אגלי טל רמה

שניחא לי' בריכוכתו חשוב ניחא לי' בבישול וחייב. אבל המעמיד מבושל כנגד המדורה לחממו לא ליבשו הוא צריך רק לחימום לא חשוב שעשה מלאכת בישול כמו המעביר סיקרא על גבי דיו דלא חשוב כותב:

(ב) ולדעת הר"א ממיץ שאוסר ליתן מבושל כנגד המדורה י"ל דס"ל שם כפי' התוס' בד"ה מוחק הוא דחשוב לי' מוחק ע"מ לכתוב דעומד לחזור ולכתוב עליו בדיו. ומקלקל לא הוי דעל כתיבה זאת תהי' כתיבה עליונה רשימה ניכר טפי משאם הי' תחתונה לבדה. וע"כ יש לומר דלענין כותב חשוב מקלקל שאם יחזור לכתוב עליו בדיו יתבטל כתב של עכשיו ואם לא יחזור ויכתוב בדיו מקלקל הוא. ולעולם חשוב כותב בסיקרא ע"ג דיו רק דהוי מקלקל. אך במעמיד כנגד המדורה דלאו מקלקל הוא שפיר חייב משום מבשל. והב"י סובר כפירש"י הואיל דעיקר דין בישול אחר צלי שנוי במחלוקת לא החמיר כ"כ לחוש גם לפי' התוס' בסיקרא ע"ג דיו:

[יט] (א) כמו שהן חיין כגון תפוחים כו'. ראוי לבאר פירות הנאכלין חיין אם יש בהן משום בישול ואם תימצי לומר יש בהן משום בישול אם הוא מדאורייתא או רק מדרבנן. והביאני לספק זה מ"ש התוס' ושאר פוסקים דמותר להשהות ע"ג כירה תפוחים הנאכלין כשהם חיים דדומה לנתבשל כמאכל בן דרוסאי דמותר להשהות כחנניא. וא"כ להפוסקים דאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישול. י"ל דה"ה בפירות הנאכלין כמו שהן חיין:

(ב) ויש הוכחה שיש ללמוד זה מזה שהרי הב"י סי' רנ"ד למד מהא דאמרינן במנחות דמצד אחד כמאכל בן דרוסאי פטור. דה"ה דאסור להשהותו ע"ג כירה מערב שבת. וא"כ ממילא נשמע להיפוך דמה שמותר להשהותו דחשוב כמאכל בן דרוסאי לענין שהי' ה"ה דחשוב כמאכל ב"ד לענין חיוב חטאת. ואם חזר ובישלו פטור או מותר לדעת הפוסקים דכל שנתבשל כמאכל ב"ד שוב אין בו משום בישול כלל אפי' מדרבנן כמו שנתבאר בסק"י. ואף שהתוס' בעצמם כתבו דאסור להחזיר הכיסוי ע"ג התפוחים בשבת שאם מחזיר הכיסוי עליהם קודם שנתבשלו נמצא מבשל בשבת. הנה דברים אלו הם דברי רבינו ברוך בעל ספר התרומה כמו שישנו דברים אלו כלשונם בספר התרומה [ומ"ש התוס' שם ור"ב כתב קאי על כל הדיבור עי"ש] ואיהו ס"ל דאפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור להוסיף כיסוי עליהם וכן דעת התוס' דף ל"ט ד"ה כל שבא בחמין דדוקא בנתבשל כל צורכו אין אחריו בישול. אבל להפוסקים דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום בישול יש לומר דהוא הדין בפירות הנאכלין כמו שהן חיים:

(ג) שוב ראיתי שזה אינו ושפיר יש להביא ראי' מהתוס' וספר התרומה דנאכלין כמו שהן חיים לענין חיוב בישול אינם דומין לנתבשל כמאכל ב"ד. שהרי גבי נאכלין כמו שהן חיין כתבו שלא להחזיר הכיסוי אם נטלו ואלו גבי נתבשל כמאכל בן דרוסאי הזהירו רק שלא להוסיף על הכיסוי אבל להחזיר לכיסוי ראשון משמע דמותר. והיינו משום דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישול מן התורה ע"כ מותר להחזיר. אבל בנאכל כמו שהן חיין יש בהן בישול מן התורה ע"כ אף להחזיר אסור:

