אגלי טל רלב

נתן מים חייב משום לש. א"כ העירוב שהוא לאחר לישה יש בו משום מכה בפטיש [ולפימ"ש בסק"ו להירושלמי גם בהעירוב יש חיוב לש לרבי פי' גמרה מלאכתה לאחר עירוב]. אך לדידן דקיי"ל כר' יוסי בר יהודה ומ"מ פטור על העירוב כשנותן המשקה מע"ש דלר' יוסי בר יהודה אין חיוב רק על נתינת המים עם העירוב יחד. וכיון שהעירוב הוא מן הלישה אין בו חיוב מכה בפטיש:

ובזה יש ליישב דברי האו"ז בשם מורו רבי יהודה בר' יצחק זצ"ל דהירושלמי כמאן דאוסר בחרדל בין ביד בין בכלי. והקשיתי לעיל אות ד' כיון דלאו"ז ע"כ הא דמותר בחרדל להמחות בכלי הוא בשנתן המשקה מערב שבת וא"כ למה יאסור להירושלמי. ולפמ"ש ניחא דלהירושלמי דפסק כרבי אסור משום מכה בפטיש. ולדידן דקיי"ל כר' יוסי בר' יהודה מותר כסברת הספר יראים הנ"ל:

מלאכת האופה [א] (א) אחד האופה את הפת כו'. ש"ס מכילתין ע"ד. אמר רב פפא שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ונקט אופה [פירש"י דלא שייך במלאכת המשכן כלל] תנא דידן סידורא דפת נקט [פירש"י סידורא דפת שהתחיל בו נקט ואופה במקום בישול דסממנין הוא דהוא בישול דפת]. משמע דאופה הוא נמי אב מלאכה. וברמב"ם פ"ט מהלכות שבת האופה כגרוגרת חייב אחד האופה את הפת או המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם את המים הכל ענין אחד הוא. משמע דהכל הוא אב מלאכה. ובהלכה ה' שם הניח בשר על גבי גחלים אם נצלה בו כגרוגרת חייב. ובהלכה וא"ו התחיל לחשוב תולדות מכלל דעד הלכה זו הכל הוא אב מלאכה. וצולה נמי אב מלאכה הוא:

(ב) ויש לעיין לפי מה שלמדו האחרונים מש"ס סנהדרין ד':

דטיגון לא חשוב דרך בישול ואין בו משום בישול בב"ח מן התורה. וכ"ש צלי דלא חשוב דרך בישול. וכ"כ הר"ן חולין בשמעתא דטיפת חלב דאין בבשר בחלב קליפה מן התורה דדרך בישול אסרה תורה. הנה מבואר דצלי לא חשוב דרך בישול ודינו כמו כבוש או מליח:

(ג) ומה שהקשו קצת אחרונים על זה מדכתיב בד"ה ויבשלו את הפסח באש. וכן בתורה כתיב ובשלת ואכלת גבי פסח. וכן בנדרים מ"ט. הנודר מן המבושל מותר בצלי ובגמ' שם תנא ר' יאשי' אוסר ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו את הפסח באש כמשפט. נראה לי ליישב ע"פ הש"ס חולין קל"ז. גבי קיטוף דלא מיקרי קצירה. ומ"מ במידי דאורחי' בקיטוף חשוב קיטוף קצירה עיי"ש. ה"נ יש לומר בצלי אף דנימא דלא נקרא בישול. מכל מקום בפסח דאורחי' בצלי חשוב הצלי בישול. אבל במידי דאורחי' בבישול שפיר יש לומר דצלי לא חשוב בישול כנ"ל. והיינו דאמר ר' יאשי' בנדרים אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר דשאני פסח דאורחי' בצלי וע"כ אין זה ראי' גמורה. ובפירוש הר"ן שם כתב שאין ראי' גמורה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. וקשה לפי מה דס"ד דר' יאשי' סובר הולכין בנדרים אחר לשון תורה. אך לפי מה שכתבתי אתי שפיר:

(ד) והנה לפי זה צריכין לומר דהא דחייב בשבת על הצולה אף במידי דאורחי' בבישול היינו דמ"מ הוה תולדה דמבשל. ואף דבעלמא לא חשוב בישול. שאני שבת דאיתרבי תולדות מקרא דמאחת מהנה. וכמ"ש כיוצא בזה התוס' בכורות כ"ה. בהא דמחייב בשבת על קיטוף משום תולדה דקוצר אף דלגבי קצירה קודם לעומר לא חשוב קיטוף קצירה מ"מ בשבת חייב משום תולדה:

ולפי זה צריך עיון על הרמב"ם מדוע מחשב צולה לאב מלאכה:

(ה) וראיתי להרב לחם משנה פי"ב מה"ש ה"ד דמאחר שאין נ"מ לדינא בין אב לתולדה לכן לא דקדק הרמב"ם בזה. וע"כ כתב הרמב"ם שם דהכנסה מרה"ר לרה"י הוא ג"כ אב מלאכה אף דבפרק הזורק איתא דהוצאה היא אב והכנסה היא תולדה. אך אשתמיטתי' להרב לחם משנה חידושי הרשב"א שם שכתב דלר' אשי דקיי"ל כוותי' הכנסה נמי היא אב מלאכה ונשארו דברי הרמב"ם בחזקתן שבדקדוק נאמרו. והא דחשב צולה לאב צריך ביאור:

(ו) אך בירורן של דברים לפי מה שכתבנו בביאורנו למלאכת זורע סק"ב אות ו' בס"ד במבריך ומרכיב דבשבת הוויין אב מלאכה ובשביעית הוויין תולדה על פי המבואר ברמב"ם פ"ז מה"ש שנתן טעם במבריך ומרכיב דהוויין אב מלאכה משום דכל אחת לצמוח דבר מתכוין. והיינו דאף שהמעשה מחולק קצת. מ"מ הכוונה אחת. והתינח בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אזלינן בתר הכוונה משא"כ בשביעית עיי"ש:

(ז) ולפי"ז ה"נ צולה ומטגן מאחר דלהכשירו לאכילה מתכוין כמו מבשל ע"כ הוויין אב מלאכה. מה שאין כן בבשר בחלב דלאו במחשבה תליא מילתא. ולפי"ז היינו טעמא דאופה דהוה אב מלאכה אע"ג דלא הוה ממש במשכן משום שכוונתו ג"כ להכשירו לאכילה. וכל שכן הוא דעיסה דרכה באפי'. ואפילו בשאר דברים חשוב מבשל כמו צלי' דפסח דחשוב בשול משום דאורחי'. והא דמקשה הש"ס שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ונקט אופה. לאו למימרא דאופה הוה תולדה. אלא דמ"מ יותר הו"ל להתנא לחשוב מבשל דהוה ממש במשכן:

(ח) ודע דבירושלמי איתא את אמר אפי' תולדה לבישול ואת אמר הכי [פי' דהתנא חשבו בין האבות] ומשני כמו בש"ס דידן עי"ש. הרי דהירושלמי ס"ל דאופה הוא תולדה וכ"ש צולה:

הגם שכתבתי בפתיחת החיבור דהירושלמי דקאמר אפי' תולדה לבישול הוא רק לרבי אבל לדידן אפייה הוא