אגלי טל רלט

דעתו להחזירה חשוב בישול מדרבנן אפי' נתבשלה לגמרי ואפי' מצטמק ורע לו. ומ"מ להחזיר מותר שאינו נראה כעושה מלאכה מחדש אלא כמחזירו למלאכתו ראשונה וע"כ משהגיע לכמאכל בן דרוסאי ג"כ מותר. וגדולה מזו דעת הדרישה סימן שי"ח דאפי' לענין איסור תורה מהני סברא דחזרה בנצטנן. אלא דהא ליתא ואין סברא לומר כן. אבל באיסור דרבנן שפיר נאמר כן כנ"ל:

(יג) ומצאתי סיוע לדברינו מדברי הטור סי' רנ"ז דבפירות הנאכלין חיים כתב שצריך לזהר שלא להחזיר הכיסוי אם נטלו. ואלו בהגיע לכמאכל בן דרוסאי לא הזהיר רק שלא להוסיף על הכיסוי אבל להחזיר לכיסוי הראשון משמע דמותר. וכן הם דברי ספר התרומה שממנו מקור דין זה וכן העתיק בש"ע. והיינו דמשום דמשהגיע לכמאכל ב"ד שוב אין בו עוד משום איסור בישול אלא מדרבנן וע"כ מותר להחזיר. משא"כ בפירות הנאכלין חיים דיש בהם משום בישול מן התורה ע"כ אסור להחזיר. רק להוסיף בכיסויו אף בשכבר נתבשל כמאכל ב"ד אסור כיון דמקרב בישולו. וכתב הרא"ש פרק כירה סימן י"א דמקרב בישולו בשבת חייב וענין קירוב זה לא היה בו מעולם ע"כ אסור. והא דקי"ל דמותר להחזיר מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה. י"ל ההוא כשבישלה כל צורכה. (וראיה שהירושלמי שממנו מקור דין זה בחמין דר' אושעיא קאי וממנו הוכיח הר"ן דמצטמק ורע לו אסור להחזיר אאינה גרופה וקטומה. וע"כ דפשיטא להו שהוחמו כל צורכן דאל"כ אין ראי' משם כמ"ש הרשב"א והרמב"ן דכל שלא נתבשל כל צורכו חשוב כמצטמק ויפה לו]:

(יד) וכן מוכרח דעת רבינו ירוחם שכתב הב"י בשמו בסימן שי"ח דמשהגיע לכמאכל בן דרוסאי מותר להחזיר [רק בנצטננן בלח אסור דהוי מבשל גמור לשיטתו]. ואלו בהא דכל שבא בחמין מע"ש מותר לשרותו בחמין. כתב בשם הרבינו ירוחם דהיינו בנתבשל כל צורכו דוקא. אלא ודאי דס"ל ג"כ כנ"ל דמדרבנן יש בו משום בישול ולהחזיר לא חשוב כלל בישול אף מדרבנן:

(טו) ואחר שהוכחנו שכן דעת התוס' והרא"ש והטור ורבינו ירוחם. יש לנו להשוות גם דעת הרמב"ם לדעתם ונאמר דמ"ש הרמב"ם המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו פטור. לאו להשמיענו דאם לא היה מבושל כל צורכו חייב. אלא משום דכתב המבשל על האור וכו' פטור. ובא להשמיענו דדוקא על האור הוא דפטור אבל אסור אבל בתולדת האור או כנגד המדודה מותר לכתחלה. היה מוכרח לכתוב דבר שהיה מבושל כל צורכו. דאם הי' כתב דינו במבושל סתם והי' במשמע דאפילו בנתבשל רק כמאכל ב"ד דוקא על האור פטור אבל אסור אבל בתולדת האור או כנגד המדורה מותר אפי' לכתחלה. ובאמת זה אינו כנ"ל בשם הפוסקים דעכ"פ מדרבנן יש בו משום בישול. וע"כ היה מוכרח הרמב"ם לכתוב דינו בנתבשל כל צורכו. לומר דדוקא בנתבשל כל צורכו דשוב אין בו משום בישול כלל אף מדרבנן הוא דע"ג האור פטור אבל אסור. הא בתולדת האור או כנגד המדורה מותר לכתחלה. אבל בלא נתבשל כל צורכו אפי' בתולדות האור או כנגד המדורה אסור דיש בו משום בישול מדרבנן מיהת:

(טז) העולה מזה דדעת רוב הפוסקים דבנתבשל כמאכל ב"ד אין בו עוד משום בישול מן התורה. אבל יש בו משום בישול מדרבנן. ומכל מקום להחזיר מותר לכתחלה:

(יז) וראי' ברורה ומפורשת מצאתי בירושלמי פרק יציאות השבת ר' ביבי בשם ר' יוחנן תבשיל שור שנתבשל כאכילת בן דרוסאי מותר להחזירו ע"ג כירה גרופה וקטומה ותייא כיי [פי' ואתיא כי האי] דמר ריב"א בשם ר' יוחנן השופת הקדירה ע"ג גחלים מתרין בו לכשיתבשל כאכילת בן דרוסאי חייב. [ועיין שם בק"ע בשר שור רבותא דאפי' בשר שור חשוב בישול כמאכל בן דרוסאי] הרי מפורש דמשום דכמאכל ב"ד חשוב כאלו נתבשל מותר להחזירו. וע"כ בשבת מיירי דאלו סמוך לחשיכה א"צ לטעם זה. ותמוה טובא על הב"י שפסק בסי' רנ"ג דאסור להחזיר כ"ז שלא נתבשל כל צורכו והוא להיפוך מדברי הירושלמי. וכ"ש לפי מה שפסק הוא עצמו דאין איסור חזרה ע"ש עם חשיכה. וע"כ הירושלמי ההוא בשבת מיירי ומלבד זה ג"כ מוכח דהירושלמי בשבת מיירי דאל"כ למה תלה משום דכמאכל ב"ד חשוב בישול. ואולי חזר בו הרב"י וע"כ לא כתב דבר זה בש"ע. ועיין לפנינו ס"ק מ"ח יתבאר בס"ד דעת הרא"ה והתוס' ישנים דאפי' במבושל כל צורכו יש בו משום בישול מדרבנן. [ובכלי ראשון מותר משום דאין דרך בישול בכך]. ואעפי"כ מותר להחזיר בשבת. וע"כ דחזרה לא חשוב בישול בדרבנן ומסייע למה שכתבנו:

(יח) קשה לי לדעת הרשב"א וסייעתו דלאחר שנתבשל כמאכל ב"ד אין בו משום בישול כלל ואפי' מדרבנן. מה חידש ר' יוחנן באמרו בע"ז כל שהוא כמאכל ב"ד אין בו משום בישולי עכו"ם הא אפילו בשבת דחמיר טפי אין בו עוד משום בישול. וכל שכן לענין בישולי עכו"ם:

(יט) ונ"ל משום דבבישולי עכו"ם בעולה על שלחן מלכים תליא מילתא והוה אמינא דאין האיסור חל בשעה שהגיע לכמאכל בן דרוסאי דאז עדיין אינו עולה על שלחן מלכים והאיסור חל בשעה שנתבשל כל צורכו. וע"כ לענין בישולי עכו"ם בגמר בישולו קרוי בישול קמ"ל. ואפשר דהטעם לפמ"ש הריטב"א פ' כל הבשר בהא דבאיזה בישול אמרו כל שאחרים אוכלין אותו מחמת בישולו. וכתב הריטב"א דהיינו כמאכל ב"ד שעכו"ם אוכלין אז. וכיון דטעם עולה על שלחן מלכים כתב הרמב"ם משום שאין אדם מזמין את חבירו על דבר שאינו עולה על שלחן מלכים וכיון שאצל העכו"ם עולה על שלחן מלכים בכמאכל בן דרוסאי שפיר חיישינן שמח יזמין על המבושל כמאכל בן דרוסאי כיון שאצלו הוא חשוב בשיעור הזה:

(כ) ובזה אפשר ליישב מה דק"ל בדברי המחבר יו"ד סי' קי"ג ס"ט. אם בשלו עכו"ם כמאכל בן דרוסאי ובא ישראל וגמרו יש לאסור אלא א"כ לצורך שבת כו'. ואלו בסימן קי"ב סעיף י"ב אם אפה העכו"ם הפת אפי' קרמו פני' בתנור מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך להתנור. ולהנ"ל ניחא דדוקא בישול שהעכו"ם אוכלין בכשיעור הזה נאסר אז התבשיל. אבל פת לא מצינו שהעכו"ם ימהרו לאכול בכדי אכילת בן דרוסאי. וטעם יש