אגלי טל כד

מעציץ שאינו נקוב. משום דבזורע לא פסיקא ליה דמשכחת לה דחייב בהגדילה ויצאו חוץ לעציץ בשבת באופנים הנ"ל. וע"כ תני רק בתולש שאם בשעת תלישה לא הגדילה ולא יצאה חוץ לעציץ מילתא פסיקתא הוא דפטור משא"כ בזורע בעציץ שאינו נקוב דמשכחת לה שיתחייב כנ"ל:

[כה] במקום ירידת הגשמי'. פי' שאף שעוד לא ירדו רק שעתיד שימטיר עליהם וע"כ בסמוך כתבנו שלא ישליך לתרנגולים רק כשיעור אכילתן לבו ביום או יומים והוא מדברי הס' יראים והיינו דבזמן ארוך יותר מיומים הוא קרוב לודאי שירדו גשמים. וכתב בס' יראים במלאכת חורש דקרוב לפסיק רישא אסור. דע"כ בזמן ירידת הגשמים איירינן דאל"ה המקום ירידת הגשמים לא מעלה ולא מוריד. וכבר כתבנו בס"ק כ"ד דהטעם שנמנה בכלל תולדות דרבנן מאחר דלא חשוב זריעה עד שירדו גשמים ואם ירדו גשמים אחר השבת הרי נעשה בשבת רק תחלתו בלא סופו. וע"כ הוא רק מדרבנן. ולאו משום מלאכה שאינה צריכה לגופה אתינן עלה דמלאכה שא"צ לגופה איננה נמנית בכלל תולדות דרבנן משום דעצם המלאכה היא מלאכה דאורייתא והפטור הוא רק משום שאינו צריך לה:

[כו] רמ"א סימן של"ו סעיף י"א ובש"ע מהרב שם:

[כז] משנה וגמרא עירובין ק"ד. והעתקתיו בס"ק שאחר זה. ובהרמב"ם פכ"א מה"ש ה"ה:

[כח] אם נמצא אחד מכל אלה סמוך לחצר ג"כ אסור. כן משמע במשנה עירובין ק"ד. ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. ובגמ' שם במקדש אין במדינה לא. גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. ופי' רש"י שם דבור הגולה ובור הגדול שניהם היו בלשכת העזרה והרי בעזרה לא הי' שם גינה [ואילנות שנטע שלמה בבית המקדש של זהב פשוט שלא הי' צריכין להשקאה שהי' דרך נס) וכה"ג אפילו במדינה שרי וכבר הקשה כן בס' שושנים לדוד ותירץ משום דאמרינן בב"ק פ"ב:

שהי' בירושלים גינת ורדין ופירש"י שהיה צריכה לסממני הקטורת ומסתמא היה סמוכה לביהמ"ק עי"ש. הנה דכשיש סמוך לחצר גינה והגלגל בחצר אסור במדינה:

[כט] אבל לא בימות הגשמים. לכאורה נראה שגם בחורף אסרו חכמים דאי בשבתות החורף שרי נימא הואיל בשבתות החורף שרי בשבתות הקיץ נמי שרי כהא דביצה י"ח מותר לטבול בשבח שנראה כמיקר. ומקשה תינח בשבת ביוה"כ מא"ל ומשני מי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל בשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ומקשה ומי אית לי' לרבא הואיל והתנן החושש בשניו לא יגמע בהן את החומץ ורמינן עלה לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע אמר אביי כי תנן נמי מתני' מגמע ופולט תנן רבא אמר אפי' תימא מגמע ובולע ולא קשיא כאן קודם טיבול [פירש"י לא מוכחא מילתא דלרפואה דסברי חומץ אהני לי' למיכל] כאן לאחר טיבול ואם איתא נימא הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי ומשני הדר ביה רבא מההיא [פירש"י מההוא דחומץ וכאביי משני לה] וה"נ נמי נימא הואיל ואין לומר דהכא בשני ימים חלוקים לא אמרי' הואיל. דא"כ איך אמרינן הואיל משבת ליוה"כ ואי משום דשבת חמיר ויוה"כ קיל. א"כ איך מדמה להו הש"ס הואיל קודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי הא קודם טיבול לא חמיר מלאחר טיבול. אלא ודאי אין הטעם משום דיוה"כ קיל ובעלמא בשני ימים חלוקים נמי אמרינן הואיל. האמנם כי ראיתי בשאגת ארי' דיני רה"ש דבשני ימים חלוקים לא אמרינן הואיל וכתב הר"ן דמשמע מפירש"י דוקא משום דיוה"כ קיל והש"ס ס"ל לדמות הואיל דיום אחד מקצתו לקצתו להואיל דשבת ויוה"כ. אך נ"ל ראי' מס' אור זרוע דבשני ימים חלוקים נמי אמרינן הואיל שכתב בסוף פ"ק דביצה בהא דרב ששת שרא לשדורי תפילין ביומא טבא אמר לי' אביי והאנן תנן כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו הכי קאמר כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביו"ט. והקשה באור זרוע והא לצורך המועד הני דמתני'. ותפילין לאו צורך המועד נינהו. ותירץ דהכי פירושא דכל שנאותין ממנו בחוה"מ משלחין אותו ביו"ט ולצורך המועד דקתני לצורך חוה"מ ומכאן ראי' שצריך ללבוש תפילין בחוה"מ והובא בהג"א. וקשה הא תינח בימים הראשונים של פסח וסוכות אבל ימים אחרונים ויו"ט של עצרת ור"ה מא"ל ומתני' סתמא תני כל שנאותין בחול משלחין אותו ביו"ט ולא פירש איזה ורב ששת שרא נמי סתמא לשדורי ביומא טבא ולא חילק כלל אלא ודאי משום הואיל וימים הראשונים של פסח וסוכות שרי ימים אחרונים ויו"ט של עצרת ור"ה נמי שרי. והנה דאמרינן הואיל בימים חלוקים:

וכן משמע במשנה דהלכה זו שעוסקין בה דממלאין מבור הרר ביו"ט וכתב הרע"ב וז"ל ובור זה היה צריך לבני הגולה ברגל [לעולי רגלים] והתירו להם נביאים שביניהם חגי זכריה ומלאכי למלאות ממנו בגלגל ברגל ונשאר בהיתירו שממלאים ממנו ביו"ט בגלגל אף במדינה מה שאין כן בשאר בארות הנובעים עכ"ל וקשה הא מתני' פסיק ותני ביו"ט אפי' יו"ט של ר"ה שאינו רגל אלא ודאי הואיל ביום טוב שברגלים שרי בר"ה נמי שרי וכל זה משום דגזירת חכמים אינם לחצאין וא"כ אם נימא דבימות החורף שרי נימא הואיל