אגלי טל רלה

וברמב"ם פ"ט מה"ש ה"ה סבר דהוא חצי בישולו. ורש"י פי' שם שהוא שליש בישולו:

[ו] (א) מאחר שקרמו פני' מכל צד חייב כו'. במשנה פ"ק דמכילתין י"ט:

אין נותנין פת לתנור עם חשיכה אלא כדי שיקרמו פני' מבעוד יום. ור' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה. ובגמרא איבעיא להו תחתון האיך דגבי תנור או דילמא תחתון האיך דגבי האור. ת"ש ר' אליעזר אומר כדי שיקרמו פנים המדובקים בתנור. [רש"י וחימרא הוא דפנים שכלפי האור ממהר לקרום] ופירשו התוס' לשיטת רש"י דהאיבעיא הוא אם ר"א לקולא ולת"ק בעינן כל פני' או ר"א לחומרא ולת"ק באחת מפני' סגי. ופשיט לי' דר"א לחומרא. ושוב הביאו תוס' ראי' מירושלמי דר' אליעזר לקולא מדקאמר מודה ר"א בלחם הפנים שאינו קרוי לחם עד שיקרמו פנים בתנור. משמע דהכא סגי בקרימה כל דהו. אבל בלחם הפנים בעי קרימה מעליא:

(ב) וכתב המהרש"א דהתוס' פירשו להיפוך מרש"י דהפשיטות הוא דר' אליעזר לקולא ופני המדובקין בתנור ממהר לקרום מהאיך דלגבי האור. ובאמת כן מפורש בפסקי התוס':

ולפענ"ד נראה ליישב שיטת רש"י. ואולי גם ריב"א שבתוס' כוון לזה. ולמדתי מדקדוק לשון רש"י שכתב בד"ה דגבי תנור שכתב שהככרות נדבקין בדופני התנור סביב. ולכאורה מה בעי רש"י בככרות טובא ומשנתינו בפת אחת מיירי כדקתני שיקרמו פני'. אך נראה דרש"י דייק מלישנא דמתני' תני שיקרום התחתון שלה דמשמע פת אחת. וברייתא תני שיקרמו פנים המדובקים בתנור דמשמע ככרות טובא מדובקין בתנור סביב. וזה פשט דבריו. אך צריך להבין למה אמר הת"ק שיקרמו פני' כיון דבפת יחידית מיירי כדתני פני' וכדדייק לישנא דר' אליעזר דקאמר עד שיקרום התחתון שלה. א"כ מה שיקרמו. שיקרום הו"ל למימר. אלא משום דלת"ק בעי שיקרמו כל פני' ויש כאן פנים הרבה ע"כ קאמר שיקרמו. ולר' אליעזר דלא בעי אלא פן אחד ע"כ אמר שיקרום:

וזה פשט המשנה. וא"כ פשט המשנה דר' אל אליעזר לקולא וכדברי הירושלמי. אך צריך להבין דא"כ מה מבעי' לי' להש"ס. ע"כ נראה ברור דודאי פשיטא ליה להש"ס דר' אליעזר לקולא נגד הת"ק. אך מבעי' לי' כיון דהפת נדבק בדופן התנור. ויש כאן פן אחד הפונה למטה לצד האור המונח על קרקעית התנור והוא הממהר יותר לקרום מאחר שחמימות הגחלים עולה כנגדו למעלה. ופן השני המדובק להתנור ואינו ממהר כ"כ לקרום. ומ"מ ממהר לקרום יותר מפנים אחרים שאינן נגד האור ואינו מדובק לתנור. היינו הפן שכנגד הפן המדובק להתנור או הפן שפונה למעלה שהוא כנגד הפן שפונה למטה. וע"כ מבעיא לי' אי ר' אליעזר מיקל ביותר וסגי לי' בפנים הפונים למטה. או דילמא דאינו מיקל כ"כ ובעי פנים המדובקין להתנור. ומ"מ מיקל כנגד הת"ק דבעי' כל פני'. ופשיט לי' דתחתון קרי המדובק להתנור וקרי לי' תחתון משום שמונח ע"י דיבוקו על דופן התנור. וזה נכון בפשט הש"ס. דלפי הנראה מהתוס' דפנים דגבי האור הוא כנגד פנים המדובקים להתנור קשה היכי ס"ד שיקרא תחתון. אלא ודאי דהוא הפונה למטה לקרקעית התנור והוא בצד פנים המדובקים להתנור. ומכל מקום פשוט דהמדובק להתנור קרי תחתון דאותו צד שמונח עליו קרי תחתון. ובזה ניחא דלא קבע הבעי' לתנא קמא אלא לר' אליעזר ולא קאמר ר' אליעזר לקולא פליג כדקאמר בעלמא:

