בהר"ן פרק כירה דגמרא דידן ס"ל דכלי ראשון הוי בישול גמור לחיוב חטאת. אלא שהקרבן