אגלי טל רמח

בישול ליתא דמה דהוי בישול משום שהוא עכשיו חם אינו אוסר כיון שיכול לחזור ולהצטנן וכמ"ש בירושלמי דאם יכול לחזור לכמות שהיה לא חשוב נשתנה ומותר. ומה שנגמר לגמרי לא הוי בישול להרא"ש. אלא ודאי דס"ל דגם הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישול בשבת:

אך הא מפורש בדבריו בפרק במה טומנין בתפוחים דיש בהם משום בישול בשבת. והא דרא"ש פ"ב דע"ז נראה לי לפרש דמייתי מר"י לשיטתו דס"ל דג שמלחו עכו"ם אסור אף דמליחה לא חשיבה בישול כלל אפי' להקל בדרבנן שהרי מליח פסול לעירוב תבשילין. כמו שהוכיח המג"א מהא דאם צלאן עכו"ם סומך עליהם משום עירוב תבשילין מכלל דקודם שצלאן לא. אף דכבוש כמבושל דרבנן כשר לעירוב תבשילין (ומ"ש בחכם צבי דלהרי"ף והרמב"ם המכשירים כבוש הוא הדין מליח והם גורסים דגים קטנים אין בהם משום בישול עכו"ם ולא גרסי מלוחים. אשתמיטתיה דברי הרמב"ם פי"ז מהלכות מאכלות אסורות שכתב דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישול עכו"ם מבואר דגרס מלוחים] ומליח פסול. מכלל דמליח לא חשוב בישול כלל. ואעפי"כ אוסר ר"י מכלל דס"ל דכל שהעכו"ם מתקנו אסור. ואעפ"כ דבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי לא חשוב עוד שהעכו"ם מתקנו בגמר בישול. כל שכן הנאכל כמו שהוא חי דלא חשוב מתקן בבישול. אבל לדידן דקיי"ל כחזקי' ובר קפרא דדג מליח מותר כמו שכתב שם סימן ל"ד והאיסור בישול עכו"ם רק בבישול תליא ע"כ כתב בסי' ל"ב דאין בישול אחר בישול בנתבשל כמאכל ב"ד ולאו משום דלא חשוב מתקנו:

(כו) ודעת ספר יראים ג"כ שנאכל כמו שהוא חי יש בו משום בישול שהרי כתב דיש בישול אחר צלי לחיוב חטאת וסקילה וכן להיפוך ואף שקודם בישולו כבר היה נאכל מחמת צלייתו:

(כז) ודעת הרדב"ז ח"א סי' רי"ג שפירות הנאכלין חיים דינן שוה למבושל כמאכל בן דרוסאי ויש בהן בישול מדרבנן:

(כח) אך העיקר להלכה כדעת רוב הפוסקים שהם הריב"א והאו"ז וס' התרומה והתוס' והרא"ש והספר יראים. ולפי מה שהעליתי בס"ק י' גם הרמב"ם ס"ל כוותייהו. דיש בהם משום בישול מה"ת:

[כ] (א) מלחן כגון דגים מלוחים כו'. ראוי לבאר במליח שהוכשר לאכילה ע"י מליחתו אם יש אחריו צלי. מי אמרינן כיון דמליח כרותח דצלי אין צלי אחר צלי או דילמא תרי גווני צלי נינהו. וכן יש להסתפק בכבוש בציר ושוב נתבשל אם חשוב בישול אחר בישול. ונראה להביא ראיה מדאמרינן בפ"ב דע"ז ובפ"ב דביצה דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי עכו"ם אמר רב יוסף ואם צלאן עכו"ם סומך עליהן משום עירוב תבשילין. וכתב הר"ן דקמש"ל ר' יוסף דלא תימא דמשום דלא חשוב בישול אין בו משום בישולי עכו"ם וע"כ אינו יוצא משום עירוב תבשילין קמש"ל דבישול הוא רק דליכא אקרובי דעתא ואם כן למדנו דיש צלי אחר מליחה. [ובודאי ה"ה דיש בישול אחר כיבוש]. ובזה ניחא ליישב הא דאמר רב יוסף אם צלאן עכו"ם סומך עליהן כו' ולא קאמר אם בישלן. דאין לומר דקמש"ל דיוצא בצלי משום עירוב תבשילין. דהא ברייתא ערוכה היא שם תבשיל זה שאמרו אפי' צלי שלוק ומבושל. ולהנ"ל ניחא דקמש"ל דלא תימא כיון דמליח כרותח דצלי הוא אין צלי אחר צלי. ואי הוה קאמר הדין בבישולן הוה אמינא דוקא בישלן דיש בישול אחר צלי לשיטת הר"א ממיץ כדלעיל סעיף ט'. אבל צלאן לא דאין צלי אחר צלי. קמשמע לן דיש צלי אחר מליחה שהוא כרותח דצלי:

(ב) ובהכי הונח לנו לפשוט ספיקו של הצל"ח פסחים אם מותר למלוח את הפסח דילמא חשוב צלי מחמת דבר אחר כיון דמליח הוא כרותח וכי היכי דאמרינן בדם שמלחו דאינו עובר עליו כמו דם שבישלו. ולפמ"ש נכון היטב שמותר דכי הדר וצולה אותו אח"כ אתי צלי ומבטל למליחה וכמו שכתבנו לעיל ס"ק ט"ו בבישלו בחמי טברי' דיש תקנה לחזור ולצלותו כיון דליכא איסורא ביה רק משום דאינו צלי אש. וה"נ במליח וזה ברור:

(ג) מיהו זאת ראיה חלושה לומר מדחשוב בישול לענין עירוב תבשילין:

יחשב ג"כ בישול להתחייב עליו בשבת. והרי כבוש לכמה פוסקים יוצאין בו משום עירוב תבשילין. וכן קיימ"ל בש"ע סי' תקכ"ז סעיף ד'. ולענין שבת כובש אינו אלא שבות. וכן לאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דעוד יש בו משום בישול כשבישלו ישראל לצאת מתורת בישול עכו"ם לדעת רוב הפוסקים. ועי' בש"ך סימן קי"ג ס"ק י"ד. ולענין שבת משנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישול מן התורה. רק לדעת רוב הפוסקים יש בו משום בישול מדרבנן. ולדעת כמה פוסקים אין בו משום בישול כלל אף מדרבנן. וכן לדעת הרא"ה דמהני בישול ישראל לצאת מבישול עכו"ם כל זמן שמצטמק ויפה לו. ובשבת משנתבשל כל צורכו לכ"ע אין בו עוד משום בישול. וכל זה משום דהוי בישול מדרבנן מועיל אף להקל באיסור בישול עכו"ם ולצאת בו ידי עירוב תבשילין משום דאינן אלא מדרבנן. אבל לא הוי בישול מן התורה להתחייב עליו בשבת. וא"כ נאמר ב"כ גבי מליח שצלאו וכבוש שבישלו:

(ד) אך הנה להחולקים על הר"א ממיץ וסבירא להו דאין בישול אחר צלי. ויש להביא ראיה דנאכל מחמת מלחו חייבין על צלייתו. ממתניתין דפ' חבית דמליח הישן הדחתו זהו גמר מלאכתו. הרי דיש בישול אחר מליחה אף דלדידהו אין בישול אחר צלי. ממילא הוא הדין דיש צלי אחר מליחה דהא קמן דמליח לא חשוב כצלי לענין שלא יהא אחריו בישול. והוא הדין דלא חשוב כצלי לענין שלא יהא אחריו צלי:

(ה) אך להר"א ממיץ לכאורה אין ראיה משום דהתם בהדחה דהייני בישול אם תימצי לומר דמליח דינו כצלי מ"מ הרי יש בישול אחר צלי'. ומ"מ נראה שגם להר"א ממיץ יש ראיה משם שהרי טעם הר"א ממיץ משום דקיי"ל כר' יוסי דאמר אין יוצאין במצה מבושלת. אבל לר' מאיר דאמר יוצאין במצה מבושלת הכל מודים דאין בישול אחר צלי. והא דמליח הישן הדחתו זהו גמר מלאכתו הוא סתם משנה בלי חולק ועוד דסתם משנה הוא ר"מ ומוכח דאף אם אין בישול אחר צלי מ"מ יש בישול אחר מליחה. וה"ה דיש צלי אחר מליחה כנ"ל. דמר' מאיר נשמע לר' יוסי. ומדר' מאיר סובר דיש בישול אחר מליח דהוא כרותח דצלי. כ"כ לר' יוסי יש צלי אחר מליח דהוא כרותח דצלי:

(ו) אך לפי מה שצדדתי לומר לעיל ס"ק ט"ו דאף למ"ד יוצאין במצה מבושלת דאין בישול מבטל לאפי' מ"מ ילפינן מפסח דחשוב בישול ג"כ אף דאינו מבטל לצלי'. א"כ אין ראיה ממליח הישן:

(ז) אך מ"מ יש ללמוד מק"ו מה בישול אחר צלי' בישול הוא אף דעל שניהם חייבין משום בישול מ"מ תרי גווני בישול נינהו. כל שכן צלי אחר מליחה דמליח