(ד) וראי' ברורה לפי' זה שהרי"ף והרא"ש לא הביאו בעי' זו כלל ולא מה דפשיט עלה רק הביא המשנה כצורתה. ומשמע משום דס"ל דהלכה כת"ק ע"כ אין נפקא מיניה בדברי ר' אליעזר. ואם כן מוכח כמו שכתבתי דאין בעיא זו נוגע לת"ק כלל. ואלו לפי פסקי התוס' וכפי מה שהבינו התוס' תחלה מרש"י הי' להם להביא הבעי' ומה דפשוט עלה כדי לידע הפירוש בדברי ת"ק:

(ה) העולה מזה דגם רש"י ס"ל דר' אליעזר להקל בא. ולענין הלכה יש מחלוקת בין הפוסקים ראשונים ואחרונים אי הלכה כת"ק או כר' אליעזר. ולפמ"ש גם ר' אליעזר מודה דפנים הפונים למטה לצד קרקעית התנור לא מהני:

(ו) אך נראה דלענין חיוב באפי' אין נ"מ בזה כלל דהא ר' אליעזר מודה לענין לחם הפנים דאינו קרי לחם עד שיקרמו פנים בתנור. וה"ה לענין שבת דלא חשוב אפי'. רק בנתינה לתנור ע"ש עם חשיכה דהוא רק איסור דרבנן היקל ר"א בקרימת התחתון. אבל לענין חיוב נראה שדינו שוה ללחם הפנים. ואין לחלק ולומר דגבי לחם הפנים בעינן גמר אפי' דא"כ אפילו קרמו כל פני' לא יועיל דבהדיח קרי לה הש"ס בפרק כל שעה מצה הינא. ופירש"י תרגום נא. הרי דקרמו פני' ג"כ לא הוי אפי' גמורה. וכן בפרק כירה ל"ז:

הוכיח הש"ס דמשהין על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה תבשיל שלא בשל כל צורכו מדמותר להדביק פת בתנור בקרמו פני' מבעוד יום. הרי דקרימת פנים לא חשוב אפי' כל צורכו. וע"כ דלא בעי' אפי' גמורה בלחם הפנים רק שיהיה קרי אפי'. וא"כ ע"כ דקרימת התחתון לא חשוב אפי' כלל:

(ז) וראיתי בתוס' מנחות נ"ז:

שנסתפקו אם קרימת פנים חשוב אפי' גמורה או חשוב רק כמאכל בן דרוסאי. ותמהני דמפורש בש"ס פרק כירה דחשוב ק כמאכל בן דרוסאי וצ"ע:

(ח) אבל דעת אבן העוזר דבלחם הפנים הטעם דבעינן קרימת כל פני' משום דדפוס מפסיק בין לחם לתנור. ובאמת בלחמי תודה סגי בקרם התחתון. וא"כ כ"ש דלענין שבת מחוייב לר' אליעזר בקרימת התחתון:

(ט) אך דברי אבן העוזר תמוהין שהרי מפורש בתוס' מנחות צ"ד. שהלחם הוא על הדפוסין מבחוץ והוא מדובק בתנור. ועיין תיו"ט שם. וא"כ אין הפסק בין לחם הפנים להתנור:

(י) ובתשו' נאות דשא האריך להוכיח דהא דקיי"ל דשיעורא דקרימת פנים הוא שיעורא דפורסה ואין חוטין נמשכין המינה. הפירוש הוא לענין שבת שבמקום הקרימה יהי' אין חוטין נמשכין. ולענין חמץ וכן לענין לחם הפנים שבכל עובי הלחם יהיה אין חוטין נמשכין וכל ראיותיו שם דחוין ואדרבה הם כנגדו. והראי' האחרונה שחשב לראי' ברורה דאל"כ האיך הביאו הפוסקים שיעורא דאין חוטין נמשכין לענין שבת הא האי שיעורא איתמר בפסחים לענין לחמי תודה דבעי קרימת כל פני' ובשבת סגי בקרימת צד אחד. ואיך אפשר דמשנקרם צד אחד אין חוטין נמשכין. הא מלחמי תודה מוכח דעד שיקרמו כל פני' חוטין נמשכין. וע"כ הוכיח דאין קרימת פנים ראי' כלל שלא יהיה חוטין נמשכין. ואין זו ראי' כלל דדבר זה כתבו הגהות מיימוני ואיהו ס"ל דגם בשבת בעי קרימת שני הצדדין. ולשיטת אבן העוזר פשיטא שאין ראי' כלל כמובן. ועיקר סברתו דבשבת סגי באפיית צד אחד דשוב לא