(ד) ועוד מצאתי מפורש בספר התרומה דיני הטמנה דבתפוחים איכא חיוב בישול דאורייתא וחיוב חטאת ובסי' רל"א פרק כירה כתב דמתני' דפרק כירה מיירי בין בנתבשל כל צורכו בין בלא נתבשל כל צורכו. וקתני אף מחזירין הרי דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר להחזיר וע"כ שאין בו משום בישול מה"ת. ומה שכתבו התוס' דכל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת דהיינו בנתבשל כל צורכו היינו דבלא נתבשל כל צורכו אית בי' משום בישול מדרבנן. ובנאכל כמו שהוא חי יש בו משום בישול דאורייתא:

(ה) ובאו"ז הלכות שבת בהן סימן ס"ב כתב וז"ל כתב ריב"א בפרק כירה נראה בעיני דיין נמי אין בו משום בישול מי שמחממו לשתי' אבל מי שמבשלו עם דבש ובשמים ועושה ממנו משקה שקורין פליישין ודאי יש בו משום בישול שהרי משתנה לטעם אחר ע"י האור. וירקות שנאכלין כשהן חיין כגון כרישא ולפת וכן פירות האילן כגון תפוחים ושאר פירות אע"פ שנאכלין כשהן חיין יש בהם משום בישול שהרי מתמקמק טעמם ומשתנה לטעם אחר כשהם מתבשלין. ואע"ג דלענין בישולי עכו"ם אמרינן כל דבר הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם משום דבישולי עכו"ם דרבנן הקילו בהו רבנן. אבל לענין שבת לא שנא דהא חמין אמרינן במס' עבודה זרה דאין בהם משום בישולי עכו"ם והכא כדברי הכל משמע דמים יש בהם משום בישול והמבשלו חייב חטאת. מיהו דבר הנתבשל כבר מערב שבת מותר לחממו בשבת דהא כבר לא שייך בו משום בישול דמאתמול נתבשל כל צורכו וה"נ משמע לעיל כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת עכ"ל. לדבריו שפי' דביין אין בו משום בישול הרי משמע דשרי ליתן פך שמן אצל המדורה מיהו ראיתי כתוב שחזר בו ממה שאמר דביין אין בו משום בישול עכ"ל האו"ז:

(ו) וממה שכתב משום דבבישולי עכו"ם אקילו בהו רבנן אבל לענין שבת לא שנא. משמע דלענין שבת אין חילוק בין נאכל כמו שהוא חי או אינו נאכל כמו שהוא חי וכשם שיש חיוב חטאת באינו נאכל כמו שהוא חי כמו כן יש חיוב חטאת בנאכל כמו שהוא חי:

(ז) וראיתי לרע"ק איגר בחידושיו לאו"ח סימן רנ"ד סעיף ד' בהא דכתב הש"ע בפירות הנאכלין כשהם חיים צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי ושלא להוסיף מפני שממהר לגמור בישולם בשבת. וכתב ע"ז רעק"א דאין בו משום בישול מה"ת כמ"ש הרמב"ם המבשל דבר שאין צריך בישול פטור אלא שאסור:

(ח) ואינו נראה לי וזה לשון הרמב"ם המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו או דבר שאין צריך בישול פטור. וכתב המ"מ ומ"ש וכן דבר שאין צריך בישול נלמד ממה שנחלקו בפרק כירה בשמן אם יש בו משום בישול ולד"ה דבר שאין צריך בישול אין בו משום בישול. ע"כ. והנה מזה מוכח דאפי' לכתחלה מותר נגד המדורה או בתולדת האור כמו בשמן דמותר לכתחלה שם למ"ד דאין בשמן משום בישול ודינו כמו דבר המבושל כל צורכו ועל זה כתב הרמב"ם המבשל על האור כו' דבכה"ג פטור אבל אסור הא כנגד המדורה או בתולדת האור אפי' לכתחלה מותר כמו במבושל כל צורכו והרי מפורש בכאן בתפוחים שאסור. אלא ודאי דבר שאין צריך בישול שכתב הרמב"ם היינו תפוחים אלא דבר שאין הבישול מתקנו כלל ואינו משנה טעמו לטעם אחר וכדאיתא באו"ז שהעתקנו לעיל:

(ט) מ"מ אף שדעת הסה"ת המובא בש"ע הנ"ל ע"כ אינו כמו שפירש רעק"א לדעת הרמב"ם. מ"מ בדעת הרמב"ם עצמו גם בעל ספר מנחת כהן כתב דפירות הנאכלין חיים אין בהם משום בישול. וכתב דמ"ש